אנדרו קלר
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מדען ריקה. אנדרו קלר או אנדראש קלר (בהונגרית: Keller András; בודפשט, 22 באוגוסט 1925 – שווייץ, 7 בפברואר 1999) פיזיקאי-כימאי יהודי-הונגרי-בריטי, ביופיזיקאי, חבר חיצוני של האקדמיה ההונגרית למדעים. מחקריו התמקדו בנושאים שונים בפיזיקה הפולימרית, במבנה הגבישים ובתהליכים הכימיים של מקרומולקולות. כמה תגליות אודות גבישי פולימר ורשתות מולקולריות שלהם קשורים בשמו. אורל שטיין (1862–1943) המזרחן הוא אחיינו.
ביוגרפיה
אנדרו קלר נולד כילד יחיד במשפחה יהודית בבודפשט. את לימודיו הגבוהים החל בשנת 1943 באוניברסיטת פאזמאני פטר בבודפשט (משנת 1951 אוניברסיטת אטווש לוראנד). בשנת 1944 הוא גורש לזקרפטיה במסגרת שירות העבודה (עבודות כפייה לגברים יהודים עבור הצבא ההונגרי) משם ברח והמתין במקום לצבא האדום שהתקדם מזרחה לתוך הונגריה. הסובייטים תפסו אותו והפעם נשלח למחנה בבסרביה. הוא נמלט גם משם וחזר לבודפשט בפברואר 1945, זמן קצר לאחר שחרור העיר. הוא המשיך את לימודיו באוניברסיטה, ובסופו של דבר קיבל את התואר בכימיה בשנת 1947. הוא כבר היה מוכן לסיום הדוקטורט שלו כשהחליט לעזוב את הונגריה בשנת 1948 בגלל המצב הפוליטי.
הוא עזב לבריטניה, שם עבד בין השנים 1948–1955 במעבדת מנצ'סטר של Imperial Chemical Industries (ICI). בשנת 1955 הוצעה לו מלגת מחקר במחלקה לפיזיקה באוניברסיטת בריסטול, בראשותו של פרדריק צ'ארלס פרנק, ולבסוף בשנת 1958 קיבל שם את הדוקטורט. משנת 1963 עבד כמרצה בכיר, משנת 1965 כפרופסור חבר, ומשנת 1969 כפרופסור מן המניין באוניברסיטה בחוג למדעי פולימרים. לאחר פרישתו בשנת 1991 היה פרופסור אמריטוס באוניברסיטה. הוא לקה בהתקף לב קטלני במהלך חופשת סקי בשווייץ.
עבודתו
בשלב הראשוני של הקריירה שלו – עדיין בבודפשט – עבד עם פרנציס קרשי בייצור מלחי חומצות שומן של כסף ונחושת. הוא גם ביצע ניסויים במעבדתו הפרטית לייצור גפרורים של אבץ-אתילן וייצר נחושת גופריתית לשימוש מסחרי כתכשיר הגנה לצמחים. הוא הוזמן ללמוד פיזיקה פולימרית במעבדת המחקר במנצ'סטר כדי לחקור את היחסים בין המאקרו והמיקרו-מבנה של מקרומולקולות, בעיקר פולימרים, ונטייתם להתגבש. התחלה זו הגדירה את העניין המדעי שלו לכל החיים.
במחקריו שהתבססו על מיקרוסקופ אור של קיטוב (Petrographic microscope), ספקטרוסקופיית אינפרא אדום (Infrared spectroscopy} ופיזור קרני רנטגן. הוא צפה בספרוליטים כדוריים (גבישים) פולימרים גבישיים וזיהה את הלמלות המיקרו-גדולות שיצרו גבישי פולימר. בשנת 1957, כבר כחוקר בבריסטול, הוא פרסם את אחת התגליות המשמעותיות ביותר במחקרי הפיזיקה הפולימרית שלו, לפיה מולקולות השרשרת הארוכה של להבות קריסטל פולימריות מכוונות בניצב לציר הגבישים המוארכים, וכתוצאה מכך. קטעי השרשרת המולקולרית מתקפלים במרווחי זמן קבועים. בהתבסס על מחקריו, הוא פיתח שיטות לייצור ובדיקה של גבישי פולימר בודדים אידיאליים המבטלים פגמים בסריג.
הוא עסק גם במחקר ביופיסי מאז שנות ה-70, ולמד עם עמיתיו את המיקרו-מבנה של הגידים ואת הקולגן שהם מכילים. מחקריו במיקרוסקופ אור מקוטב הבהירו את היחסים בין המאפיינים המבניים והמכניים של קולגן בגידי הזנב של חולדות לבין גיל החולדה.
פרסים, חברות והוקרה
בנוסף למאות מאמריו המקצועיים, היה חבר במערכת העורכים של כתבי העת
- Journal of Polymer Science
- Polymer Physics és a Polymer
כהוקרה על הישגיו המדעיים, הוא נבחר ל:
- חבר מן המניין בחברה המלכותית בשנת 1972
- חבר חיצוני באקדמיה ההונגרית למדעים בשנת 1998.
כן זכה ב:
- פרס הפיזיקה הפולימרית של האגודה האמריקנית לפיזיקה 1964
- פרס מועדון הבריטי למדעי החומרים בשנת 1969
- פרס סווינבורן 1975,
- מדליית קלייד של אוניברסיטת יוטה 1981
- פרס מקס בורן 1883
- פרס הזיכרון של סטיבן פרייזר 1983
- וזכה במדליית רמפורד 1994
- במדליית קולז' דה פראנס בפריז בשנת 1994
לקריאה נוספת
- הלקסיקון ההונגרי הגדול. 2000. ISBN 963-9257-02-8
- Alan Windle: Andrew Keller. In: Biographical Memoirs of Fellows of The Royal Society XLVII. 2001. 293–310. o.
- חברי האקדמיה ההונגרית למדעים 1825–2002 II. (I - P)
- אנדרו קלר 1925–1999. בתוך: כתב העת סקירת הפיזיקה XLIX. מס' 10 משנת 1999 עמוד 384.
