אנה פילוסופובה
| לידה |
5 באוגוסט 1837 בסנט פטרסבורג |
|---|---|
| פטירה |
17 במרץ 1912 (בגיל 74) בסנט פטרסבורג |
| מדינה | רוסיה |
| פעילות בולטת | השכלה לנשים, פילנתרופיה |
אנה פבלנה פילוסופובה (ברוסית: Анна Павловна Философова; 5 באוגוסט 1837 – 17 במרץ 1912[1]) הייתה פילנתרופית ופמיניסטית רוסיה. פילוסופובה הייתה אחת ממייסדות ומנהיגות תנועת הנשים ברוסיה. היא פעלה למען עניים ביחד עם מריה טרובינקובה (1835–1897 Maria Trubnikova) ונדייז'דה סטאסובה (Nadezhda Stasova 1895–1835).
ביוגרפיה
ילדות
פילוסופובה נולדה למשפחת אצולה בסנט פטרסבורג. אביה, פאבל דיאגילב, היה פקיד במשרד האוצר שפרש ב-1850 ופתח מזקקה. כעבור מספר שנים, ב-1855, הפך לדתי אדוק וניהול העסק המשפחתי הועבר לאמה של אנה. פילוסופובה הייתה הצעירה מבין תשעת ילדי המשפחה. היא למדה בבית כפי שהיה מקובל אז במשפחות אצולה.
בשנת 1855 נישאה לוולדימיר דימיטריך פילוסופובה, פקיד בעל השפעה במשרד המלחמה וההגנה. לזוג נולדו שישה ילדים, ביניהם הסופר דימטרי פילוסופוב.[2] למשפחתו של לוולדימיר דימיטריך פילוסופובה היו מקרקעין רבים, ואחרי הנישואין, אנה פילוסופובה ביקרה תכופות בנכסים של המשפחה בעיירה Bezhanitsy במחוז פסקוב, שם למשפחה הייתה אחוזה. אביו של ולדימיר דימיטריך היה ידוע כרודן ובאחוזה היה אורח חיים סגפני שהשפיע על פילוסופובה. באחוזה היא החלה להתעמק בבעיות חברתיות, ובמיוחד במצוקתם של העניים, איכרים וצמיתים. תרומת מזון ותרופות לעניים הייתה מעשה הצדקה הראשון שלה. באותה התקופה, פגשה את מריה טרובינקובה שהתעניינה בשינוי חברתי ונתנה לפילוסופובה ספרים שדנו בסוגיות בחיי נשים והן דנו בהן. פילוסופובה תארה את טרובינקובה כ"מלאך עדין וסבלני. היא הרחיבה את אופקיי, קראה איתי. זה היה קשה, כי לא ידעתי דבר."[3]
פעילות ציבורית
ב-1860, פילוסופובה, טרובינקובה וחברתן ונדייז'דה סטאסובה ייסדו את "האגודה להלנה זולה וסיוע נוסף לתושבי סנט פטרסבורג".[4] האגודה התבססה של תפיסה פילנתרופית חדשה. פילוסופובה האמינה כי במקום לחלק קצבאות לעניים, אפשר להעניק להם השכלה וכך יוכלו להתפרנס בכוחות עצמם.[5] הן סיפקו דיור בעלות נמוכה לנשים עניות ולעובדי מתפרות מקומיות. האגודה רכשה את הבניין וחתמה חוזה עבודה גדול עם הצבא לתפירה. פילוסופובה וחברותיה ייסדו מספר אגודות, ביניהן הוצאה לאור של נשים וארגון לנשים עובדות .[6]
לאחר מלחמת קרים, החלה רפורמה במערכת החינוך ברוסיה; לאוניברסיטאות התקבלו עתה לא רק גברים אצילים. נוסדו 131 בתי ספר עבור בנות, ומתוכם 37 הציעו השכלה גבוהה. פילוסופובה ייסדה חוג ספרותי, יחד עם סטאסובה וטרובינקובה, שהיה מאוד מקובל באותו הזמן והשתתפו בו אנשי רוח וחברה וביניהם גם הסופר דוסדויבסקי.[7] טרובינקובה הייתה בתו של אחד המשתתפים במרד הדקבריסטים, שהיה מכר של הסופרת הבריטית הפמיניסטית ג'וזפין באטלר והכיר ספרות פמיניסטית מערבית. באירועים אלו הן גם אספו כספים עברו פעילותן למען חינוך נשים.[7]
המשימה המשמעותית ביותר של פילוסופובה והשותפות שלה הייתה קידום החינוך עבור נשים. בשנת 1867 הן שלחו עצומה עם כ 400 חתימות לצאר אלכסנדר השני המבקשת לפתוח קורסים לנשים באוניברסיטת סנקט פטסבורג. כוחות שמרנים, התנגדו מאוד לכניסה של נשים לאוניברסיטה, אך הם לא קיבלו תמיכה משר החינוך, דמיטרי טולסטוי. טולסטוי אפשר לנשים להגיע להרצאות באוניברסיטה, ואף, לעיתים קרובות, ללא תשלום[8]. בשנת 1871 הקורסים הלא פורמליים לנשים קיבלו את השם "ולדימירסקי" ("Vladimirsky"), על שם הקולג', בו הם התקיימו. הקורסים נסגרו ב-1875. ב-1876 פילוסופובה הצליחה לקבל אישור רשמי לפתוח את אוניברסיטת הנשים הרוסית הראשונה הידועה בשם Bestuzhev Courses על שמו של המייסד, ההיסטוריון קונסטנטין ניקולאייביץ בסטוצ'ב-ריומין (Konstantin Nikolayevich Bestuzhev-Ryumin).
אחרי המהפכה
פילוסופובה הייתה ידועה בנדיבותה, ומשפחות של מהפכנים שהוגלו או הורשעו פנו אליה לקבלת סיוע. תמיכתה במהפכנים לא התקבלה בחיוב אצל פקידים רוסים ובשנת 1879 היא הוגלתה לחו"ל משום שסייעה למהפכנים וארגונים מהפכניים. היא הורשתה לחזור רק בשנת 1881,[9] לאחר ההתנקשות בחייו של הצאר. כשחזרה לרוסיה התקשתה למצוא תמיכה לפרויקטים חברתיים שלה משום הקשרים שהיו לה עם מהפכנים. גם מעמדו של בעלה נחלש בשל אותה סיבה והמשפחה נאלצה לחיות יותר בצניעות.
פילוסופובה חזרה לפעילות ציבורית למען רעבים באוזר הוולגה, בסוף שנות השמונים של המאה ה-18. ב-1892 היא הצטרפה "לוועדה לקידום אוריינות בסנט פטרסבורג". בשנת 1895, היא ייסדה ועמדה בראש "אגודת הצדקה של נשים רוסיות", שהייתה למעשה ארגון פמיניסטי שנרשם כארגון צדקה משום שכל פעילות פוליטית נאסרה ברוסיה. באותה שנה, נוסדה אוניברסיטת נשים לרפואה ברוסיה וב-1904 הותר שוב לקיים קורסים עבור נשים באוניברסיטאות, גם מחוץ לבירה והצאר הכיר בעבודתה הפילנתרופית של פילוסופובה למען חינוך לנשים. בשנת 1905, האוניברסיטאות ברוסיה נפתחו לנשים והקורסים הייעודיים לנשים לא היו נחוצים יותר. באותה שנה, ניתנה לגברים זכות בחירה והשתתפות פוליטית, בעקבות זאת קבוצות של נשים דרשו לקבל גם הן זכות בחירה.
פילוסופובה נבחרה ליושבת ראש מועצת הנשים הבינלאומית (International Council of Women) בשנת 1899. היא השתתפה במהפכת 1905 ברוסיה, הצטרפה לבמפלגה הדמוקרטית החוקתית, וכיהנה כיושבת ראש הראשונה של קונגרס הנשים הרוסיות הראשון שהתכנס ב-1908. פילוסופובה שאפה לאחד את נשות רוסיה תחת הקונגרס, אך ניסיון זה לא צלח, בגלל חילוקי דעות בין פלגים בתנועה. אחרי הקונגרס, פילוסופובה והשותפות שלה קיבלו מכתבים מכפישים מולדימיר פורישקביץ' חבר דומה שמרני. פילוסופובה פרסמה את המכתבים ותבעה את פורישקביץ' בבית המשפט, והוא נידון לחודש מאסר בכלא.
אנה פילוסופובה נפטרה בסנט פטרסבורג, אלפים השתתפו בלוויה שלה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ "Saint Petersburg Encyclopedia". נבדק ב-27 בנובמבר 2011.
{{cite web}}: (עזרה)(הקישור אינו פעיל) - ^ de Haan, Francisca; Daskalova, Krasimira; Loutfi, Anna (2006). Biographical Dictionary of Women's Movements and Feminisms in Central, Eastern, and South Eastern Europe: 19th and 20th Centuries. Central European University Press. pp. 135–138. ISBN 963-7326-39-1. נבדק ב-2011-11-27.
- ^ Worobec, Christine (2009). The Human Tradition in Imperial Russia. Rowman & Littlefield. p. 74. ISBN 0-7425-3737-4. נבדק ב-2011-11-27.
- ^ Noonan, Norma (2000). Encyclopedia of Russian Women's Movements. Greenwood Publishing Group. p. 84. ISBN 0-313-30438-6. נבדק ב-2011-11-27.
- ^ Engel, Barbara (2000). Mothers and Daughters: Women of the Intelligentsia in Nineteenth-Century Russia. Northwestern University Press. pp. 59–61. נבדק ב-2011-11-27.
- ^ Johanson, Christine (1987). Women's Struggle for Higher Education in Russia, 1855-1900. McGill-Queen's Press. p. 36. ISBN 0-7735-0565-2. נבדק ב-2011-11-27.
- ^ 7.0 7.1 Joseph Frank, Dostoevsky: The Mantle of the Prophet, 1871-1881, Princeton University Press, 2003, עמ' 241-242
- ^ Engel, Barbara Alpern., Mothers and daughters : women of the intelligentsia in nineteenth-century Russia, Evanston, Ill.: Northwestern University Press, 2000, עמ' 59-61
- ^ Taruskin, Richard (1996). Stravinsky and the Russian Traditions: A Biography of the Works Through Mavra, Volume 1. Oxford University Press. p. 428. ISBN 0-19-816250-2. נבדק ב-2011-11-27.
