אנטיפריסטזיס

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אנטיפריסטזיס (מיוונית: άντιπερίστασὶς), בפילוסופיה, הוא מונח כללי עבור מספר תהליכים, אמתיים או מבויימים, שבהם תכונה אחת מחזקת תכונה אחרת הופכית. היסטורית, הסבר זה יוחס למספר תופעות, החל מתגובת סיד למים קרים, ועד למקורם של הרעם והברק.

מקור המונח ביוונית הוא ἀντί ("מתנגד") ו-περίστασις ("עומד סביב").

המונח שימש להסביר את טענת הפילוסופים שקור, במקרים רבים, מגביר את טמפרטורת הגוף, ויובש מגביר את לחותו. לפיכך, נאמר, סיד (תחמוצת סידן) לוהט כאשר מוסיפים לו מים (תופעה שהוסברה אחר כך כתגובה אקסותרמית). רעיון זה שימש גם כהסבר לכך מדוע מי הבארות חמים יותר בחורף מאשר בקיץ (תופעה המוסברת כהסתגלות עצבית). גם הרעם והברק הוסברו כתגובה לקרירות הרקיע.

פילוסופים מן האסכולה הפריפטטית, כדוגמת תלמידי אריסטו, עשו שימוש נרחב ברעיון זה.

רוברט בויל בחן רעיון זה בעבודתו "New Experiments and Observations upon Cold", ומצא אותה לא תקפה מדעית.

ראו גם

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0