אנטי-ארמניזם
אנטי-ארמניאניזם או אנטי-ארמניזם (באנגלית: Anti-Armenianism, Armenophobia וAnti-Armenian sentiment) מבטא ספקטרום רחב של רגשות שליליים, חוסר חיבה, פחד, שנאה, לעג ודעה קדומה כלפי הארמנים, ארמניה, והתרבות הארמנית. בעת המודרנית אנטי-ארמניאניזם בדרך כלל באה לידי ביטוי בהתנגדות לקיומה או לפעילותה של מדינת ארמניה, הכחשת רצח העם הארמני או אמונה בתאוריית קשר לפיה הארמנים פיברקו את ההיסטוריה למטרות רווח פוליטי דרך מניפולציה והשפעה על דעת הקהל.
לפי מיקום
טורקיה
למרות שהיה באפשרות הארמנים לשגשג תחת האימפריה העות'מאנית לרוב זכו ליחס של אזרחים סוג ב' וכזרים המנוכרים מהאימפריה המוסלמית.[1] בעקבות המרידה הארמנית בשנת 1895 הורה עבדול חמיד השני על דיכויו דבר שהוביל לטבח חמידיאן(אנ') בו נהרגו אלפי ארמנים.[2]
במהלך מלחמת העולם הראשונה האימפריה העות'מאנית הורתה על רצח של כמיליון עד מיליון וחצי ארמנים בתחומה. מאז הממשלה הטורקית מכחישה את הרצח(אנ'), למרות הביקורת מצד האיגוד הבינלאומי לחוקרי ג'נוסייד על מדיניותו של רג'פ טאיפ ארדואן.[3]
לפי סקר משנת 2011 כ-73.9% מהטורקים מחזיקים בדעות שליליות כלפי הארמנים.[4] לפי MRG (אנ') הארמנים בטורקיה כיום עדיין זוכים ליחס של אזרחים סוג ב'.[5]
אזרבייג'ן
אנטי-ארמניאניזם קיימת ברמה המוסדית והחברתית באזרבייג'ן. כשהארמנים הם "הקבוצה הפגיעה ביותר באזרבייג'ן בתחום הגזענות והאפליה הגזעית."[6] לאורך המאה ה-20, ארמנים והתושבים המוסלמים באזור הקווקז (אזרבייג'ן נחשב לחלק מהקווקזי או האזור הטטארי לפני 1918) היו מעורבים במספר רב של סכסוכים, הכוללים פוגרומים, מעשי טבח ומלחמות. שהעצימו את "חוסר האמון הדדי" בין שתי הקבוצות והובילו לעימותים לאורך המאה ה-20 ש"היו לגורמים משמעותיים בעיצוב התודעה העצמית הלאומית של שני העמים." [58] מ-1918-1920 הרג מאורגן של הארמנים התרחש באזרבייג'ן, כולל בערי באקו ושושה, המרכזים של חיי תרבות ארמנים בתקופת האימפריה הרוסית.
שנאת הארמנים הקיימת כיום באזרבייג'ן התעצבה בעיקר בשנים האחרונות של ברית המועצות לאחד בין הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הארמנית למחוז האוטונומי של נגורנו קרבאך(אנ') שיושב בעיקרו על ידי ארמנים.[7] בתגובה לבקשה זו לאומנים אזארים, ובמיוחד מפלגת החזית העממית(אנ') ביצעו פוגרומים בארמנים שחיו באזורי סומקיית (אנ'), קירובאבאד (אנ') ובאקו (אנ'). כתוצאה כ- 350,000 ארמנים נאלצו לעזוב את אזור מגוריהם בשני גלי אלימות ב-1988 וב-1990.[8]
גאורגיה
בשנת 1989 נשיא גאורגיה, זוויאד גמסחורדיה אמר: "היום אנו עומדים מול בעיה רצינית,ה טטרים, הארמנים והאוסטים נעמדו על רגליהם. עלינו להגן הגן על קאחתי - אדמתנו הקדומה מזרים.[9] לקראת הבחירות לפרלמנט הגאורגי בשנת 2007 עלו הזהרות שונות מכלי התקשורת לסכנה שבבחירות נשיא או נציג ארמני.[10]
פקיסטן
פקיסטן היא החברה היחידה באומות המאוחדות שטרם הכירה בקיומה של ארמניה, זאת מתוך שלילת החזקה הארמנית על אזור נגורנו קרבאך (אנ').[11][דרושה הבהרה]
ראו גם
הערות שוליים
- ^ .Wyszomirski, Margaret J. "Communal Violence: The Armenians and the Copts as Case Studies." World Politics 27.03 (1975): p. 438
- ^ Hamidian Massacres, Armenian Genocide.
- ^ Archived at the Wayback Machine from the International Association of Genocide Scholars to Prime Minister Recep Tayyip Erdoğan, June 13, 2005
- ^ "Turkish citizens mistrust foreigners, opinion poll says". Hürriyet Daily News. 2 May 2011.
- ^ Minority Rights Group International : Turkey : Armenians". Retrieved 6 April 2015.
- ^ "Second report on Azerbaijan" (PDF). Strasbourg: European Commission against Racism and Intolerance. 24 May 2007. Retrieved 18 June 2013.
- ^ "Human Rights in the OSCE Region: Europe, Central Asia and North America, Report 2005 (Events of 2004)". International Helsinki Federation for Human Rights. Archived from the original on 18 June 2015. Retrieved 19 January 2013.
- ^ Human Rights Watch (1994). Azerbaijan: seven years of conflict in Nagorno-Karabakh. New York: Humans Rights Watch
- ^ "Aris Kazinyan: “Own game” of Mikhail Saakashvili and Armenian factor". Regnum. 9 September 2006. Archived from the original on 9 October 2014.
- ^ "Focus on Faction: Georgian media stirs Abkhazian-Armenian “conflict” - News - ArmeniaNow.com". Retrieved 6 April 2015.
- ^ 12 March 2012, Pakistani President: “Islamabad will support Azerbaijan in Nagorno Karabakh issue”
