אני מאשים (סרט תעמולה נאצי)
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית סרט ריקה. אני מאשים (בגרמנית: Ich klage an) היה סרט תעמולה נאצי משנת 1941 בבימויו של וולפגנג לייבניינר, אשר תמך בהמתת חסד. הסרט נאסר להפצה ולהקרנה על ידי כוחות בעלות הברית לאחר מלחמת העולם השנייה.
עלילת הסרט
אישה הסובלת מטרשת נפוצה מתחננת בפני הרופאים שיסיימו את חייה, ובכך יקלו על סבלה. לאחר שבעלה נותן לה מנת יתר קטלנית ובכך עוזר לה לסיים את חייה וסבלה הרב, הוא מועמד למשפט, שבו מוצגות טענות שונות כגון "הארכת חיים היא לפעמים בניגוד לטבע", ו"שהמוות הוא זכות כמו גם חובה". סרט זה מגיע לשיאו בהכרזתו של הבעל שבה הוא מאשים את הרופאים באכזריות, ובחוסר רצון לסיים את חיי החולים ובכך למנוע מהם סבל נוסף.
מטרת הסרט
סרט תעמולה זה הוזמן על ידי שר התעמולה הנאצי יוזף גבלס, במטרה להגביר את התמיכה בגרמניה הנאצית בהמתת חסד. במציאות, קרבנות המתת החסד, שהופעלה בגרמניה הנאצית במסגרת תוכנית T4 - אותנסיה, היו חולים ובעלי מוגבלויות אשר הומתו ללא הבחנה וללא ידיעת בני משפחותיהם על ידי הרופאים בעלי האידאולוגיה הנאצית. המתות אלה היו למעשה רצח לכל דבר, ולא היה להן שום קשר להקלת סבלם של החולים, אלא היו כחלק מכוונות הנאצים ליצור גזע עליון של בני אדם תוך כדי חיסול כל בעלי המום והמוגבלויות.
תוצאות הסרט
בדיווחי האס אס נמסר כי הכנסייה הקתולית והפרוטסטנטים התנגדו לסרט ולהפצתו, דעתם על תוכנו הייתה שלילית ביותר. דעות הרופאים הוצגו כחיוביות, דבר שגרם לתמיכה מסוימת בציבור הגרמני באותה תקופה.
קישורים חיצוניים
הסרט המלא באתר ארכיון האינטרנט (עם תרגום באנגלית).
