אנתוני קולינס
 | |
| לידה |
21 ביוני 1676 הסטון (אנ'), חלק מרובע האונסלו של לונדון |
|---|---|
| פטירה |
13 בדצמבר 1729 (בגיל 53) לונדון |
| מדינה | בריטניה הגדולה |
| פעילות בולטת | אחד התומכים הראשונים של הדאיזם בבריטניה |
| השקפה דתית | דאיזם |
אַנְתוֹנִי קוֹלִינְס (באנגלית: Anthony Collins; 21 ביוני 1676 – 13 בדצמבר 1729) היה פילוסוף ומסאי אנגלי, בולט בהיותו אחד התומכים הראשונים בדאיזם בבריטניה הגדולה.[1]
חייו וכתביו
קולינס נולד בהסטון (אנ'), סמוך להאונסלו (כיום חלק רובע של לונדון) באנגליה, בנם של עורך הדין הנרי קולינס (1646/7–1705) ומרי (לבית דינלי). היו לו שתי אחיות: אן קולינס (נולדה ב-1678), שנישאה להנרי לוביבונד (נולד ב-1675), ומרי קולינס (נולדה ב-1680), שנישאה לאדוארד לוביבונד (1675–1737), סוחר ומנהל של חברת הודו המזרחית הבריטית. בנם של מרי ואדוארד היה המשורר אדוארד לוביבונד.
קולינס התחנך באיטון קולג' ובקינגס קולג' בקיימברידג', ולמד משפטים במידל טמפל. הפרק המעניין ביותר בחייו היה האינטימיות שלו עם ג'ון לוק, שבמכתביו מדבר עליו בחיבה ובהערצה. בשנת 1715 הוא התיישב באסקס, שם כיהן בתפקידי שופט השלום וסגן לוטננט (אנ'), תפקידים שבהם כיהן בעבר במידלסקס. הוא מת בביתו ברחוב הארלי, לונדון.
כתביו מאגדים את התוצאות של חושבים חופשיים אנגליים קודמים. האדיבות הבלתי מתפשרת של סגנונו עומדת בניגוד בולט לאלימות של מתנגדיו; ולמרות חדשנותו, הוא לא היה אתאיסט ולא אגנוסטיקן. במילותיו שלו, "בורות היא היסוד של אתאיזם, וחשיבה חופשית התרופה שלו" (שיח על מחשבה חופשית, 105).
מסה על השימוש בהגיון
עבודתו הבולטת הראשונה הייתה "מסה בנוגע לשימוש בהגיון בטענות שהראיות שלהן תלויה בעדות אנושית" (Essay concerning the Use of Reason in Propositions the Evidence whereof depends on Human Testimony, 1707), שבה הוא דחה את ההבחנה בין "מעל הגיון" ל"מנוגד לשכל", ודרש שהגילוי יתאים לרעיונות הטבעיים של האדם לגבי א-לוהים. כמו כל יצירותיו, הוא פורסם בעילום שם, אם כי זהות המחבר מעולם לא הוסתרה זמן רב.
שיח על חשיבה חופשית
שש שנים מאוחר יותר הופיעה יצירתו הראשית, "שיח על חשיבה חופשית, בעקבות עלייתה וצמיחתה של כת בשם החושבים החופשיים" (A Discourse of Freethinking, occasioned by the Rise and Growth of a Sect called Freethinkers, 1713). על אף העמימות של הכותרת, והעובדה שהיא תוקפת את הכמרים של כל הכנסיות ללא מתינות, היא טוענת לרוב, לפחות במפורש, על לא יותר ממה שחייב להודות כל פרוטסטנט. מחשבה חופשית היא זכות שאי אפשר ואסור להגביל אותה, שכן היא האמצעי היחיד להשגת ידיעת האמת, היא בעצם תורמת לרווחת החברה, והיא לא רק מותרת אלא מצווה על ידי הביבליה. למעשה ההתחלה של הנצרות והצלחתו של כל מפעל המיסיון כרוכים במחשבה חופשית (במובן האטימולוגי שלה) מצד המומרים.
באנגליה מסה זו, שנחשבה וטופלה כאל הטפה לדאיזם, עוררה סנסציה גדולה, וגרמה לכמה תגובות, בין היתר מוויליאם ויסטון, מהבישוף הייר, מהבישוף בנג'מין הודלי (אנ') וריצ'רד בנטלי, שתחת חתימתו של "Phileleutherus Lipsiensis", מטפל בטענות מסוימות שהובעו ברשלנות על ידי קולינס, אך מנצח בעיקר על ידי התקפה על הנקודות הטריוויאליות של הלמדנות, החוברת שלו עצמו אינה חפה מפשע מהבחינה הזו בדיוק. גם ג'ונתן סוויפט, שמתייחסים אליו בספר באופן סאטירי, הפך אותו לנושא לקריקטורה.
שיח על העילות והסיבות של הדת הנוצרית
בשנת 1724 פרסם קולינס את המסה "שיח על העילות והסיבות של הדת הנוצרית" (Discourse of the Grounds and Reasons of the Christian Religion), עם ההקדמה "התנצלות לדיון חופשי וחירות הכתיבה" (An Apology for Free Debate and Liberty of Writing). בו דחה את אמיתות הנבואות במסורת היהודית, וממילא לסתור את ההוכחות היחידות לאמיתות הנצרות.
לא פחות משלושים וחמש תשובות הופנו נגד ספר זה; הראויים לציון שבהם היו אלה של הבישוף אדוארד צ'נדלר (אנ'), ארתור סייקס (Arthur Sykes) וסמואל קלארק. לאלו, השיב קולינס עם "מחשבה על תוכנית של נבואה מילולית" (Scheme of Literal Prophecy Considered,1727).
הכרחנות
בפילוסופיה, קולינס תופס מקום ראשון במעלה כמגן של ההכרחנות (אנ'). המסה הקצרה "חקירה בדבר חירות האדם" (Inquiry Concerning Human Liberty, 1717) לא הצטיינה, בכל מקרה בקווי המתאר העיקריים שלה, כהצהרה על העמדה הדטרמיניסטית.
הוא הותקף במסה מפורטת על ידי סמואל קלארק, שלשיטתו חופש הרצון נעשה חיוני לדת ולמוסר. במהלך חייו של קלארק, מחשש אולי להיות ממותג כאויב הדת והמוסר, קולינס לא השיב, אבל ב-1729 הוא פרסם תשובה, בשם "חירות והכרח" (Liberty and Necessity).
כתבים אחרים
מלבד החיבורים הללו הוא כתב:
- "מכתב למר דודוול (אנ')" (A Letter to Mr Dodwell), בטענה שהנשמה עשויה להיות חומרית, ושנית, שאם הנשמה אינה חומרית, זה לא נובע, כפי שטען קלארק, שהיא בת אלמוות.
- "צדקת התכונות הא-לוהיות" (Vindication of the Divine Attributes, 1710)
- "כומרנות בשלמות" (Priestcraft in Perfection, 1709), שבה הוא טוען שהסעיף "הכנסייה... אמונה" בפרק העשרים מתוך שלושים ותשעה הפרקים (אנ') (הדוקטרינות והמנהגים של הכנסייה האנגליקנית) הוכנס במרמה.
קולינס התפרסם כאחד הכותבים שנקראו הכי הרבה באנגליה. הוא היה ביבליופיל ואספן ספרים שצבר את אחת הספריות הפרטיות הגדולות של אותה תקופה, שכללה כ-6,906 ספרים בכל הנושאים, אך העדיף במיוחד יצירות על היסטוריה, תאולוגיה ופילוסופיה.
נטען (למשל ג'ייקובסון ב-"The England Libertarian Heritage") שקולינס היה המחבר האלמוני של עשרה מאמרים "הוויג העצמאי" (The Independent Whig).
נישואים וילדים
נישואיו הראשונים של קולינס היו עם מרתה צ'יילד (Martha Child, 1677–1703) בתם של חבר הפרלמנט סר פרנסיס צ'יילד (אנ') (1642–1713) ואליזבת, לבית וילר (1652–1720). נולדו להם שני בנים ששניהם מתו צעירים, הבכור בינקות, השני היה אנתוני קולינס (בערך 1701 – 1723); ושתי בנות: אליזבת קולינס (נולדה בערך 1700) שב-1738 נישאה לוולטר קארי; ומרתה קולינס (בערך 1700–1744) אשר, בשנת 1741, נישאה לרוברט פיירפקס, הלורד השביעי פיירפקס מקמרון (אנ') (1706–1793). נישואיו השניים היו לאליזבת רוטסלי (Elizabeth Wrottesley, נולדה בערך ב-1680), בתם של וולטר רוטסלי, הבארונט ה-3 של רוטסלי (אנ') (1659–1712) ואליאונורה, לבית ארצ'ר (1661–1692).
קישורים חיצוניים
- כתבי אנתוני קולינס בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ Herrick, James A. (1997). "Characteristics of British Deism". The Radical Rhetoric of the English Deists: The Discourse of Skepticism, 1680–1750. Studies in Rhetoric/Communication. Columbia, South Carolina: University of South Carolina Press. pp. 23–49. ISBN 978-1-57003-166-3.
