אסתר קירה
אסתר קירה חאנדאלי (Esther Kyra Handali, (1539–1592)[1]), יהודיה, הייתה אשת מפתח בחצר הסולטנים באיסטנבול בסביבות שנת 1600.
נולדה באימפריה העות'מאנית, למשפחה ממעמד צנוע. היא ובעלה, אליהו חאנדאלי, התחילו בעסק מסחרי קטן של קוסמטיקה ותכשיטים זולים. קירה התאלמנה מבעלה בשנת 1548 והייתה אז גבירה בשנות העשרים המאוחרות לחייה. היא החלה להתרכז באספקת שירותים לנשים בהרמון של הסולטאן סולימאן המפואר, אשר יכלו להסתובב רק בארמון, לפי החוק המוסלמי.
אסתר הייתה חלק מאותן יהודיות חצר - יהודיות שהיו סוכנות של נשים גבוהות בהרמון הסולטאנים והיוו את צינור הקשר שלהן עם העולם החיצון. נשים יהודיות נחשבו לאירופאיות מספיק על מנת שיוכלו לתקשר עם נשים בהרמון ומחוצה לו. חלקן של הנשים היהודיות מן המעמדות הנמוכים התפרנסו על ידי קנייתם של מוצרי ריקמה ותפירה מידי נשים מוסלמיות ומכירתם בשווקים. במאות ה-16 וה-17 הגיעו כמה מנשות הארמון אלה, בראש ובראשונה אמהות הסולטאנים, לידי השפעה פוליטית של ממש על ענייני הקיסרות העותמאנית. נשים אלו נקראו קיירה, מלה שמוצאה יווני.
אסתר קירה הפכה להיות הסוכנת של נשות ההרמון, היא רכשה עבורן בגדי משי, אבנים יקרות, כלים לבית ועוד. אסתר הייתה בולטת בין הנשים שהייתה להם השפעה בחצר העות'מאנית בסוף המאה ה-16.
אסתר, אלמנתו של אליהו חאנדאלי, הייתה פעילה לפני 1566, ושירתה שלושה סולטאנים.
רקע
התקופה הזו של סוף המאה ה – 16 היא תקופת סיום שלטון עשרת הסולטנים הגדולים, כשסולימאן המפואר הלך לעולמו ב – 1566. אחריו עולה סלים השני, בנו של סולימאן, שמשל עד 1574.
סלים עלה לשלטון בזכות אמו ובזכות תככים ורצח אחיו. סלים לא היה מוכשר כאביו, אבל המינויים בממשל נעשו עוד בימי אביו והוזיר הגדול היה עדיין מינוי של סולימאן והעניינים ממשיכים להתנהל על מי מנוחות. לאחר סלים עלה מוראד השלישי, שמשל מ 1574 – 1595. אחריו עלה מחמת השלישי שמשל עד 1603. הבא היה אחמת הראשון משל מ 1603 – 1617.
התקופה הזו של הסולטנים האלה היא תקופת הירידה של העותמאנית. השלטון עדיין עובר מאב לבן ואחר כך מתחיל לעבור מאח אחד לשני. שיטת רצח האחים הפסיקה והיורשים הפוטנציאליים נשמרו בתוך ארמון שנודע בשם קפס, שלא היה חסר להם דבר בו, אך יצאו משם מנוונים ולוקים בנפשם. כאן מתחילים הסולטנים הראשונים שהם יצירי הקפס.
בתקופה הזו, שמכונה לעיתים סולטנות הנשים, ישנה השפעה גדולה מאוד לנשים בהרמון על המתרחש באדמיניסטרציה והפוליטיקה בהרמון. מי שקובעות מי יעלה אחד כנגד השני ולמעשה גם מנהלות את הפוליטיקה והכלכלה ומטפחות קשרים בין לאומיים הן הנשים והאמהות.
פועלה
בתחילת דרכה בהרמון, אסתר שימשה כספקית תכשיטים לנשות הארמון ובהמשך חייה הייתה הספקית הראשית לנשות הארמון. בנוסף לכך, אסתר קיבלה זיכיון לקבלת מיסים מחוות בתקופתו הסולטאן מוראד השלישי ובתקופתו של הסולטאן מוחמד השלישי. כל זאת בזכות קשריה עם אימו של הסולטאן מורד ועם אשתו המועדפת עליו.
הסולטאן ואשתו נעזרו באסתר לא רק לצורך קניית מוצרים להרמון, אלא גם עזרה להם בעצות דיפלומטיות וביצירת קשרים עם הנציגויות האירופיות באיסטנבול. אשתו של מוראד השלישי, ואלידי סאפ'יי, היא זו שהייתה המחברת של אסתר להרמון. היא גם השפיעה על בנה, מוחמד השלישי לתת כח רב בידיה של אסתר, עד כדי כך שניתן לה העיסוק במינויים של שרי החיל והפרשים, הידועים גם בשם סיפאים או יניצ'רים. כמו כן הצליחה אסתר להעניק לבנה, משה, את התפקיד של המוכס הראשי באיסטנבול.
אסתר הצליחה לצבור רכוש רב והיא נודעה כגוף בעל השפעה בחצר הסולטנות. היא השתמשה בהונה הרב על מנת לתמוך בתלמידים, לעזור בהדפסת ספרים בעברית, ולתמוך בסוחרים שעסקיהם נשדדו בזמן שרפה. ביתה היה פתוח לרווחה בפני חכמים וסופרים וכן בפני עניים ואביונים, אלמנות ויתומים. נכתב עליה כי:
מכנף הארץ יבואו העניים והאביונים, כל הנחשלים, לשמוע אז ישמעו, מבין עם תלמיד ובכל יום ויום סביב לשולחנה חברים מקשיבים... ידיה שלחה לאביון...חדר בחדר ולא בקולי קולות, יתומים ואלמנות, ידיה חלקתה להם הנערות לבוא אל בית הנשים
ניתן להבין מציטוט זה עד כמה היה רם מעמדה בקרב הקהילה היהודית באיסטנבול.
נסיבות מותה קשורות היו לסכסוך בינה ובין אחד מראשי הצבא. אותו קצין הגיע לביתה ובידו סכום כסף גדול על מנת להשיג בעבורו מינוי לאחד מראשי חיילות הפרשים. שר נוסף שמע על המקרה והגיע אל רחל לדרוש את המשרה בהביאו סכום גדול יותר מן הקצין האחר. כששמע זאת הקצין הראשון, כעס מאוד ודרש מאת שר העיר איסטנבול, חליל פחה, אישור לנקום בה וכן קיבל אותו. ביום הראשון לחג הפסח, בשנת 1600, בא אותו השר בליווי פרשים אל בית חאנדאלי. אסתר ובנה משה נרצחו באכזריות בארמונו של חליל פחה ורכושם הרב נבזז.
אסתר חאנדאלי לא הצליחה לבנות שושלת של יהודיות חצר. בנה הבכור מת ובנה הצעיר נשאר בחיים, אך בעקבות התאסלמותו המוקדמת.
לקריאה נוספת
- ש.א רוזאניס, קורות היהודים בטורקיה וארצות הקדם, חלק שלישי-תקופה של אורה וצללים, דפוס המשפט, תרח"ץ.
- בן נאה ירון, יהודים בממלכת הסולטנים-החברה היהודית באימפריה העות'מאנית במאה השבע עשרה, י"ל מאגנס, 2000.
- גרבר חיים, יהודי האימפריה העות'מאנית במאות ה-17-16 כלכלה וחברה, מרכז זלמן שזר, תשמ"ג.
- Peirce Leslie,The Imperial Harem,Oxford Univercity Press,1993
- Shmuelevitz Aryeh,The JewS Of The Ottoman Empire In The Late Fifteenth And Sixteenth Centuries,leiden,1984
- Rozen Mina,A History Of The Jewish Community In Istanbul,leiden,2002.
הערות שוליים
- ^ שפיגל גדעון, http://merhav.nli.org.il/primo-explore/search?query=any,exact,000225968&vid=NLI_Rambi&lang=iw_IL היהודיה מקונסטנטינופול : סיפורה של אסתר קירה (1539-1592)
