אפולינריו מאביני
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: מכלולזציה, ניסוחים לא אנציקלופדיים.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: מכלולזציה, ניסוחים לא אנציקלופדיים. |
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מנהיג ריקה. אפולינריו מאביני (23 ביולי 1864 - 13 במאי 1903) היה מנהיג פיליפיני מהפכני, מחנך, עורך דין, ומדינאי ששירת בתחילה כיועץ משפטי חוקתי של הממשלה המהפכנית, ולאחר מכן כראש הממשלה הראשון של הפיליפינים עם הקמת הרפובליקה הפיליפינית הראשונה. הוא נחשב ל" utak ng himagsikan "או" מוח המהפכה ".
שתיים מיצירותיו, "El Verdadero Decalogo" ("התקציב האמיתי", 24 ביוני 1898), ו"Programa Constitucional dela Republica Filipina" ( התוכנית החוקתית של הרפובליקה הפיליפינית, 1898) הפכו לכלי עזר לניסוח מה שעתיד להיקרא בסופו של דבר החוקה הפוליטית של הפיליפנים .
מאביני ביצע את כל פעילותו המהפכנית ואת תפקודו הממשלתי למרות שאיבד את השימוש בשתי רגליו במחלת הפוליו זמן קצר לפני המהפכה הפיליפינית בשנת 1896.
תפקידו של מאביני בהיסטוריה הפיליפינית התבטא בהתמודדותו מול השלטון הקולוניאלי הספרדי הראשון בימים הראשונים של המהפכה הפיליפינית, ולאחר מכן השלטון הקולוניאלי האמריקני בימי המלחמה הפיליפינית-אמריקאית. בתקוה זו מאביני נלכד והוגלה לגואם על ידי הרשויות הקולוניאליות האמריקניות, והורשה לחזור בסופו של דבר, רק חודשיים לפני מותו במאי 1903.
קורות חייו
חיים מוקדמים וחינוך
אפולינריו מאביני נולד ב־23 ביולי 1864 בברנגאי טלאגה בטנאואן, בטנגס (Barangay Talaga in Tanauan, Batangas) . הוא היה השני מבין שמונה ילדיו של דיוניסיה מרנן, שהיה מוכר בשוק התנואן כאיכר ללא פשרות.
בשנת 1881 קיבל מאביני מלגה לנסוע לקולג'יו דה סן חואן דה לטרן במנילה. כאנקדוטה על שהותו שם נכתב, כי פרופסור שם החליט להשפיל אותו בשל לבושו הפשוט שהראה בבירור כי הוא עני. מוביני הדהים את הפרופסור כשענה בקלות על סדרה של שאלות קשות מאוד. לימודיו בלטרן הופסקו מעת לעת על ידי מחסור קבוע בכספים, והוא הרוויח כסף עבור ציוד הלימוד והלינה שלו על ידי לימוד ילדים.
לימודי משפטים
אמו של מוביני רצתה שהוא יכנס לימודי לכמורה, אך רצונו להגן על העניים גרם לו להחליט ללמוד משפטים. שנה לאחר שקיבל את התואר הראשון BA בהצטיינות הגבוהה ביותר ואת התואר פרופסור ללטינית מלטרן, הוא עבר לאוניברסיטת סנטו תומאס, שם קיבל את התואר במשפטים בשנת 1894.
בהשוואת דור האינטלקטואלים הפיליפינים של מאביני לדור של קודמו, חוזה ריזאל ושאר חברי תנועת התעמולה, העיתונאי והאמן הלאומי של הפיליפינים לספרות ניק חואקין, הוא מתאר את דורו של מאביני כהשנות, או חזרה בהתפתחות האינטלקטואלית הפיליפינית:
אירופה הייתה זרז הכרחי לדור של חוזה ריזאל. בזמן מאביני, האינטלקטואל הפיליפיני התקדם מאד בצורך בהארה מחו"ל. [...] עצם הנקודה בהישגיו של מאביני היא שכל הלימודים שלו, כל הכשרתו, נעשו ממש כאן בארצו. הטענה של דור ריזאל הייתה שהפיליפינים עדיין לא היו מוכנים לממשל עצמי מכיוון שהיה להם מעט מדי השכלה ולא יכלו לשאוף ליותר השכלה במדינתם. העדויות מתקופתו של מאביני היו שהוא יכול להתמודד עם ענייני השלטון גם עם החינוך שרכש במקום. כבר לא היה צורך באירופה; זה הטמיע את כל מה שהיה צריך מאירופה.
מאביני הצטרף לגילדת עורכי הדין לאחר שסיים את הלימודים, אך הוא בחר לא לעסוק בעריכת דין כתפקיד מקצועי. הוא לא הקים משרד עורכי דין משלו, ובמקום זאת המשיך לעבוד במשרדו של נוטריון ציבורי.
במקום זאת, השתמש מאביני בידיעותיו את החוק לשימוש רב בימי המהפכה הפיליפינית והמלחמה הפיליפינית-אמריקאית. העיתונאי ניק חואקין מציין כי כל תרומותיו להיסטוריה הפיליפינית היו איכשהו מעורבות בחוק:
היה לו מוח משפטי. הוא התעניין בחוק כרעיון, כאידיאל [...] בכל פעם שהוא מופיע בהיסטוריה שלנו הוא מתווכח על שאלה של חוקיות.
בנייה חופשית וה"ליגה פיליפינה"
מאביני הצטרף למסדר הבונים החופשיים בספטמבר 1892, כשהוא מתקדש בלשכת "בלאגטס", ולקח לעצמו את הכינוי "קטאבי".
בשנה שלאחר מכן, 1893, הפך מאביני לחבר ב"לה ליגה פיליפינה" (ארגון שדרש רפורמות פוליטיות בממשלה הקולוניאלית של הפיליפינים), שחזר לפעילות לאחר מעצרו של מייסדה חוסה ריזאל בשנת 1892. מוביני התמנה למזכיר המועצה העליונה החדשה שלה. זו הייתה הפעם הראשונה של מאביני שהצטרף במפורש לארגון פטריוטי.
מאביני, שהצעותיו לתיקון העדיפו את התנועה הרפורמיסטית, דחף את הארגון להמשיך במטרותיו לתמוך בLa Solidaridad וברפורמות בהן דגל. כשחברי הליגה המהפכניים יותר הצביעו על כך שהם לא חושבים שתנועת הרפורמה משיגה תוצאות ורוצים לתמוך בצורה גלויה יותר במהפכה, "לה ליגה פיליפינה" התפלגה לשתי סיעות: Cuerpo de Compromisarios המתונה יותר, שרצתה פשוט להמשיך לתמוך במהפכה, וKatipunan המהפכנית. מאביני הצטרף לסיעת Cuerpo de Compromisarios.
כאשר חוזה ריזאל, שהיה חלק מ"לה ליגה פיליפינה", הוצא להורג בדצמבר באותה השנה, שינה מאביני את דעתו והעניק למהפכה את תמיכתו המלאה.
שיתוק הפוליו
מאביני נפגע מפוליו בשנת 1895, והמחלה גרמה לו להיות חסר יכולת בהדרגה עד ינואר 1896, אז איבד סופית את השימוש בשתי רגליו.
1896 מהפכה והמעצר
כאשר התגלו תוכניות סיעת ה"קטיפונן" על ידי הרשויות הספרדיות, והשלב הפעיל הראשון של המהפכה הפיליפינית בשנת 1896 החל ברצינות, מאביני, שעדיין היה חולה, נעצר יחד עם עוד רבים מחברי "לה ליגה פיליפינה".
שלושה-עשר פטריוטים שנעצרו בעיר קאוויטה (Cavite) נשפטו והוצאו להורג. הם זכו לתואר 'שלושה-עשר ה"קדושים" של קאוויטה'. חוזה ריזאל עצמו הואשם בכך שהיה שותף למהפכה, ובסופו של דבר הוצא להורג בדצמבר באותה השנה.
כשרשויות השלטון בספרד ראו שמאביני משותק, החליטו לשחררו מהמעצר.
יועץ לממשלת המהפכה
לאחר שחרורו ממעצרו הוא נשלח לבית החולים, מאביני נשאר במצב בריאותי לא טוב במשך תקופה ארוכה. בשנת 1898 כאשר עשה טיפולים במרפאות של המעיינות החמים בלוס באנוס לגונה, פנה אליו אמיליו אגונאלדו וביקש ממנו לשמש כיועץ למהפכה.
בתקופת ההחלמה כתב מאביני את העלונים "El Verdadero Decálogo" ו- "Ordenanzas de la Revolución." אגונאלדו התרשם מיצירות אלה ומתפקודו של מאביני כדמות מובילה ב"לה ליגה פיליפינה", ודאג לכך, שמביני יובא מלוס באנוס לקאוויט שבקאוויטה. נדרשו מאות גברים שהתחלפו איש בתורו כשהם נושאים את ערסלו כדי להעביר את מוביני לקאוויטה.
הוא המשיך לכהן כיועץ הראשי של הנרל אגונאלדו לאחר הכרזת העצמאות הפיליפינית ב־12 ביוני. הוא ניסח חוקים וערך את החוקה לרפובליקה הפיליפינית הראשונה, כולל את מסגרת הממשלה המהפכנית שהופעלה בעיר מלולוס בשנת 1899.
ראש ממשלת הפיליפינים
זמן קצר לאחר חזרתו של אגוינאלדו לפיליפינים מהגלות בהונג קונג במאי 1898, הוא ביקש ממאביני לסייע לו להקים ממשלה. מאביני חיבר את צו ה-18 ביוני 1898, שהביא להקמת ממשלת הדיקטטורה של הפיליפינים. לאחר פרסום "החוקה של מלולוס", החוק הבסיסי של הרפובליקה הפיליפינית הראשונה, אשר פורסם ב־21 בינואר 1899, מאביני מונה לראש ממשלה וגם לשר החוץ. לאחר מכן הוא הוביל את הקבינט הראשון של הרפובליקה.
מוביני מצא את עצמו בלב ליבה של התקופה הקריטית ביותר בתולדות המדינה החדשה, כשהוא מתמודד עם בעיות שלא היו עד אז. הבולטת שבהן הייתה המשא ומתן שלו עם אמריקנים, שהחל ב־6 במרץ 1899. ארצות הברית והרפובליקה הפיליפינית הסתבכו בעימותים מעוררי מחלוקת שהפכו בסופו של דבר אלימים במיוחד. במהלך המשא ומתן לשלום הציעו האמריקנים למאביני אוטונומיה לממשלתו החדשה של אגינאלדו, אך השיחות נכשלו מכיוון שתנאיו של מאביני כללו הפסקת אש שנדחתה. מאביני ניהל שוב משא ומתן, וביקש במקום זאת שביתת נשק, אך השיחות נכשלו שוב. בסופו של דבר, כשהוא מרגיש שהאמריקאים לא מנהלים משא ומתן בתום לב, הוא זנח את האמריקנים ותמך במלחמה. הוא התפטר מהממשלה ב־7 במאי 1899.
מלחמת אמריקה והפיליפינים, גלות ושיבה
המלחמה הפיליפינית-אמריקאית הוכיחה שמאביני נלקח ברצינות רבה יותר כאיום על ידי האמריקנים מכפי שהיה תחת השלטון הספרדי: אמר האמן הלאומי הפיליפיני לספרות פ. סיוניל חוזה :
- "הספרדים העריכו את מאביני בעיקר בגלל היותו נכה. לו היו יודעים על נקודת המבט האינטלקטואלית שלו, הם היו הורגים אותו קודם. האמריקנים לא עשו זאת. הם היו מודעים לאינטליגנציה הגבוהה שלו, לעיקשותו כשעמד מולם במשא ומתן על אוטונומיה והפסקת אש. "
ב־10 בדצמבר 1899, הוא נפל בשבי על ידי אמריקנים בקויאפו, נואבה אקיה, אך הורשה להיפגש עם נשיא ארצות הברית ויליאם הווארד טאפט, . בשנת 1901 הוא הוגלה לגואם, יחד עם עשרות מהפכנים שהאמריקנים כינו בשם insurrectos (מורדים), ואשר סירבו בכל תוקף להישבע לארצות הברית. כאשר תא"ל אלוף ארתור מקארת'ור ג'וניור התבקש, על ידי הסנאט האמריקני להסביר מדוע היה צריך לגרש את מאביני, הוא שלח מברק בו :
"מלביני גורש: זהו תועמלן פעיל ביותר. אשר סירב בהתמדה ובהתרסה לחנינה, ושמר בקביעות על קשר עם מורדים בשטח בזמן שגר במנילה..."
מאביני חזר לפיליפינים לאחר שהסכים להשבע את "שבועת האמונים" לארצות הברית . ב־26 בפברואר 1903 בפני המשרד הממשלתי האחראי לכך. ביום בו פרש, הוא פרסם הצהרה זו לעיתונות:
"אחרי שנתיים ארוכות אני חוזר, מבולבל בצורה מוחלטת, ומה שגרוע יותר, כמעט מת על ידי מחלות וסבל. אף על פי כן, אני מקווה שאחרי זמן מה של מנוחה ולימוד, עדיין אוכל להיות מועיל במידה מסוימת, אלא אם כן חזרתי לאיים שלנו במטרה למות."
למרבה אכזבתם של הפקידים הקולוניאליים האמריקנים, חידש מאביני את דרישתו עצמאות עבור הפיליפינים זמן קצר לאחר שובו מהגלות.
מותו
זמן קצר לאחר חזרתו, מת מאביני ממחלת הכולרה במנילה ב -13 במאי 1903 בגיל 38.
כינויים היסטוריים
תרומתו המורכבת של מאביני להיסטוריה הפיליפינית מתבטאת לרוב בשני כינויים היסטוריים - " מוח המהפכה " ו"המשותק הנשגב ". היסטוריונים בני זמננו כמו אמבת אוקמפו מציינים, כי שני כינויים אלו הם מופשטים ופשטניים, ו"לא עושים צדק לחיי הגיבור ומורשתו ".
"מוח המהפכה"
בגלל תפקידו כיועץ במהלך הקמת הממשל המהפכני ותרומתו כמדינאי לאחר מכן, מכונה לעיתים קרובות מאביני בשם "מוח המהפכה", כינוי היסטורי אותו הוא חולק עם אמיליו ג'קינטו, ששירת בצורה דומה למען התנועה המהפכנית הקודמת, ה"קטיפונאן" .
"שיתוק נשגב"
מאביני מפורסם גם בכך שהגיע להישגים למרות שאיבד את השימוש ברגליו במחלת הפוליו רגע לפני המהפכה הפיליפינית. זה הפך את מאביני לאחד מגיבוריו הלאומיים ביותר של הפיליפינים, כך שלעיתים קרובות מכנים אותו "השיתוק הנשגב" ( Tagalog : Dakilang Lumpo ). היסטוריונים בני זמננו, עם זאת, מציין כי הכינוי מטשטש את הישגיו הרבים של מאביני.
מחוות
מקדשים
שמות מקומות
- ארבע עיריות פיליפיניות נקראות על שם מביני:
- Mabini, Batangas,
- Mabini, Bohol,
- Mabini, Compostela Valley
- Mabini, Pangasinan
- האקדמיה על שם מאביני הוא בית ספר בליפא סיטי, בטנגס על שמו של מאביני. הלוגו של בית הספר נושא את תמונתו של מאביני.
- דרך ארטריאל דרום (Tagalog Arterial Road) או Apolinario Mabini Superhighway הוא דרך מהירה המחברת בין מחוז באטנגס לאזור SLEX .
- גשר אפולינריו מאביני, שכונה בעבר גשר נגטאהאן בעיר מנילה, שינה את שמו לכבודו.
- שונית מאביני, המכונה גם שונית ג'ונסון דרום, הוא שונית באיי ספרטלי בדרום סין הדרומית. היא נשלטת כיום על ידי הרפובליקה העממית של סין (PRC). בנוסף לפיליפינים וסין, ברוניי, מלזיה, טייוואן ווייטנאם, ויש מחלוקת על בעלותה.
כלי שיט
- ספינת הקרב של חיל הים הפיליפיני, BRP Apolinario Mabini (PS-36), נקרא אף היא גם על שמו.
המטבע הפיליפיני
- פניו של מאביני מעטרים את מטבע הפזו הפיליפיני, יחד עם זה של אנדרס בוניפציו .
- בסדרה החדשה יותר (סדרת מטבעות דור חדש ) מופיע רק דיוקנו של מאביני.
- הוא נופיע גם על שטר עשר הפזו שהופץ או הודפס החל מהסדרה הפיליפינית בשנת 1972 והמשיך עד שהבנק- Bangko Sentral ng Pilipinas הפסיק להדפיס את הסדרה הזו (גרסת סדרת העיצוב החדש) בשנת 2002. בשנים 1972–1997 הוא היה היחיד שדיוקנו צויר בחזית השטר עד שהוסיפו את אנדרס בוניפציו על שטרות שהודפסו בשנים 1997–2002.
פרסים ואזכורים ממשלתיים
- מענק ה-Gawad Mabini מוענק לפיליפינים על שירות חוץ מכובד, או על קידום האינטרסים והיוקרה של הפיליפינים בחו"ל. הקרן הוקמה על פי צו נשיאותי מס '490 בשנת 1974 לכבודו של מאביני בתקופה בה היה מזכיר החוץ הראשון של הרפובליקה הפיליפינית הראשונה.
- הממשלה הפיליפינית מעניקה את פרסי Apolinario Mabini השנתיים לאנשים מצטיינים עם מוגבלות .
עיבודים לסרטים
- רוני קוויזון בסרט, El Presidente (2012).
- Delphine Buencamino (2015), Liesl Batucan (2016), Monique Wilson (2019) במחזמר "Mabining Mandirigma"
- אפי קוויזון בסרט, הנראל לונה (2015), וסרט ההמשך שלו, Goyo: Ang Batang Heneral (2018).
בעיצומו של הסרט הפופולרי של הנרל לונה, דווח על אירועים רבים - כולל אירועי שאלות ותשובות עם השחקן אפי קיזון - בהם נערים בגיל בית הספר, אשר שאלו מדוע מאביני פשוט ישב בכיסא לאורך הסרט, דבר המרמז על חוסר היכרות עם המדינאי המשותק הידוע. אפילו הנשיא בניניו אקווינו השלישי העיר על ההשלכות של חוסר המודעות בקרב התלמידים ואמר כי "אפילו אם רק סטודנטים בודדים אמרו זאת, אנו יכולים לומר שזאת השתקפות של כמה מעטים מבני הנוער יודעים על ההיסטוריה... "
עבודות נבחרות
- התקציב האמיתי ( El Verdadero Decalogo, 24 ביוני 1898)
- Contestaciones y Considaciones Al Pueblo y Congreso Norte-Americanos
- Ordenanzas de la Revolucion
- Programa Constitucional dela Republica Filipina (התוכנית החוקתית של הרפובליקה הפיליפינית) (ca. 1898)
- La Revolución Filipina (המהפכה הפיליפינית, 1931)
ציטוטים של מאביני
- מתאר את הקבינט שלו:
".. היא לא שייכת לשום מפלגה, והיא גם לא רוצה להקים מפלגה; זה לא נועדה אלא לחסוך את האינטרס של ארץ מולדתנו".
אנדרטת אפולינריו מאביני ( Cuyapo, Nueva Ecija )
פרוטומה
סמן היסטורי
האנדרטה
קישורים חיצוניים
- המהפכה הפיליפינית, מאת אפולינריו מאביני בעמוד האוסטרי-פיליפיני במכון לאנתרופולוגיה חברתית, אוניברסיטת וינה
- קישור Msc.edu Mabini
- ביוגרפיה קצרה
- מאמרים של אפולינריו מאביני מאמרים של אפולינריו מאביני על ממשלת פיליפינים משנת 1898
