אפונסו קוסטה

אפונסו קוסטה
Afonso Costa
	אפונסו קוסטה, 1921
לידה	6 במרץ 1871; סיאיה, ממלכת פורטוגל
פטירה	11 במאי 1937 (בגיל 66); פריז, הרפובליקה הצרפתית השלישית
שם מלא	אפונסו אוגוסטו דה קוסטה
מדינה	הרפובליקה הפורטוגזית הראשונה
השכלה	אוניברסיטת קוימברה
עיסוק	עורך דין, פוליטיקאי
מפלגה	המפלגה הרפובליקנית הפורטוגזית
	9 בינואר 1913 – 9 בפברואר 1914; (שנה ו־4 שבועות)
	→ דוארטה לייט ברנרדינו משאדו ←
	29 בנובמבר 1915 – 15 במרץ 1916; (15 שבועות ו־3 ימים)
	→ ז'וזה דה קסטרו אנטוניו ז'וזה דה אלמאידה ←
	4 בספטמבר 1916 – 5 באוקטובר 1916; (4 שבועות ו־4 ימים)
	→ אנטוניו ז'וזה דה אלמאידה אנטוניו ז'וזה דה אלמאידה ←
	25 באפריל 1917 – 11 בדצמבר 1917; (33 שבועות)
	→ אנטוניו ז'וזה דה אלמאידה סידוניו פאיש (חונטה צבאית) ←
חתימה

פרופסור אפונסו אוגוסטו דה קוסטה (בפורטוגזית: Afonso Augusto da Costa;‏ 6 במרץ 1871 – 11 במאי 1937) היה עורך דין ופוליטיקאי פורטוגזי, ראש ממשלת הרפובליקה הפורטוגזית הראשונה במשך ארבע קדנציות נפרדות בין 1913 ל-1917. עם מהפכת אוקטובר בפורטוגל היה קוסטה מעורב בממשלה המהפכנית הזמנית שהקימה את הרפובליקה והדיחה את מנואל השני, מלך פורטוגל. בהמשך היה קוסטה ראש ממשלה עם הכרזת המלחמה הגרמנית על פורטוגל, שעירבה את המדינה במלחמת העולם הראשונה. ב-11 בדצמבר 1917 הודח קוסטה בהפיכה צבאית בהנהגתו של סידוניו פאיש. קוסטה ייצג את פורטוגל בועידת השלום בפריז ב-1919 ומאוחר יותר נחשב להיות קול מרכזי באופוזיציה הרפובליקנית למשטרו הסמכותני של אנטוניו דה אוליביירה סלזאר.

ביוגרפיה

קוסטה נולד ב-1871 בסיאיה, ממלכת פורטוגל, והיה הילד הצעיר משלושה. בשנת 1883 נרשם ללימודים תיכוניים בגוארדה (Guarda) ובשנת 1886 נרשם ללימודים במכללה בפורטו. בשנת 1888 החל בלימודי משפטים באוניברסיטת קוימברה. ב-1895 השלים את לימודיו ושנה מאורח יותר היה לפרופסור באוניברסיטה. עוד באותה העת פיתח קוסטה אידיאלים רפובליקנים שקראו לסיום המלוכה הפורטוגזית. קוסטה התפרסם בשנת 1897 בהתנגדותו להלאמה של מסילות ברזל בידי הממשלה. בשנת 1899, ההתמודדות של הממשלה עם התפרצות דבר הבלוטות בפורטו הובילה לעלייה בתמיכה האזרחית בתנועה הרפובליקנית ובבחירת קוסטה לחבר בפרלמנט מטעם העיר. חברותו בפרלמנט החזיקה פחות משנה עד לנפילת הממשלה ב-1900. קוסטה נבחר מספר פעמים נוספות אל הפרלמנט של המונרכיה החוקתית והיה לנואם רפובליקני מוכר נגד מוסדות המלוכה.

עם מהפכת אוקטובר בפורטוגל ב-1910 שהפילה את המלוכה, הוזמן קוסטה לקחת חלק בממשלתו הזמנית של תיופיו בראגה. קוסטה העביר מספר חקיקות בממשלה הרפובליקנית הזמנית להפרדת הדת מהמדינה, התרת גירושים וחוקי משפחה לפי קוד אזרחי חילוני. בתקופת הרפובליקה הפורטוגזית הראשונה היה קוסטה פוליטיקאי רב השפעה. ב-29 באוגוסט 1911 הכריז על הקמתה של 'המפלגה הפורטוגזית הרפובליקנית'. ב-9 בינואר 1913 נקרא בידי הנשיא מנואל דה אריאגה להקים ממשלה חדשה שתונהג בידי המפלגה הרפובליקנית. הממשלה התקיימה במשך שנה וחודש והתקשתה להסדיר יציבות כלכלית. בשנת 1915 התמנה קוסטה לשר האוצר של פורטגול ובסוף נובמבר אותה השנה התמנה פעם נוספת לראש ממשלה עד לנפילת ממשלתו במרץ 1916. קוסטה כיהן בתור ראש ממשלה למשך תקופה בת חודש אחד בלבד בשנת 1916 ועקב המשבר הפוליטי המתמשך הוא נקרא פעם נוספת להנהיג ממשלה באפריל 1917.

ממשלה זאת הייתה היציבה ביותר מכל ממשלותיו של קוסטה, בעיקר עקב העובדה שהייתה ממשלת אחדות אשר הוקמה עבור טיפול בהתנהלות פורטוגל לנוכח מלחמת העולם הראשונה. עקב יחסיה החמים של פורטוגל עם האימפריה הבריטית, היא נענתה לדרישה הבריטית לעצור אוניות של הצי הקיסרי הגרמני אשר חנו בחופיה. בתגובה, הקיסרות הגרמנית הכריזה מלחמה על פורטוגל, מה שהוביל להתערבותה של האחרונה במלחמת העולם. ב-7 באוגוסט אישר הפרלמנט הפורטוגזי את הקמתו של חיל משלוח אשר נשלח אל החזית המערבית בצרפת, בכדי להילחם לצד מדינות ההסכמה נגד הקיסרות הגרמנית. במקביל נשלחה משלחת צבאית נוספת להסדיר את הסמכות השלטונית הפורטוגזית במושבת מוזמביק, אשר נפלשה בידי הגנרל הגרמני פאול פון לטו-פורבק. המלחמה גררה אחריה שפל כלכלי כבד עבור פורטוגל והתמרמרות על ההתנהלות הממשלתית מתוך שורות הצבא הפורטוגזי. בדצמבר התקיימה הפיכה צבאית שהדיחה את קוסטה והקימה במקום ממשלתו חונטה בהנהגת סידוניו פאיש.

בסיומה של המלחמה, לאחר נפילת החונטה הצבאית, קוסטה נקרא לייצג את פורטוגל בועידת השלום בפריז שהתקיימה ב-1919. ב-28 ביוני חתם קוסטה על חוזה ורסאי מטעמה של ארצו. על פועלו הוענק לו המסדר הצבאי של המגדל והחרב מידי הנשיא ז'ואאו דו קאנטו אה קאסטרו. לאחר ההפיכה הצבאית של 28 במאי 1926, קוסטה התנגד נחרצות אל הדיקטטורה הלאומית ששלטה עד 1932, עת החל שלטונו הסמכותני של אנטוניו דה אוליביירה סלזאר. קוסטה היה מתנגד נחרץ גם למשטר המדינה החדשה של סלזאר ובהמשך יצא לגלות בצרפת, ממנה המשיך לייצג את התנועה הרפובלקינית כקול מרכזי באופוזיציה למשטר הקיים בליסבון. קוסטה נפטר בפריז, ב-11 במאי 1937.