אפקט יארקובסקי
אפקט יארקובסקי (באנגלית: Yarkovsky effect) נקרא על שם המהנדס הפולני-רוסי אוסיפוביץ' יארקובסקי (1844 - 1902) ששיער את קיומו במחקר שערך ב-1900[1]. הוא מתבטא בשינוי הציר הראשי של מסלול אסטרואיד על ידי כוח של קרינת חום. האפקט יכול לשנות במעט גם את סיבובו העצמי של הגוף, אם כי בהשוואה לאפקט יורפ השפעתו על מאפיין זה זניחה.
הכוח פועל על אסטרואידים קטנים יחסית שקוטרם קטן מ 20 ק"מ ויכול להזיז את אלה הנמצאים בחגורת האסטרואידים (בין מסלולו של מאדים למסלולו של צדק), לקרבת כדור הארץ. קיומו הוכח לראשונה על ידי המעבדה להנעה סילונית ב-2003 באסטרואיד 6489 גולֶבְקָה הקרוב לכדור ארץ וקטן דיו (אורכו 500 מטר).
הסבר התופעה
בזמן הקפתו היומית את השמש צד אחד של האסטרואיד מואר באופן אסמיטרי כלומר צד אחד מקבל מספר רב יותר של פוטונים אשר נדרש זמן מסוים להקרינם חזרה בשעות אחר הצהריים והערב. נוצר כוח מנוגד לכיוון הקרינה. אפקט זה נובע מהחזרת הפוטון והוא אפקט מושהה בניגוד ללחץ הקרינה הקלאסי.
ניתן לפרק כוח זה לשני ישרים: זה העובר דרך השמש והאסטרואיד וזה המאונך לו - שהוא בכיוון המסלול. לוּ מסלול האסטרוריד היה מעגלי המרכיב השני היה זהה למשיק המסלול. אך היות שהמסלול אקסצנטרי, אין זה כך והמרכיב השני אחראי לגידול איטי ומתמשך באורך הציר הראשי במקרה של תנועה קדימה. (במקרה של תנועה אחורה רטרוגראדיות תהיה הקטנה איטית ומתמשכת של הציר הראשי). האפקט היומי המתואר גרם לאסטרואיד גולבקה לדוגמה לסטות ב 15 קילומטר תוך שתים-עשרה שנה. כוח זה משנה גם את מידת הטיית המסלול ומהירות הגוף סביב עצמו.
בדומה לאפקט היומי קיים אפקט יארקובסקי עונתי הנובע מהטיית חלק מהגוף לעבר השמש לתקופה ארוכה (הקיץ) שתגרור פליטת חום בתום העונה.
המשתנים בהם תלוי אפקט יארקובסקי
- המרחק מן השמש
- נטיית ציר הסיבוב
- התנע הזוויתי
- גודל האסטרואיד
- צורתו
- מאפייניו התרמיים (ובמיוחד שימור החום)
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 2005JBAA..115..207B Page 207, adsabs.harvard.edu
