ארגונים ודמוקרטיה
ארגונים, בבסיסם, מהווים בעייתיות בכל הנוגע להתייחסות לדמוקרטיה, הן בהתייחסות אליהם כאל חברה העומדת בזכות עצמה, הן בהתייחסות אליהם בתת-חברה של חברה גדולה מהם, והן כגורם המחנך את הפרטים בו ומשפיע על צורת חשיבתם. לבעייתיות זו כמה סיבות עיקריות:
- ארגונים מקבעים בחוק ובנורמה אי-שוויון בין בעלי תפקידים שונים, בזכות ההבנייה הגבוהה בהם וחלוקת העבודה והאחריות. אי-שוויון זה בעייתי במיוחד כאשר מדובר ביחסי הציות של המנהל והכפוף לו.
- ארגונים מדגישים את הצורה של הקיום האנושי במקום את המהות הערכית שבו, בשל השימוש בפורמליזציה.
- ארגונים נוטים להעמיד את ערכי המקצועיות והיעילות במעמד גבוה, דבר המונע פלורליזם והתבססות ערכים אנושיים בארגון.
- ארגונים מצמצמים את זווית ההשקפה של האדם על העולם האנושי לגבולות הנגזרים מתפקידו המסוים, בשל תהליך ההתמקצעות.
- ארגונים מדגישים את האינטרס (כלכלי או אחר) של הפרט כקובע את יחסיו החברתיים, ומצמצם את היווצרותה והשפעתה של השקפת עולם חברתית-שיתופית בחייו.
- תהליך זה מועצם עקב תכונתם של הארגונים ליצור גבולות ברורים בינם לבין סביבתם, עיקרון המקשה על הפרט בהם לתפוס את פעילויות הארגון כחלק בלתי נפרד מן החברה הכללית (ולכן, אין הוא מסוגל לתפוס את השפעתו המלאה על החברה, תפיסה המהווה תנאי לקיום דמוקרטיה)
- בשל הממדים הלא דמוקרטיים בתוכם, מטמיעים הארגונים מידה מסוימת של חשיבה לא-דמוקרטית בחבריהם, גם מחוץ לפעילותם בארגון.
- ארגונים מפתחים אינטרסים כלפי סביבתם (בעיקר הגברת ההכנסות וצמצום ההוצאות) הנובעים מהצורך לפעול ביעילות. אינטרסים אלו פוגעים ביכולת החברה לקיים דפוסי פעולה שיתופיים, שאינם מבוססים על אינטרס צר.
למרות נטיות אלו, קיימים לעיתים בארגונים שונים תהליכים דמוקרטיים מסוימים, שמשמעותם הענקת שליטה מסוימת לחברי הארגון על הארגון עצמו, באופן החורג מההירארכיה הארגונית (לדוגמה: הכרה בסמכויותיו של נציג עובדים שאינו מטעם ההנהלה, קיום בחירות וכו'). כנגד נטיות אלו קיימות נטיות להתנהלות אוטוריטארית, כלומר - עיצוב החיים על ידי ההירארכיה הארגונית. גם בארגונים בהם מידה גבוהה של דמוקרטיה, עדיין קיימים ממדים אוטוריטאריים ניכרים (לעיתים קיימים תהליכים שעוקפים את הדמוקרטיה, כגון צירוף חברי הנהלה שלא דרך בחירות אלא על ידי מינוי ישיר ויצירת משרות חדשות).
תהליכי צמצום הדמוקרטיה בארגונים תוארו על ידי חוקרים שונים, שהידוע שבהם הוא כלל הברזל של האוליגרכיה, שנוסח על ידי רוברט מיכלס.
חוקרים נוספים היו ברל ומינס שחקרו ב-1933 תאגידי ענק בהם מפוצלת הבעלות בין בעלי מניות רבים, לכל אחד חלק קטן ביותר מסך המניות (לפי חקירתם, בשנת 1929 לא היה בעל יותר מאחוז ממניות חברות ענק כגון 'מסילת הברזל של פנסילבניה' ו'אמריקן טלפון אנד טלגרף'). חוקרים אלו מצאו כי הנהלת חברות אלו הפכה להנהלה ריכוזית, המקבעת ומשמרת את עצמה.
ראו גם
