ארכיפלג צ'גוס

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ארכיפלג צ'גוס
DG Ariel Plantation.jpg
נתונים מדיניים
אוכלוסייה שגיאת לואה ביחידה יחידה:עיר בשורה 504: attempt to index field 'wikibase' (a nil value). (שגיאת לואה ביחידה יחידה:עיר בשורה 504: attempt to index field 'wikibase' (a nil value).)

ארכיפלג צ'אגוס הוא ארכיפלג בן 60 איים המחולקים ל-7 אטולים מרכזיים, בהם: אטול איי אגמוט, אטול איי סולומון, אטול פרוס באנוס והאטול הגדול ביותר דייגו גרסיה. האיים נמצאים תחת שליטה של הטריטוריה הבריטית באוקיינוס ההודי ולמעשה מהווים את הארכיפלג היחיד בה הטריטוריה הבריטית באוקיינוס ההודי שולטת, לאחר שוויתרה על ריבונותה בארכיפלגים אחרים באזור.[1]

דמוגרפיה

במשך מאות שנים איי האוקיינוס ההודי נחקרו, אך האיים של צ'אגוס לא יושבו עד למאה ה-18. במאה ה-18, הצרפתים יישבו את האיים דייגו גרסיה, איי סלומון ואת אטול פרוס בנוס בעבדים שהובאו מאפריקה וממדגסקר כדי לפתוח מפעל לייצור שמן קוקוס משדות העצים שרווחו באיים. השמן שימש כדלק לתעשייה וגם כחומר גלם לייצור סבונים, אשר יוצרו במאוריציוס ויוצאו לנתיבי סחר רבים. חלק מן העבדים עבדו במטלות הקשורות לייצור שמן הקוקוס. מטלות כמו איסוף קוקוסים ושבירתם. חלק נוסף עסקו בדיג, בנייה וחקלאות כדי לספק מצרכים לקיום יום יומי באי.

הרכב האוכלוסייה ואורח החיים נשאר דומה עד לשנים 1964 – 1973. במלחמה הקרה, הודות למיקומם האסטרטגי של האיים ובזכות מפרציהם הטבעיים, החליטו האמריקאים ובעלות הברית לבנות בסיס צבאי באי המרכזי דייגו גרסיה. באותן שנים ריבונות האי הייתה בידי הטריטוריה הבריטית באוקיינוס ההודי והאמריקאים השכירו, לאחר שסגרו עסקה עם הבריטים, את האדמה כדי לבנות בסיס משותף לבעלות הברית. משהתחילה הבנייה של הבסיס הצבאי, ממשל הממלכה המאוחדת באיים החל להגלות תושבים מהאי דייגו גרסיה לאיים הסמוכים של מאוריציוס או לאיים אחרים שבימים אלו נמצאים בשליטת סיישל.

נכון לנובמבר 2019 - האי דייגו גרסיה אינו מיושב אלא על ידי אנשי צבא מבעלות הברית ונספחים. שאר התושבים המקוריים של האי אינם מורשים לחזור.

מחלוקת הריבונות על האי

ארכיפלג צ'אגוס היה חלק ממאוריציוס החל מהמאה ה-18 כאשר מתיישבים צרפתיים יישבו את האי. האי נמסר על ידי הצרפתים לידי שליטת הממלכה המאוחדת ב-1810 כחלק מהסכמים בין המעצמות.

ב-1965 לפני יציאתה לעצמאות של מאוריציוס במרץ 1968, הארכיפלג הופרד על ידי הממלכה המאוחדת משטח מאוריציוס כדי להישאר בשליטה בריטית. הבריטים השכירו את שטח האי דייגו גרסיה לאמריקאים לבניית בסיס צבאי במטרה ליצור מוצב הגנתי אסטרטגי באזור. הבריטים החליטו שבניית הבסיס מחייבת את הגליית התושבים ולכן הגלו 1,500 – 2,000 תושבים מקומיים.[2]

למרות תהליך הדה-קולוניזציה שהעולם המערבי עבר, בשנת 2016 הודיעה הממלכה המאוחדת על המשך איסור החזרה לתושבי האי דייגו גרסיה שהוגלו ולמעשה לא מוותרת על נתינת ריבונות על האי ונטישת הבסיס הצבאי.[3] סירוב הממלכה המאוחדת למסירת ריבונות האי, למרות תהליכי הדה-קולוניזציה מבוסס על מספר טיעונים: ראשית, לפי הממלכה המאוחדת, האי הוא כלי הגנתי אסטרטגי וחלק בלתי נפרד מההגנה על הממלכה המאוחדת וידידותיה וכמובן שמאוריציוס היא אחת מהן.[4] שנית, בהסכמי בית לנקסטר התחייבה הממלכה המאוחדת כי ברגע שלא יהיה צורך אסטרטגי הגנתי באי, הממלכה תעבירו מידית לידי מאוריציוס, אך נכון לאותה עת האי עדיין מוצב הגנתי אסטרטגי וחשוב.[5] למרות טענותיה של הממלכה המאוחדת, ממשלת מאוריציוס המשיכה להיאבק לקבלת ריבונות על האי. בזכות לחץ דיפלומטי של ממשלת מאוריציוס, ב-2017 האספה הכללית של האו"ם החליטה ברוב קולות לעלות את הדיון לגבי סכסוך על הריבונות בארכיפלג צ'אגוס לידי בית המשפט הבין לאומי.

בפברואר 2019 בית המשפט הבין לאומי קבע לאחר חקירה מעמיקה כי חזקתה של הממלכה המאוחדת על הארכיפלג אינה חוקית. בית המשפט קבע כי הממלכה המאוחדת קיבלה ריבונות על הארכיפלג באמצעים לא חוקיים בכך שהגלתה תושבים ולאחר מכן לקחה חזקה על הארכיפלג.[6] בית המשפט המליץ לממלכה המאוחדת לסגור בהקדם את הבסיס הצבאי הממוקם באי דייגו גרסיה ולהשיב את הארכיפלג לחזקת מאוריציוס. למרות המלצתו של בית המשפט הבין לאומי, הממלכה המאוחדת מסרבת בכל תוקף לקבל את פסיקתו. הממלכה המאוחדת אינה מחויבת לקבל על עצמה את פסק הדין של בית המשפט הבין לאומי.[7]

במאי 2019, ספגה הממלכה המאוחדת תבוסה פוליטית מוחצת, כאשר בהחלטה 6–116 של האו"ם, החליטה האספה הכללית של האו"ם ברוב קולות כי יש ליישם את קביעת בין הדין הבינלאומי ליציאת הממלכה המאוחדת מארכיפלג צ'אגוס. האו"ם קבע כי על הממלכה המאוחדת לעמוד בתוכנית בת 6 חודשים שבה ישיבו באופן מלא למאוריציוס את הריבונות על האי. ארצות הברית, הונגריה, אוסטרליה, המלדיביים וישראל הצביעו נגד התוכנית, 56 מדינות נמנעו.[8]

נכון לנובמבר 2019, ממשלת מאוריציוס הקצתה כסף ומשאבים כדי ליישב מחדש את האי בתושביו המקוריים. משרד הדואר אפילו הכין בולים מיוחדים לכבוד המאורע. תהליך הברקזיט והסחרור הפוליטי בה נמצאת הממלכה המאוחדת מקשה על התקדמות התהליך ועדיין המעוז הקולוניאלי האחרון של הממלכה המאוחדת באפריקה עומד על תילו ואינו מוחזר.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ארכיפלג צ'גוס בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ South Asia :: British Indian Ocean Territory — The World Factbook - Central Intelligence Agency, www.cia.gov
  2. ^ Time for UK to leave Chagos archipelago, www.realclearworld.com
  3. ^ Bowcott, Owen (2016-11-16). "Chagos islanders cannot return home, UK Foreign Office confirms". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2020-03-18.
  4. ^ Elena Katselli, Britain’s refusal to hand back Chagos Islands has echoes of colonial-era arrogance, Quartz Africa (באנגלית)
  5. ^ ARBITRATION UNDER ANNEX VII OF THE 1982 UNITED NATIONS CONVENTION ON THE LAW OF THE SEA REPUBLIC OF MAURITIUS v. UNITED KINGDOM OF GREAT BRITAIN AND NORTHERN IRELAND
  6. ^ LEGAL CONSEQUENCES OF THE SEPARATION OF THE CHAGOS ARCHIPELAGO FROM MAURITIUS IN 1965 (ארכיון)
  7. ^ Jean Shaoul, Britain rejects International Court of Justice order to return Chagos Islands to Mauritius, www.wsws.org (באנגלית)
  8. ^ Bowcott, Owen; Borger, Julian (2019-05-22). "UK suffers crushing defeat in UN vote on Chagos Islands". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2020-03-18.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0