ארכלאוס, מלך מוקדון
אַרכֵלַאוֹס (ביוונית: Ἀρχέλαος Α΄) היה מלך מוקדון בשנים 413 - 399 לפנה"ס (בקירוב). ארכלאוס הגביר את עוצמתה הצבאית של ממלכת מוקדון על ידי אימונים מיוחדים לחיל-הרגלים ובניית מבצרים ודרכים[1]. בנוסף, פעל לקידום יִוֻונהּ של מוקדון בהזמנת אמנים ואנשי-רוח לחצרו (בולט בינם המחזאי האתונאי אוריפידס), ואף חגג משׂחקים בנוסח יווני בעיר דִיוֹן. את עיר הבירה של מוקדון העביר מאיגאי לפלה שעל החוף. צעד זה, בנוסף לאימוץ שיטת המטבע הפרסית, סייע רבות לפתוח המסחר המוקדוני. ארכלאוס שמר על יחסים טובים עם אתונה, התגבר על מרידות מקומיות בארצו באמצעות נישואים דיפלומטיים, ואף כבש את העיר פידנה (שנת 410 לפנה"ס).
אפלטון[2] מתאר את ארכלאוס כבנה של שפחה, שירש את הכתר המקדוני באמצעות רצח. עם זאת, הסברה הרווחת היא שארכלאוס הופיע כבר בשנת 415 לפנה"ס בחוזה עם אתונה, עליו היו חתומים גם פרדיקס ואחיו אלקטס, כלומר כיורש חוקי[3].
ביצור וחיזוק ממלכת מוקדון
לפי תוקידידס (2.100.2), בנה ארכלאוס בן פרדיקס ביצורים, סלל דרכים וחיזק את מוקדון מבחינה צבאית יותר משמונת המלכים שהיו לפניו יחדיו. במושג "סלילת דרכים," הכוונה היא ככל הנראה לא לשיקום ותיקון דרכים קיימות בין ערים מקדוניות אלא לפתיחת דרכים חדשות באזורים מיוערים, שהיו חיוניות לתנועה משופרת ומהירה של כוחות צבא. דרכים אלה נסללו בעיקר במקדוניה העליונה. עם זאת, לאחר מותו כמעט שום דבר ממפעליו לא נותר על כנו.
ניצחונות ושיתוף פעולה עם אתונה
ככל הנראה, ניצל ארכלאוס את הירידה בכוח היווני והתחמק מכוחות שהחלישו את מוקדון משנת 477 לפנה"ס, ופיצלו את ממלכתו של אביו פרדיקס באמצעות תככים ומזימות. הוא שחרר את ממלכתו מאחיזת כוח הים האתונאי באמצעות ניצחון על האתונאים בסירקוזה. בעקבות ניצחון זה ובגלל עוינותה של אמפיפוליס, נזקקה אתונה לספינות עץ מקדוניות כדי לשקם את הצי שלה, ומוקדון זכתה לעוצמה פוליטית כשסיפקה לה אותן.
בנוסף לחיזוק צבאו, נזקק ארכלאוס לכלי נשק מברונזה, לשריון, ולברזל לחניתות ולראשי החצים. ייתכן מאוד שאלה הוכנו בתקופתו, משום שנחושת וברזל נכרו במקדוניה כבר קודם לכן, ומומחיות ייצור שריונות הייתה יכולה להתפתח באופן הדרגתי, כפי שקרה באמפיפוליס. יתר על כן, במהלך הכנותיו הצבאיות, צבר ארכלאוס כנראה גם תחמושת, ציוד לחיל פרשים ואספקה מספקת של חיטה ומספוא לבהמות, בהיקף דומה לציוד שנאסף באמפיפוליס. כשהיה ברמה גבוהה של מוכנות צבאית (סביב שנת 400 לפנה"ס), הוזמן להתערב בתסליה ולתמוך באוליגרכים ששלטו בה. מתנגדי האוליגרכיה פנו לספרטה, אך בסופו של דבר הייתה ידו של ארכלאוס על העליונה, ושלטון האוליגרכים המשיך. בתמורה, זכה לאזרחות בעיר לאריסה שבתסליה וכן לחלק מאדמותיה. בנוסף, ספרטה הכריזה על עוינות נגדו[4].
השינוי במערכת היחסים בין אתונה הנחלשת ומוקדון המשגשגת, התבטא בצו משנת 407/6 לפנה"ס שבו בירכו האתונאים את ארכלאוס על שירותיו הטובים והנלהבים ועל היותו מיטיב לעירם, וכן תיעדו אותו ואת בניו כ-proxenoi (ביחסים טובים) ו-euergetai (תורמים) של אתונה (M-L GHI 91, p. 277). ברכות אלה נמסרו משום שארכלאוס העניק לאתונאים קורות עץ, משוטים וחומרים נוספים לצורך בניית אוניות. תמורה נוספת לסיוע המקדוני התבטאה בתמיכת אתונה כשנכבשה פידנה[5] (Pydna, Diodorus 13.49).
כמו כן, מממצאי מטבעות סביר מאוד להניח שארכלאוס השיג שליטה על המכרות הביזלטיים (Bisaltic Mines), מכיוון שהמטבע הקטן של אביו הוחלף בסדרת דידרכמות ומטבעות נוספים מכסף איכותי, עליהן היה חרוט שמו באותיות יווניות[6] ΑΡΧΕΛΑΟ.
לקראת סוף שלטונו, ולאחר שהשתלט על אלימאה (Elimea), טימפאיה (Tymphaea) ואורסטיס (Orestis) יכול היה ארכלאוס להתערב בענייני צפון תסליה. אף שדרדס (Derdas) מלך אלמיאה לא היה ביחסים טובים עם פרדיקס, נתן ארכלאוס את בתו הבכורה לנישואים לבן דרדס סביב שנת 400, צעד שממנו ניתן להסיק שהיחסים בין השליטים היו טובים בתקופה זו.
לא בכל החזיתות חווה ארכלאוס הצלחה. לדוגמה, בחזית מול לינקוס (Lyncus) המצב בזמן שלטונו נותר קשה כשהיה בזמן שלטון אביו. עם זאת, הוא השתלט על הכניסה הצפונית לדמיר קפו (Demir Kapu) בצפון ממלכתו והקים באזור הדרומי של קבדרצ'י (Kavadarci, Tikvetch) התיישבות למקדונים, עליה ידוע רק מחפירות ארכאולוגיות. בנוסף, בחזית הצפון מזרחית השיג ארכלאוס מחדש שליטה על ביסלטיה, אזור שאותו פרדיקס החזיק רק למשך כעשר שנים (סביב 445-435 לפנה"ס), ושחרר את בורמיסקוס, שהייתה לפני כן עיר מקדונית (Bormiscus/Bormiskos), מאחיזת אתונה. כמו כן, ניתן להניח כי בדרום ממלכתו השיג ארכלאוס מחדש שליטה על הראקלאום (Heracleum), שהייתה חיונית לחזיתו הצבאית מול צפון תסליה.
תרבות והבירה פלה
ישנה הנחה לפיה ארכלאוס העביר את בירתו לקראת סוף שלטונו מאיגאיה (Aegeae) לפלה (Pella), משום שזו תוארה בשנת 382 לפנה"ס כגדולה בערי מקדוניה. בפלה הקים ארכלאוס חצר בה עבדו דמויות ידועות כמו אוריפידס, אגתון (Agathon) וזאוקסיס (Zeuxis). כמו כן, משום שמקדונים לא נחשבו יוונים ולא השתתפו במשחקים היווניים, בתקופתו יוסדו משחקים "אולימפיים" בדיון (Dion)[7].
סופו של ארכלאוס
בשנת 399 לפנה"ס, בהיותו בן 45-50 שנים, נהרג ארכלאוס בגלל סירובו לתת את בתו לאישה, ייתכן שמעשה זה נעשה גם ממניעים פוליטיים, אולם המקורות העתיקים לא מציינים זאת (ראו למשל Diodorus 14.37.5). במהלך תקופת שלטונו, ארכלאוס הוכיח את עצמו כאדם אנרגטי, בעל יוזמה וחזון[8].
לקריאה נוספת
- Hammond, Nicholas Geoffrey Lemprière, and Guy Thompson Griffith. 1979. A history of Macedonia. vol.2. Oxford: Clarendon Press.
- Pauly, August Friedrich von, Hubert Cancik, and Helmuth Schneider. 2002. Brill's new Pauly: encyclopaedia of the ancient world. vol.1. Leiden: Brill.
קישורים חיצוניים
- Britannica - Archelaus
- Classic 1911 Encyclopedia - Archelaus
- Pedigree - Archelaus
- ancient Sources - Archelaus
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ תוקידידס 2.100
- ^ גורגיאס 471
- ^ August Friedrich von Pauly, Hubert Cancik and Helmuth Schneider, Brill's new Pauly: encyclopaedia of the ancient world, vol. 1 (Leiden: Brill, 2002), p.981 .
- ^ A history of Macedonia, vol.2, pp. 140-141.
- ^ Nicholas Geoffrey Lemprière Hammond and Guy Thompson Griffith, A history of Macedonia, vol.2 (Oxford: Clarendon Press, 1979), pp. 137, 140; Brill's new Pauly: encyclopaedia of the ancient world, p. 981.
- ^ A history of Macedonia, vol.2, p. 138; Brill's new Pauly: encyclopaedia of the ancient world, p. 981.
- ^ Ibid; A history of Macedonia, vol.2, p. 138-9
- ^ A history of Macedonia, vol.2, p. 141; Brill's new Pauly: encyclopaedia of the ancient world, pp. 981-982.
