ארנסטו לובין
ארנסטו לובין (1931 – 2018) היה פרופסור לרפואה ומבכירי המומחים בישראל לרפואה גרעינית, ממקימי הפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר באוניברסיטת תל אביב, מנהל בית חולים בילינסון בפתח תקווה לשעבר ויועץ הוועדה לאנרגיה אטומית.
חייו ופועלו
ארנסטו לובין נולד בשנת 1931 בהמבורג, גרמניה. הוא היה הבן השני להוריו. כשהיה בן שנה, בסמוך לעליית המפלגה הנאצית לשלטון ולתחילת מסע הרדיפות ביהודי גרמניה, מצאה המשפחה מקלט באורוגוואי, שם גדל, זכה לחינוך בבית ספר אמריקאי פרטי ולמד רפואה. ב-1959 עלה עם פלורה אשתו ושני ילדים לישראל. בארץ ישראל התרחבה המשפחה בעוד שני ילדים.
את דרכו המקצועית בארץ החל פרופ' לובין בבית החולים תל השומר. מנהלו המיתולוגי פרופ' חיים שיבא, בחן אותו על יד מיטת חולים, וקיבלו לעבודה במחלקה פנימית, בהיותו בן עשרים ותשע. חודשים ספורים אחר כך הציע לו להתמחות ב'תחום רפואי חדשני ומבטיח': רפואה גרעינית – שימוש באיזוטופים רדיו-אקטיביים לצורכי אבחון וטיפול. לובין השיב בחיוב, אך ביקש שבטרם ילמד בחו"ל את רזי הפעולות הקליניות תחום, יעמיק ברקע הפיזיקלי והביולוגי של עולם הקרינה. ואכן, במשך ארבעה חודשים עבד ולמד את התחום במכון ויצמן למדע. לימים התברר שבחודשים אלה נטוו קשרים מקצועיים ואישיים אשר הפכו אותו בהמשך חייו לפעיל תורם ומעורה בתחומים ביטחוניים ובטיחותיים הקשורים לוועדה לאנרגיה אטומית.
בשנת 1963 עזב את תל השומר לטובת בית חולים בילינסון, שם היה ממקימי המכון לרפואה גרעינית. בשנות עבודתו הראשונות התרכז באבחון מחלות באמצעות איזוטופים רדיו-אקטיביים – חידוש כשלעצמו בישראל באותם ימים. לובין הפך למומחה מבוקש ומוערך בכל הקשור לטיפול בבלוטת התריס (המגן). לימים, לאורך שנות דור, היה מנהלו של המכון. בנוסף, הקדיש חלק ניכר מזמנו לצד האקדמי ולהכשרת רופאים בישראל. הוא היה מעורב בהקמת הפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר באוניברסיטת תל אביב, לימד שם שנים רבות, וקיבל תואר פרופסור בהיותו בן 44 בלבד.
בין השנים 1988–1990 היה מנהל בית חולים בילינסון.
לאורך השנים שימש לובין כיועץ הוועדה לאנרגיה אטומית בישראל, חבר בוועדת הבטיחות הגרעינית, קצין ביחידת מילואים ייעודית בתחום הבטיחות הגרעינית בצה"ל ומוביל רפואי בפעילות המחלקה לרדיו-רוקחות של המרכז למחקר גרעיני שורק. כמו כן תרם רבות לחלוצת ההדמיה הרפואית – חברת אלסינט, והיה חבר דירקטוריון בחברה בשנים בהן הייתה מהמובילות העולמיות בתחום.
לאחר אסון צ'רנוביל סייע בהערכת מצבם של ילדים נפגעי האסון, והתגייס לקידום הטיפול בנפגעים במדינות נוספות.
לובין סייע בקידום הקמת מערכים לרפואה גרעינית במדינות במרכז ובדרום אמריקה.
כאשר מלאו לו 65, הוזמן פרופ' לובין לבית הספר לרפואה במונטווידאו, בירת אורוגוואי, בה סיים את לימודי הרפואה שלו טרם עלייתו לישראל, וקיבל תואר "פרופסור לשם כבוד". תואר זה הוענק לו, בין השאר, שכן לאורך כל חייו נהג להגיע בקביעות לאורוגוואי, שם שימש בהתנדבות כיועץ וכרופא מן השורה בבית החולים בו למד כסטודנט. פרופ' לובין הלך לעולמו בגיל 87, כשהוא מותיר אחריו את אשתו פלורה, שלושה בנים ובת, ושנים עשר נכדים. אחותו הבכורה חוה היא ממקימות קיבוץ עין השלושה. הוא נטמן בבית העלמין בקיבוץ גבעת השלושה.
מחקרים
בתוקף מומחיותו היה פרופ' לובין שותף ליוזמה המחקרית של פרופ' ברוך מודן לסריקת המעקב הראשונה של מי שעברו בילדותם טיפולי הקרנות ברנטגן למחלת הגזזת בישראל (פרשת הגזזת) לצורך גילוי מוקדם של סרטן בלוטת התריס בשנים 1976–1978. במסגרת זו בדקו לובין וצוותו 440 איש.
קישורים חיצוניים
- מאמרים של פרופ' ארנסטו לובין
- מערכת דוקטורס אונלי, פרופ' ארנסטו לובין, מחלוצי הרפואה הגרעינית בישראל ומנהל "בילינסון", הלך לעולמו, באתר DoctorsOnly, פורסם ב-27 במרץ 2018
