ארנסט פהר
ארנסט פהר (Ernst Fehr; נולד ב-21 ביוני 1956) הוא כלכלן אוסטרי, ראש המכון למחקר אמפירי בכלכלה שבאוניברסיטת ציריך. פהר ידוע בשל מחקריו הבולטים בכלכלה התנהגותית ובתחום המתפתח של נוירו-כלכלה, בהם שיתף פעולה עם חוקרים מענפים אחרים כגון ביולוגיה ופסיכולוגיה.
קורות חייו
פהר נולד בעיר הרד וגדל בעיר הורברנץ שתיהן במדינת המחוז פורארלברג באוסטריה. את התואר הראשון עשה בקולג' למנהל עסקים שבברגנץ ואת לימודי התואר השני והדוקטורט בכלכלה, אותו סיים ב-1986, עשה באוניברסיטת וינה. במקביל ללימודי הדוקטורט עבד כעוזר מחקר במכון למימון ציבורי ומדיניות כלכלית ובאוניברסיטה לטכנולוגיה של וינה. לאחר שנה בה שימש כעמית מחקר בבית הספר לכלכלה של לונדון חזר פהר ב-1989 לאוניברסיטה לטכנולוגיה, סיים את ההביליטציה והתמנה ב-1991 לפרופסור משנה. מאז 1994 עומד פהר בראש המחלקה למיקרו-כלכלה ומחקר כלכלי ניסויי בפקולטה לכלכלה ומדעי המחשב של אוניברסיטת ציריך.
פהר הוא חבר באקדמיה הלאומית הגרמנית למדעים לאופודינה וחבר כבוד באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים והאקדמיה האמריקאית לפוליטיקה ומדעי החברה. ב-2008 כיהן כנשיא ההתאחדות האירופאית לכלכלה. ב-1999 זכה בפרס גוסן (Gossen Prize), פרס מטעם אגודת הכלכלה הגרמנית, המוענק לכלכלנים בולטים מתחת לגיל 45 וב-2008 זכה בפרס מרסל בנואה, הפרס הוותיק והיוקרתי ביותר למדעים שמוענק בשווייץ.
פהר חבר במועצת העורכים של מספר כתבי עת אקדמים יוקרתיים, בהם Science וה-Quarterly Journal of Economics.
פהר נשוי ואב לשני ילדים.
עבודתו
במהלך הקריירה האקדמית שלו ועד 2009, פרסם פהר ארבעה ספרים ועשרות מאמרים. עיקר עבודתו עוסקת בתחומי הכלכלה ההתנהגותית, ובתחום הנוירו-כלכלה, ענף מחקר חדש יחסית, הבוחן את ההשפעות הביולוגיות והפסיכולוגיות על קבלת החלטות בכלכלה. מחקריו סוקרים ניסויים שערך על מנת לבחון התנהגות אנשים במצבים שונים, זולתנות, נורמות חברתיות, שיתופי פעולה, ועוד.
מאמריו המצוטטים ביותר של פהר עוסקים בנושא ההוגנות ושיתוף הפעולה בין אנשים, בהם מוצגים ניסויים שערך ומראים כיצד מושפעת קבוצת אנשים אלטרואליסטים בטבעם מנוכחותו של אגואיסט ולהפך, וכיצד מנגנון ענישה מביא לשיתוף פעולה יעיל.[1]
במחקריו, משתף פהר פעולה עם חוקרים מענפים אחרים, בהם ביולוגים, חוקרי מדעי המוח, פסיכיאטרים, פסיכולוגים וסוציולוגים. כך למשל פרסם ב-2005, יחד עם ארבעה חוקרים נוספים, מאמר בבטאון Nature תחת הכותרת: Oxytocin increases trust in humans, בו מתוארים ניסויים שהעלו כי הורמון האוקסיטוצין מגדיל את תחושת האמון בין אנשים.[2] מחקר אחר הראה כי אנשים יעדיפו להעניש כספית משתתפים שאינם משתפים פעולה להשאת התועלת הקבוצתית, גם אם הדבר כרוך באובדן תמורה כלכלית עבור עצמם, מכיוון שהם זוכים ל"תמורה פסיכולוגית", בניסויים אלו הראו הדמאות PET כי חלק המוח האחראי לתחושת הסיפוק, פעיל יותר כאשר הושגה נקמה על ידי ענישה מעין זו.[3]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
