ארנסט פסמן
| לידה |
אאוגסבורג, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
פולאך, גרמניה המערבית  |
| השתייכות |
הקיסרות הגרמנית רפובליקת ויימאר  גרמניה הנאצית |
| תקופת הפעילות |
1900–1937 1939 – 1942 |
| דרגה |
 גנרל חיל השריון |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד דיוויזיית הפאנצר ה-3 מפקד הדיוויזיה ה-267 | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת העולם הראשונה מלחמת העולם השנייה | |
ארנסט פסמן (בגרמנית: Ernst Feßmann; 6 בינואר 1881 – 25 באוקטובר 1962) היה גנרל גרמני ב-Heer (הצבא הגרמני) שהוביל את הדיוויזיה ה-267 בשלבים הראשונים של מלחמת העולם השנייה. לפני המלחמה הוא גם פיקד על אחת מדיוויזיות הפאנצר הראשונות.
ביוגרפיה
פסמן נולד ב-6 בינואר 1881 באאוגסבורג, ובשנת 1900 התגייס לצבא בוואריה. לאחר שירותו בצבא הקיסרות הגרמנית במלחמת העולם הראשונה, הוא נותר לשרת ברייכסווהר לאחר המלחמה. לאחר תקופה של שנתיים במטה גדוד האופנוענים ה-7 הוא מונה למפקדו בשנת 1924. שנתיים לאחר מכן קיבל את הפיקוד על רגימנט הפרשים ה-17.[1]
משנת 1931 ועד תחילת 1933, הוביל פסמן את הגדוד הממונע של רגימנט התותחנים השני, ואף שירת תקופה בברית המועצות בבית הספר הסודי פאנצרטרופנשול (Reichswehr) בקאזאן.[1] בעקבות החלטתו של אדולף היטלר לפרק את בית הספר בסוף 1933, התמנה פסמן למפקד ה- Kraftfahrlehrkommando (פיקוד על אימון רכב) בצוסן.[2] לאחר מכן פיקד על חטיבת פאנצר להר.[1]
במרץ 1935, הרייכסווהר אורגן מחדש בתור הוורמאכט, והחלה הקמת חיל השריון הגרמני.[3] פסמן מונה למפקד דיביזיית הפאנצר ה-3 בברלין ב-15 באוקטובר 1935, בדרגת גנרל-לויטננט. הדיוויזיה הייתה אחת משלוש האוגדות הראשונות שנוצרו. השתיים האחרות היו דיוויזיית הפאנצר הראשונה שהוקמה בויימאר בפיקודו של מקסימיליאן פון וייכס, ודיוויזיית הפאנצר השנייה שהוקמה בווירצבורג בפיקודו של היינץ גודריאן.[4]
דיוויזיית הפאנצר השלישית נודעה בשם "דיוויזיית הדובים", על שם סמל הדיוויזיה שלה ורגימנט הפאנצר הראשון שלה נשאב במידה רבה מהפיקוד הקודם של פסמן, ה-Kraftfahrlehrkommkommando.[5] מרבית פלוגות הפאנצר שלה, שכל אחת מהן כללה שמונה טנקים בלבד, החלו להצטייד באימונים עם פאנצר סימן 1.[4] פסמן פרש מהוורמאכט בספטמבר 1937 כגנרל חיל השריון, אבל חזר לשירות פעיל עם פרוץ מלחמת העולם השנייה.[1]
פסמן מונה למפקד הדיוויזיה ה-267 שהוקמה ב-26 באוגוסט 1939, ושירת עמה בחזית המערבית שם השתתף בפלישות לבלגיה וצרפת. לאחר נפילת צרפת במאי 1940, הוצבה הדיוויזיה לאורך התעלה האנגלית במשך שנה, לפני שהועברה מזרחה למבצע ברברוסה. לפני שהחלה הפלישה לברית המועצות, הוא הוחלף על ידי פרידריך-קרל פון וכטר.[6] הוא מונה לתפקיד מטה בפרנקפורט ושירת שם עד שפרש שוב בשנת 1942. הוא שוחרר רשמית מהוורמאכט בשנה שלאחר מכן. הוא התיישב בפולאך לאחר המלחמה, ומת ב-25 באוקטובר 1962.[1]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 Mitcham 2007a, p. 55.
- ^ Mitcham 2007a, p. 8.
- ^ Mitcham 2007a, p. 9.
- ^ 4.0 4.1 Mitcham 2007a, pp. 9–10.
- ^ Mitcham 2007a, p. 53.
- ^ Mitcham 2007b, pp. 314–315.
