ארתור שוורץ
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית רופא ריקה. ארתור שוורץ, (בהונגרית: Schwarz Artúr; פשט, 8 ביולי 1855 – בודפשט, ארז'בטווארוש, 24 בדצמבר 1915)[1] היה דוקטור לרפואה נוירולוג יהודי-הונגרי, פרופסור פרטי (לא חלק מהסגל) באוניברסיטה, אביו של אנדראש ברטלן שוורץ (1886–1953), עורך דין, פרופסור באוניברסיטה.
קורות חייו
ארתור שוורץ נולד במשפחה יהודית כבנם של ארמין שוורץ (1826–1911) ושל יוליה לֶדֶרֶר (1829–1859).[2] אביו היה נשיא "האגודה הראשונה לנישואי (שידוכי) עלמות". אחיו, הצעיר ממנו בשנה, גוסטב סאסי-שוורץ (1856–1920) היה עורך דין, פרופסור באוניברסיטה, אחיו הנוסף פליקס שוורץ, היה מנהל אתנאום הוצאה לאור, ואחיו למחצה מנישואיו השניים של אביו (אחרי מות אשתו הראשונה בגיל 30), אנדרה הוגו סאס (1871–1952), היהנ מנתח פה, יועץ בריאות ראשי .
ארתור למד בבית הספר התיכון המלכותי הממלכתי בפשט (1866–1874), שם סיים בהצטיינות. הוא השלים את השכלתו הגבוהה בפקולטה לרפואה של האוניברסיטה המלכותית ההונגרית של בודפשט (כיום שמה אוניברסיטת אטווש לוראנד). בשנים 1878–1880, פעל כמתמחה תחת ניהולו של פרידייש קוראני במרפאה פנימית מספר 2. לאחר מכן בין 1880 לבין 1883 היה מתמחה ורופא משנה בבית החולים הציבורי בווינה. הוא חזר לבודפשט ב-1884 ושנה לאחר מכן מונה לראש המחלקה הנוירולוגית במרפאת החוץ הציבורית (אמבולטוריום). בשנת 1889, קיבל הסמכה פרטית כמרצה בכיר (לא חלק מהסגל) בתחום הנוירולוגיה והרפואה הכללית. בין השנים 1892–1899 היה חבר במערכת העורכים ב"הארכיון הרפואי ההונגרי". לאחר 1895, עבד כרופא הראשי ומנהל של המחלקה הנוירולוגית של הפוליקליניקה הכללית מספר 4. בשנת 1895 מינה אותו שר התרבות לחבר המועצה לחינוך ציבורי.[3] הוא מונה גם לחבר במועצה הלאומית לבריאות הציבור. ב-24 בדצמבר 1915 קפץ מחלון דירתו בקומה השנייה. הוא נלקח לבית ההבראה הרצל עם פציעות קשות, שם מת באותו היום.
הוא הובא בבית למנוחות בבית הקברות היהודי ברחוב קוזמה. בהלוויה נשא קורנל ליכטנברג נאום פרידה בשם הפוליקליניקה, והפרופסור באוניברסיטה מיקשה שכטר בשם הקולגות.
המשפחתו
אשתו הייתה גיזלה רייניץ[4] (1864–1954) [5], בתם של הרופא יוז'ף רייניץ ושל פאולינה פראגר, עמה התחתן ב-1885. בבודפשט ב-10 במאי.[6]
ילדיהם:
- מגדולנה שוורץ (1888–1987). בעלה קארוי אלר (1887–1945)היה מרצה באוניברסיטה.
- אמי שוורץ (1895–1980) הייתה מורה בתיכון. בעלה, בלה פרידייש (1884–1936), היה המזכיר הכללי של הבורסה לסחורות ולניירות ערך של בודפשט.
עבודותיו
- מהלך מרווחי הסימפונות בריאות (שבועון רפואי, 1881, 41)
- על השפעת המוח על תפקוד הכיפוף האחורי של חוט השדרה . (שבועון רפואי, 1886, 46–47)
- מקרה קטלני של כוריאה חיקוי . (רפואה, 1887, 26.)
- קסויסטיקה נוירולוגית . (שבועון רפואי, 1888, 13–15, 17)
- המצב הנוכחי של הנוירולוגיה. (רפואה, 1889, 7–10)
- התקדמות בנוירולוגיה. (רפואה, 1890, 1)
- התקדמות בנוירולוגיה. (רפואה, 1891, 4)
- התקדמות בנוירולוגיה. (רפואה, 1892, 5)
- התקדמות בנוירולוגיה. (רפואה, 1893, 14)
- על תשישות העצבית החריפה. (רפואה, 1894, 1–2)
לקריאה נוספת
- אנדראש גרגיי: לקסיקון של רופאים יהודים הונגרים מפורסמים ומצטיינים. בודפשט, הוצאת מכבי, 2001
- "Dr. Schwarz Arthur meghalt". Pesti Napló. 66 (359): 14–15. 1915-12-25.
- לקסיקון יהודי הונגרי. 1929. עורך פטר אויווארי. גישה מקוונת
- יוז'ף סיניאי:חייהם ויצירותיהם של רופאים הונגרים
הערות שוליים
- ^ "Halotti bejegyzése a Budapest VII. kerületi polgári halotti akv. 2070/1915. folyószáma alatt".
- ^ "Lederer Júlia halotti bejegyzése a pesti izraelita hitközség halotti akv. 536/1859. folyószáma alatt".
- ^ Budapesti Hírlap, 1894. július 17. (14. évfolyam, 196. szám)
- ^ Halotti anyakönyvi bejegyzésében Regina utónéven.
- ^ "Schwarcz Arturné halotti bejegyzése a Budapest II. kerületi állami halotti akv. 304/1954. folyószáma alatt".
- ^ "Házasságkötési bejegyzése a pesti neológ izraelita hitközség házassági akv. 186/1885. folyószáma alatt".
