אשליית פונזו
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אשליית פונזו היא אשליה אופטית שהודגמה לראשונה על ידי הפסיכולוג האיטלקי מריו פונזו (1882–1960) בשנת 1911, כדי להמחיש את השפעתם של רמזי מרחק על תפיסת העומק.
פונזו טען שהמוח האנושי מעריך את גודלם של אובייקטים על סמך הרקע שלהם. הוא המחיש את התופעה על ידי ציור שני קווים זהים באורכם על פני זוג קווים מתכנסים, בדומה למסילות הרכבת. באשליה זו, הקו האופקי העליון נראה ארוך יותר בהשוואה לקו האופקי התחתון. זאת משום שאנו מפרשים את הקווים המתלכדים על פי הפרספקטיבה הליניארית, כקווים מקבילים שהולכים ומתרחקים במרחב. בעקבות זאת, אנו מפרשים את הקו העליון כאילו היה רחוק יותר ולכן הוא נתפס במוחנו כארוך יותר בהשוואה לתחתון. זאת משום שאובייקט שנמצא במרחק גדול יותר מהצופה, צריך להיות ארוך יותר מאובייקט קרוב, כדי ששניהם יצרו את אותה הדמות על הרשתית[1].
ראו גם
לקריאה נוספת
- Renier L, De Volder AG (2005). "Cognitive and brain mechanisms in sensory substitution of vision: a contribution to the study of human perception". Journal of Integrative Neuroscience, Special Edition in Honor of Paul Bach-y-Rita. 4 (4): 489–503.
- Renier L, Laloyaux C, Collignon O, Tranduy D, Vanlierde A, Bruyer R, De Volder AG (2005). "The Ponzo illusion using auditory substitution of vision in sighted and early blind subjects". Perception. 34 (7): 857–867.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ גריג ר. ג. וזימברדו פ.ג. (2010). מבוא לפסיכולוגיה. הוצאת האוניברסיטה הפתוחה.
