בג"ץ אדם טבע ודין נגד ראש ממשלת ישראל
בג"ץ 4128/02 אדם טבע ודין נגד ראש ממשלת ישראל הוא פסק דין של בית המשפט הגבוה לצדק העוסק בשאלת המעמד של הזכות לאיכות הסביבה כחלק מחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. בפסק הדין קבע השופט אהרן ברק[1] כי אין להכיר בזכות זאת כחלק מהחוק, בהיותה פרשנות שגויה למושג איכות הסביבה. לדבריו, הוא אינו מכיר באיכות הסביבה כזכות שהיא חלק מכבוד האדם, כלומר כזכות שכלולה בכבוד המינימלי,[2] וכי הזכות לאיכות הסביבה אינה חלק מהקניין והחירות של האדם. יתר על כן קבע השופט ברק בפסקה 19[3] כי אין די בהשפעה על איכות הסביבה כדי להוות פגיעה בחיים או פגיעה בגוף, אלא יש להראות סכנה מוחשית וממשית לחיי האדם או לגופו. עם זאת, לדברי השופט ברק,[3] אין לבטל את הטענות של אדם טבע ודין בדבר ההחלטות המנהליות ואת האפשרות לתקוף אותן מבחינה משפטית.
השופטת דליה דורנר מציינת[4] כי יש לשקול בחיוב את הארכת המועדים להגשת ההשגות מצד אדם טבע ודין. השופטת דורנר[5] מדגישה בפסק דין זה את החשיבות הרבה שיש להעניק לשתי זכויות חופפות: הזכות לאיכות הסביבה והזכות לחיים ולבריאות - הזכות האחרונה מעוגנת בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. לדבריה של השופטת דורנר,[6] יש לתת לחוק התכנון והבנייה פרשנות שתבטא חשיבות יתרה לפיתוח התשתיות הלאומיות על פני שמירת איכות הסביבה.
לסיכום נקבע בפסק הדין, כי יש זכות לאיכות הסביבה כחלק מחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, אולם רק אם זכות זאת קשורה לזכות לחיים ולשלמות הגוף. כיוון שבמקרה שהובא בפני בג"ץ, לא הוכח שהפגיעה בסביבה מביאה סכנה מוחשית לחיי אדם או לבריאותם, הרי אין פגיעה בזכות חוקתית וגם אין פגיעה בכבוד האנושי המינימלי. לפיכך, העתירה נדחתה.[4]
הרקע לפסק הדין
העתירה באה על רקע הסעיפים בחוק התכנון והבנייה, בהם סעיף 76 ג(4)[7] אשר יש בו כדי להציב זמן לא סביר להכנת התסקיר האמור להגן על איכות הסביבה. לדברי אדם טבע ודין, הרקע לפסק הדין הוא החשש הגדול לפגיעה באיכות הסביבה בכלל ובחיי האזרחים גם כן, שכן יש בהחלטותיה של הוועדה לפגוע קשות בסביבה.
עובדות פסק הדין
מדובר בעתירה שהוגשה לבג"ץ מצד ארגון אדם טבע ודין אשר הוא ארגון שכל מטרתו היא להבטיח איכות סביבה טובה יותר. העתירה נסבה סביב עניין הוראות חוק התכנון והבנייה אשר יש בהם התייחסות לעניין הוועדה לתשתיות אשר הסעיפים שם יכולים לפגוע קשות באיכות הסביבה ובחירותם של האזרחים. יתרה מזאת, ארגון אדם טבע ודין ביקש כי בג"ץ ירחיב את הזכות הקיימת על איכות הסביבה, מה שכאמור לבסוף לא קרה.
טענות הצדדים
לדברי אדם טבע ודין קיימת סכנה גדולה באי פסילת הסעיפים האמורים בעתירה כנגד התנהלותם של המדינה בכול הנוגע לאי מיגור המפגעים הסביבתיים. יתר על כן, לדברי אדם טבע ודין קיימת סכנה גדולה הן לחירות האדם, והן לקניין שלו כתוצאה מהסעיפים כמו סעיף 76 ג(8), [8]סעיף 76 ג(4)[7] כאשר יש בהם כדי לפגוע באיכות הסביבה בצורה משמעותית. יתר על כן לדברי אדם טבע ודין, הזמן אשר הציבו להם להגשת השגות על ההחלטה המנהלית הם אינם סבירות, וכי מן הראוי להעניק להם זמן ארוך יותר לצורך קבלת השגתם על ההחלטה המנהלית שיש בה על מנת לסכן את כלל הציבור. יתר על כן, לדברי אדם טבע ודין, חוק ההסדרים[9] אשר קובע את ההסדר בדבר הפגיעה בזכויות האדם החוקתיות, יש בו על מנת לעמוד בסתירה ברורה לפסקת ההגבלה[10] וכי הוא אינו לתכלית ראויה ואף לא מידתי.
לדברי המדינה בשם ראש הממשלה, יש לדחות את הטענות של אדם טבע ודין בדבר אי חוקיות התיקון, הכול נעשה באופן מידיתי וסביר, התועלת החברתית היא גדולה כתוצאה ממהלך זה וכי גם הם יתחשבו ככל האפשר בפגיעה מצומצמת באיכות הסביבה. יתר על כן, לדברי המדינה בשם ראש הממשלה, פרק הזמן אשר הוקצב להגשת השגה, כלומר 30 יום, זהו זמן סביר, הפגיעות שמעלות העותרות לא מצביעה על פגיעה בזכויות חוקתיות, וכי הם מידתיות. יתר על כן, מציינות המשיבות כי גם אם נפל פגם בהתנהלות הרשות המנהלית, ניתן לתקנה באמצעות ביקורת שיפוטית על חוקיות פעולתו של המינהל.
פסק הדין
השופט ברק קובע כי אין זכות לאיכות הסביבה ושהזכות לחיים לא באמת נפגעת בעקבות הנסיבות אשר העלו ארגון אדם טבע ודין. ביהמ"ש פסק כי אין להכיר באיכות לסביבה ראויה ולחיים ראויים כחלק מחוק יסוד כבוד האדם וחירותו ,[11] אין לגזור את הזכות לאיכות הסביבה כחלק מחוק יסוד כבוד האדם,[11] כי אז נחטיא את המטרה הפרשנית. העתירה נדחית. [4]
כמו כן, ארגון אדם טבע ודין טוענים כי הפגיעה בזכות החוקתית להליך הוגן נפגעה וזאת בעקבות המועד הלא סביר שנתנו להם על מנת להשיג על ההחלטה של הרשות המנהלית בעניין הקמת תוכנית הוועדה.
בפסיקתה של השופטת דורנר[12] נראה התייחסות לעניין הצורך בהארכת תקופות הזמן אשר נמצא בחוק ההסדרים באשר לקבלת החוק וכניסתו לתוקף. ביהמ"ש בחר לא להעניק לאיכות הסביבה את ההגנה כחלק מזכות של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו[11] וקבע כי יש להכיר בזכות לאיכות הסביבה באופן מינימלי.
השינויים שנעשו בחוק התכנון והבניה נעשו באמצעות חוק ההסדרים אשר הם אלה שהחליטו כי תקום וועדה ארצית לתכנון ובנייה וכי הטענה המרכזית של ארגון אדם טבע ודין היא בדבר הזמן הקצר והבלתי סביר שניתן להם על מנת להשפיע או לשנות את תוכנית הוועדה וזאת כחלק מההגנה על איכות הסביבה. ביהמ"ש נמנע מלהרחיב את הזכויות המנויות בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו מהחשש לזניחת הזכויות הקיימות ולחשש מההרחבה של זכויות אחרות כמו פוליטיות וחברתיות. העתירה נדחתה ברוב של 5 מול 1.
באשר לחוק ההסדרים,[13] דברי השופט חשין כאשר בפסיקתו בפרשת אדם טבע ודין[14] נראה כי ישנה תקיפה מצד השופט חשין של חוק ההסדרים, כאשר לדבריו בגלל הזריזות והמהירות שבה מועברים החוקים והתיקונים נובע מהרצון להקים פרויקטים חדשים בארץ.
בפס"ד אדם טבע ודין[4] היו 6 שופטים כאשר השופטת דורנר, השופטת א פרוקצ'יה, השופט א.א לוי, השופט א ריבלין מסכימים עם פסק דינו של הנשיא ברק ואילו השופט חשין היה בדעת יחיד וסבר כי יש לפסול את חוק ההסדרים אשר יש בו לזנוח את ההליך החקיקתי הראוי גם בעניין שלפנינו.
בעקבות פסק הדין
אדם טבע ודין העלו את הטענה כי הכנסתה של איכות הסביבה אל תוך הזכויות המנויות בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו,[11] בעצם החלישה את מעמדו של איכות הסביבה, כך שביהמ"ש כלל לא רואה בו כזכות הנכללת בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. [11]
גלגולים מאוחרים יותר של ההליך המשפטי: פסק הדין בעצם משמר את המצב המשפטי שהיה קיים בדבר אי ההכרה בזכות לאיכות הסביבה כחלק מחוק יסוד כבוד האדם וחירותו.[11]
זכות העמידה בעניין מנהלי חוקתי בעקבות פסק הדין
בפסק דין האחים בולוס[15] נקבע כי כדי שביהמ"ש יתערב יש להוכיח כי הרשות המנהלית סטתה באופן מהותי ממסגרת השיקולים העניינים או שיבשה באופן מהותי את האיזון הראוי בין שיקולים אלה או חרגה באופן מהותי ממתחם הסבירות. על הרשות המנהלית חובה להתחשב בכל השיקולים העניינים. התעלמות הרשות משיקולים עניינים עלולה לפסול את החלטתה. כאשר קיימים שיקולים הנכללים באופן ברור בין מטרות החוק אפשר להרכיב עליהם שיקולים נוספים שיש להם קשר ענייני לשיקולים המפורטים בסעיף המטרה. [6]
נראה כי היה מחלוקת באשר לזכות העמידה של ארגון אדם טבע ודין וזאת כאשר לטענת המדינה אין לאפשר לארגון לעתור לבג"ץ וזאת מהסיבה שהעתירה התייתרה וכי אין עדיין הוכחה כי הסביבה עתידית להיפגע כתוצאה מאישור התוכנית.
בפסק דין אדם טבע ודין, לדברי השופטת דורנר בפסקה 3,[16] יש לפרש את הדינים האמורים כתואמים ככל שהדבר יינתן למצב בו זה יהיה תואם את הזכויות והאינטרסים הבאים בדבר איכות סביבה ראויה.
בפסק דין גנימאת:[17] נקבע כי שלמרות ס' שמירת הדינים בח"י כבוד האדם וחירותו, יש לפרש חוקים שהתקבלו לפני חוק היסוד ברוח העקרונות שמופיעים בו. על כן, ניתן לומר כי יש אנלוגיה וקשר ברור בין 2 פסקי הדין כאשר ניתן לראות כי פסק דין גנימאת[6] היה כמעט 10 שנים לפני פסק דין אדם טבע ודין,[18] ועדיין אנו רואים את השופטת דורנר ככזו אשר רואה בסעיף שמירת הדינים ככלי מרכזי בחשיבות על שמירת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו ועל הזכויות השונות.
בפסק דין חוק טל:[19] נקבע כי רק אותם היבטים של הזכויות הקשורות קשר הדוק להיבטים של האוטונומיה של הרצון החופשי מוגנים במסגרת הזכות לכבוד האדם.[20] בפסק דין חוק טל, שהיה כאמור בזמן פסק דין אדם טבע ודין[4] ניתן לראות התייחסות לכך שביהמ"ש בעצם לא סוטה מהלכת חוק טל, כאשר הוא לא ממהר להרחיב את הזכות לכבוד האדם וכי לא נותן לזכות לאיכות הסביבה להיות כלולה בתוך חוק יסוד כבוד האדם וחירותו.
מעמדו של חופש העיסוק בישראל בעקבות פסק הדין אדם טבע ודין
בפסק דין פולגת[21] נקבע כי: סעיף 3 לחוק יסוד חופש העיסוק קובע כי ניתן לעסוק בכל משלח יד. נגזר מימנו גם חופש התחרות המושתת על תפיסה של שוויון הזדמנויות בכלכלה ואי התערבות המדינה. לפני שמעמידים את החוק בפסקת ההגבלה, יש תחילה לאתר האם בכלל מתקיימת פגיעה. השופטת פרוקצ'יה[22] מבהירה כי חופש העיסוק הוא זכות שלילית (הגנתית). לא מדובר בזכות חיובית (הדורשת מהמדינה). חופש העיסוק אינה הזכות להיות מועסק או לעבוד. היא גם אינה הזכות שלא להיות מפוטר מעבודה. חופש העיסוק הוא החופש להעסיק או לא להעסיק. למשל חוק המחייב שלא להעסיק הוא חוק הפוגע בחופש העיסוק. הוא החופש של אדם לפעול בעיסוקו כפי שחפץ וללא הפרעה או התערבות. הוא מתפרש גם על זכותו של אדם לעשות שימוש באמצעי הייצור הזמינים במשק לצורכי עיסוקו. בדרך כלל חופש העיסוק לא טומן בחובו את חיוב רשות להעמיד לאדם כלים למימוש זכותו לעיסוק.
עוד לפני שנפסק פסק הדין בעניין אדם טבע ודין, ניתן לראות את הספרות אומרת את דעתה באשר לזניחת האינטרס החברתי סביבתי מול העדפת שמירת הזכויות הכלכליות:
לדבריו של יובל. שני, כאשר ביהמ"ש או המחוקק נותן ביטוי משמעותי ונרחב לזכויות כלכליות מוגנות כמו הזכות לקניין וחופש העיסוק של התעשיינים בישראל ממול הזכות לאיכות הסביבה כאינטרס בלבד, יש בכך על מנת לגרום לניצול יתר של המשאבים בחברה, זה עשוי לגרום לנזקים סביבתיים גדולים, ואף להוביל להחרפת הבעיות הסביבתיות הקיימות. [23]
בנוסף, לדבריו של אדרעי, ישנה רתיעה הקיימת מפני ההגנה החוקתית על זכויות חברתיות וכלכליות כמו הזכות לאיכות הסביבה. לדבריו של אדרעי, הזכות לאיכות הסביבה צריכה להיות מאופיינת כזכות חיובית ולא שלילית, כזו שהמימוש שלה צריך לגרור אחריו שימוש במשאבים לצורך הבטחת קיומו בכבוד, משאבים כאמור מצד המדינה ולא מצד הארגונים השונים. [24]
פסקי הדין שבאו לאחר פסק דין אדם טבע ודין [4] הראו כי ישנה הכרה מינימלית בזכות לאיכות הסביבה כחלק מהזכות לקיום אנושי בכבוד.
בנוסף, ניתן לציין כי פסק דין אדם טבע ודין אוזכר בהרבה פסקי דין גם אם לא בהקשר של הגנה על הזכות החוקתית.
בבג"ץ 3071/05 גילה לוזון נגד ממשלת ישראל[25] ישנה התייחסות לפסק דין אדם טבע ודין וזאת בהקשר של ההכרה בזכות לאיכות הסביבה ראויה. בפסקה 9 לפסק הדין,[26] מציין ביהמ"ש את דבריה של השופטת דורנר בפסק דין אדם טבע ודין בהקשר של צמצום הזיקה של הזכות לאיכות הסביבה לזכויות המנויות בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. בנוסף, מציין ביהמ"ש[27] את דברי השופט ברק כאשר הגדרת היקפה החוקתי של הזכות לשירותי בריאות ציבוריים והיקף ההגנה החוקתית החלה עליה מחייבת הלכה זהירה ומתונה.
בפסק דין עע"מ 2273/03 אי התכלת שותפות כללית נגד החברה להגנת הטבע[28] מציין ביהמ"ש את דברי השופט ברק בבג"ץ אדם טבע ודין[4] באשר לחשיבותה הרבה על שמירת איכות הסביבה כאחד הערכים הראויים להגנה, וזאת כחלק מהגנה על משאבי הטבע.
לקריאה נוספת
- אהרון ברק פרשנות במשפט כרך ג 760 (פרשנות חוקתית) (2005).
- ג. מונדלק "זכויות חברתיות- כלכליות בשיח החוקתי החדש ספר ברנזון (אהרון ברק וח ברנזון עורכים) כרך ב 183
- חוק התכנון והבנייה התשכ"ה 1965
- חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2002), התשס"ב-2002, ס"ח 146.
- יובל שני "הזכות לאיכות סביבה ראויה כזכות אדם במשפט הבינלאומי" המשפט ו (2001) 297, 318.)
- י' אדרעי "זכויות אדם וזכויות חברתיות" ספר ברנזון ב (א' ברק וח' ברנזון עורכים, תש"ס, כרך ב' - בני סברה) 45, 73.)(2001).
- יצחק זמיר "הביקורת השיפוטית על חוקיות חוקים" משפט וממשל א 395, (1993).
הערות שוליים
- ^ בג"ץ 4128/02 אדם טבע ודין נ' ראש ממשלת ישראל, פ"ד נח(3) 503(טרם פורסם). השופט ברק
- ^ שם. פסקה 17.
- ^ 3.0 3.1 ראו לעיל בה"ש מס' 1 השופט ברק. פסקה 19.
- ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 4.5 4.6 ראו לעיל בה"ש מס' 1 .
- ^ ראו לעיל בה"ש מס' 1. לפסק דינה של השופטת דורנר.
- ^ 6.0 6.1 6.2 שם.
- ^ 7.0 7.1 סעיף 76.ג.4 חוק התכנון והבנייה התשכ"ה 1965
- ^ סעיף 76.ג.8 חוק התכנון והבנייה התשכ"ה 1965
- ^ חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2002), התשס"ב-2002.
- ^ סעיף 8 חוק יסוד כבוד האדם וחירותו- 1992
- ^ 11.0 11.1 11.2 11.3 11.4 11.5 ראו לעיל בה"ש מס' 8.
- ^ ראו לעיל בה"ש מס' 1. השופטת דורנר.
- ^ ראו לעיל בה"ש מס' 13.
- ^ ראו לעיל בה"ש מס' 1. לפסק דינו של השופט חשין.
- ^ בג"ץ 7365/95 האחים בולוס נ' מרכז ההשקעות, פ"ד נ (2) 89
- ^ ראו לעיל בה"ש מס' 2. בפסקה 3. השופטת דורנר.
- ^ בש"פ 537/95 גנימאת נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(3) 355 (1995), פסק דינה של השופטת דורנר.
- ^ ראו לעיל בה"ש מס' 21.
- ^ בג"ץ 6427/02 התנועה לאיכות השלטון נ' הכנסת (ניתן ביום 12.12.05),
- ^ חוק יסוד כבוד האדם וחירותו- 1992
- ^ בג"ץ 9722/04 פולגת נ' ממשלת ישראל (ניתן ביום 7.12.2006)
- ^ שם. השופטת פרוקציה.
- ^ יובל' שני "הזכות לאיכות סביבה ראויה כזכות אדם במשפט הבינלאומי" המשפט ו (297, 318.) 2001).
- ^ י' אדרעי "זכויות אדם וזכויות חברתיות" ספר ברנזון ב (א' ברק וח' ברנזון עורכים, תש"ס, כרך ב' - בני סברה) 45, 73.)(2001)
- ^ בג"ץ 3071/05 גילה לוזון נ' ממשלת ישראל
- ^ שם. פסקה 9.
- ^ ראו לעיל בה"ש מס' 34. פסקה 12.
- ^ עע"מ 2273/03 אי התכלת שותפות כללית נ' החברה להגנת הטבע
