אהרן ברק

אהרן ברק
תאריך עלייה	1947
פרסים והוקרה
* פרס ישראל למשפט (1975) פרס א.מ.ת למשפט (2007) אות לגיון הכבוד (2008) פרס גרובר לצדק (2006) פרס צלטנר (1984) תואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת חיפה
נשיא בית המשפט העליון ה-8
תקופת כהונה	13 באוגוסט 1995 - 16 בספטמבר 2006 (11 שנים)
הקודם בתפקיד	מאיר שמגר
הבא בתפקיד	דורית בייניש
היועץ המשפטי לממשלה ה-6
תקופת כהונה	1975 - 1978 (כ־3 שנים)
הקודם בתפקיד	מאיר שמגר
הבא בתפקיד	יצחק זמיר
תחת ראש ממשלת ישראל	יצחק רבין ומנחם בגין
שופט בית המשפט העליון
תקופת כהונה	22 בספטמבר 1978 - 16 בספטמבר 2006 (28 שנים)
תפקידים בולטים
דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית.

אהרן ברק (נולד ב-16 בספטמבר 1936) הוא משפטן ישראלי. כיהן כנשיא בית המשפט העליון (1995–2006), היועץ המשפטי לממשלה (1975–1978) וכדיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. פרופסור למשפטים, חתן פרס ישראל למדעי המשפט לשנת 1975. כיום מרצה במרכז הבינתחומי הרצליה ובאוניברסיטת ייל האמריקנית.

אהרן ברק

תולדות חייו

ראשית חייו

נולד כ"אריק בריק" בקובנה שבליטא בנם היחיד של הירש (צבי), עורך דין, וליבה (לאה), מורה, ועבר את השואה בגטו קובנה ובמסתור מחוץ לגטו. ניצל עם אמו בזכותו של חסיד אומות העולם. בנאום שנשא במאי 2002‏ תיאר תקופה זו בחייו:

ביולי 1941, הייתי בן 5, כשהגרמנים כבשו את העיר קובנה בליטא, שם גרתי. הגיהנום בא עלינו.

הליטאים עשו בנו פוגרומים. היינו 25 אלף יהודים בקובנה, ולקחו אותנו לאחד הפרברים, שם עשו לנו "על השחיטה". הוכנסנו לכיכר בעיר שנקראה בשם המעניין "כיכר החוקה". רבים מתו בחנק, ברעב, ביריות ברחובות. שלטון החוק הפורמלי התקיים שם כי הכול עבד לפי פקודות.

בשנת 1943 הייתה האקציה של הילדים. חיסלו את כל הילדים. במעשה נסים נותרתי אני בחיים ובהצטברות של נסים מצאתי את עצמי יחד עם אמי אצל איכר ליטאי - חסיד אומות העולם - שהציל את חיינו, עד שבא הצבא האדום ושחרר אותנו מהגרמנים.

ב-1947 עלה עם הוריו לארץ ישראל ולמד בבית הספר התיכון שליד האוניברסיטה בירושלים. לאחר מכן למד משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, במסגרת העתודה האקדמית, ובשנת 1958 הוענק לו תואר שני במשפטים. במקביל למד שם גם כלכלה ויחסים בינלאומיים. בשנים 1958–1960 שירת בצה"ל, בלשכת היועץ הכספי לרמטכ"ל. עם שחרורו מהצבא חזר ללמוד באוניברסיטה העברית, ובשנת 1963 סיים בהצטיינות את עבודת הדוקטורט, שנושאה "אחריות שילוחית וטובת המעביד", בהדרכת פרופ' גד טדסקי. במקביל, החל לעבוד כמתמחה של היועץ המשפטי לממשלה, גדעון האוזנר, ואולם משזה החל לעסוק במשפט אייכמן, העדיף, בשל היותו ניצול שואה, שלא לעסוק בכך, ועבר לבקשתו לפרקליטות המדינה. לאחר סיום התמחותו, הוסמך כעורך דין.

קריירה אקדמית

בשנת 1966 נתמנה למרצה בכיר באוניברסיטה העברית. את מחקר הפוסט דוקטורט השלים בשנים 1966–1967 בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת הרווארד. בשנת 1968 נתמנה לפרופסור חבר באוניברסיטה העברית, ושם ייסד את כתב העת משפטים. בשנת 1973 זכה בפרס קפלון, וב-1974 מונה לדיקן הפקולטה למשפטים. חתן פרס ישראל למדעי המשפט לשנת 1975 (בגיל 38, מהצעירים בזוכי הפרס). באותה שנה נבחר כחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. בשנת 1987 נבחר כחבר זר של האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים.

היועץ המשפטי לממשלה

יושבים, מימין לשמאל: עזר ויצמן, אנואר סאדאת, מנחם בגין, אהרן ברק, בעת שיחות השלום בקמפ דייוויד

בשנים 1975–1978 כיהן כיועץ המשפטי לממשלה, ביוזמתו של שר המשפטים, חיים צדוק. החלטות נודעות שלו בתפקיד זה:

• ההחלטה לפתוח בחקירה משטרתית כנגד אשר ידלין, מנכ"ל קופת חולים הכללית ומועמד לתפקיד נגיד בנק ישראל. ידלין הורשע בקבלת שוחד ונדון לחמש שנות מאסר. בפרשה זו טבע ברק את המונח "מבחן בוזגלו", באומרו: "דין ידלין – כדין בוזגלו". שנים לאחר מכן, בראיון שנערך עמו לספר ״ללא גלימה״, אמר בעניין: ״כשאמרתי בוזגלו לא התכוונתי להבדיל בין ספרדי לאשכנזי, אלא להבחין בין איש שלטון לאיש מהעם״.
• ההחלטה להמשיך בחקירת משטרה בעניין שר השיכון, אברהם עופר, חרף בקשת השר להפסיק חקירה זו. עופר התאבד בשנת 1977, קודם שהסתיימה חקירתו.
• ההחלטה להעמיד לדין את לאה רבין בשל פרשת חשבון הדולרים, החלטה שהביאה ליציאתו של ראש הממשלה יצחק רבין לחופשה ולפרישתו מהנהגת המערך לפני הבחירות לכנסת ב-1977. את החלטתו להימנע מהעמדת יצחק רבין לדין נימק כך: "יצאתי מתוך הנחה שרבין נענש עונש כבד על כך שנאלץ לפרוש מתפקידו. לא היה מקום להענישו פעם נוספת." מנגד החליט באותה שנה לא להעמיד לדין את אבא אבן, שהחזיק בחו"ל ללא אישור רשמי חשבון דולרים בסכום גבוה מאד, בעקבות טענתו שביקש וקיבל היתר.

בספטמבר 1978 צורף ברק על ידי ראש הממשלה, מנחם בגין, כיועץ משפטי לצוות המשא ומתן הישראלי, ובתפקידו זה סייע לגיבושם של הסכמי קמפ דייוויד. ג'ימי קרטר אמר לאחר מכן שברק "עשה" את הסכם קמפ דייוויד.^{[דרוש מקור]}

שופט בבית המשפט העליון

ב-22 בספטמבר 1978 החל לכהן כשופט בבית המשפט העליון, והיה הצעיר מבין השופטים.

נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, וראש הממשלה בנימין נתניהו, במהלך טקס בבית המשפט העליון לציון 50 שנה לבתי המשפט בישראל

בשנים 1982–1983 היה חבר בוועדת כהן, ועדת חקירה ממלכתית שהוקמה בעקבות טבח סברה ושתילה. כחלק ממסקנות הוועדה הועבר שר הבטחון, אריאל שרון, מתפקידו, תוך המלצה שלא למנותו עוד לתפקיד זה. בשנת 1993, עם פרישת המשנה לנשיא מנחם אלון, מונה ברק כמשנה לנשיא במקומו, ועם פרישתו לגמלאות של הנשיא מאיר שמגר, ב-13 באוגוסט 1995, מונה ברק לנשיא בית המשפט העליון.

במהלך כהונתו הרחיב ברק את קשת הנושאים שבהם עסק בית המשפט העליון. הוא ביטל את מבחן זכות העמידה שבו הרבה בג"ץ להשתמש, והרחיב את מתחם השפיטות, ובכך פתח דלת לשורה של עתירות ציבוריות במגוון נושאים. פרופ' דפנה ברק-ארז ציינה:

אחת ההשפעות המשמעותיות ביותר של השופט ברק על המשפט הישראלי התבטאה בתמורה שהוביל בכל הנוגע לתחומי השפיטות. השופט ברק היה המחולל והמנהיג של התפיסה שלפיה דוקטרינת השפיטות המסורתית מגבילה באופן לא ראוי ולא נחוץ את התחומים שבהם בית המשפט עוסק. בהנהגתו של השופט ברק, בית המשפט העליון הרחיב במידה משמעותית את תחומי ההתערבות שלו.

במקביל קידם שורה של סטנדרטים – הן למנהל הציבורי (בעיקר סטנדרט סבירות ההחלטה המנהלית) והן במגזר הפרטי (סטנדרט תום הלב), תוך שהוא מטשטש את הגבולות בין השניים. מבקריו של ברק טוענים כי בכך פגע בית המשפט העליון שבהנהגתו ביציבות המשפטית, בעיקר במגזר הפרטי והעסקי (טענה שברק נוהג להשיב עליה במימרתו של קודמו בתפקיד משה זמורה "אמת ויציב – אמת עדיף").

החל משנת 1992 התמקד בקידום ובעיצוב המהפכה החוקתית (מונח שהוא טבע במאמר אקדמי שפרסם), שיצרו לדעתו חוקי היסוד העוסקים בזכויות האדם. לפי שיטתו של ברק, שאותה אימץ בית המשפט העליון, המהפכה החוקתית הביאה זכויות כדוגמת הזכות לשוויון, חופש העיסוק וחופש הביטוי למעמד של עליונות נורמטיבית, כאשר המהפכה החוקתית העניקה לבתי המשפט (לא רק בית המשפט העליון) סמכות לפסול חוקים שפוגעים באופן לא מידתי בזכויות המוגנות בחוקי היסוד. בכך, קבע ברק, הפכה מדינת ישראל מדמוקרטיה פרלמנטרית לדמוקרטיה פרלמנטרית חוקתית.

בעת כהונתו כנשיא בית המשפט, יישם ברק את תפיסת האקטיביזם השיפוטי, לפיה בית המשפט אינו חייב להסתפק בפרשנות החוק, אלא עליו גם להשלים את החסר ב'חקיקה שיפוטית', כנהוג במשפט המקובל, דבר שהקים לו מתנגדים רבים, בהם גם פוליטיקאים. הפרשן המשפטי פרופ' זאב סגל כתב ב-2004: "ברק, רואה בבג"ץ מעצב חברתי, הרבה מעבר לתפקידו הראשוני של בית המשפט כמכריע בסכסוכים. בית המשפט העליון בהנהגתו ממלא תפקיד מרכזי בעיצוב המשפט שאינו נופל בהרבה מזה של הכנסת. ברק הוא הכוח מוביל בבית המשפט, כשופט מפתח בו זה כרבע מאה וכ"שופט מס' 1" זה כעשר שנים."

ב-14 בספטמבר 2006, עם הגיעו לגיל פרישה, פרש ברק מבית המשפט העליון, ושלושה חודשים לאחר מכן פרסם את פסקי דינו האחרונים, בהם מספר תקדימים בנוגע לפיצויי נזיקין לתושבי השטחים, סיכולים ממוקדים, העדפת יוצאי צבא ובעלות בני זוג על דירתם.

במקביל לכהונתו בבית המשפט העליון היה ברק יושב ראש הוועדה שניסחה, במשך כעשרים שנה, את תזכיר חוק דיני ממונות (חוק הקודיפיקציה), שבא לאחד את עשרים וארבעה החוקים העיקריים במשפט האזרחי בישראל תחת חוק אחד, שאמור להיות הקודקס של המשפט האזרחי הישראלי.

המשך קריירה אקדמית

לאחר פרישתו מבית המשפט העליון, הצטרף ברק לסגל האקדמי של המרכז הבינתחומי הרצליה, והוא מלמד בתוכנית לתואר שני במסלול למשפט מסחרי. בנוסף, הוא ממשיך להעביר קורסים באוניברסיטת ייל האמריקנית.

בסוף 2007 הביע ברק התנגדות לשינויים שביקש שר המשפטים, דניאל פרידמן לחולל במערכת המשפט.

בעקבות קידומה של הצעת חוק יסוד: החקיקה בידי שרת המשפטים איילת שקד, שנועדה להסדיר בחוק את סמכותו של בית המשפט העליון לבטל חוקים של הכנסת ולהגביל את היכולת הזו במספר תנאים, אמר ברק בינואר 2018 כי גם אם הכנסת תקבע בחוק יסוד שאין בית המשפט העליון רשאי לבטל חוקים, יוכל בית המשפט העליון לבטל את חוקי הכנסת מכוח מגילת העצמאות.

על יחסו לציונות אמר:

על עצמי אני יכול להעיד שאני ציוני בכל רמ"ח אברי ושס"ה גידי ולא ציוני בנוסח אחד העם. ציוני הרצלייני. ציוני המאמין במדינת לאום יהודית שנועדה לפתור את הבעיה היהודית. ציוני החושב שמדינה דו-לאומית היא אסון. ציוני החושב שחוק השבות הוא לא חוק מפלה אלא חוק צודק הנותן מענה לזעקה של ההיסטוריה של העם היהודי. גם באופן אישי אני ציוני. האמן לי, היו לי הרבה הזדמנויות לא לשבת בארץ הזאת. האוניברסיטאות הטובות ביותר, שכר של מיליונים, אפילו שיפוט. אני דחיתי את כל ההצעות האלה ואפילו לא הירהרתי בהן מפני שאני ציוני. יש לי ארבעה ילדים. אחד האסונות הכי גדולים שעלולים לקרות לי הוא שילד שלי יירד מן הארץ והם כולם כאן.

— ראיון לארי שביט, אהרן ברק, אזרח מודאג, באתר הארץ, 11.4.08

בדצמבר 2010 נחנך בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית "מרכז אהרן ברק למשפט בינתחומי".

בדצמבר 2018 הביע דעתו בעניין חוק הלאום: "אני חושב שזה חוק חשוב אבל היה כדאי שיבוא בסוף תהליך כינון החוקה ולא באמצעו. ... נקודת המוצא שלי היא שמדינת ישראל היא מדינת הלאום של עם היהודי. הסעיף הראשון בחוק הלאום מקובל עליי וגם בכמה פסקי דין כתבתי שישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, תוך ציטוט של מגילת העצמאות. אבל עדיין קיימים היבטים של השוויון, שלא מטופלים מספיק בחוק." והוסיף: "אני מקבל שאין מקום להכניס התייחסות לשוויון בתוך חוק הלאום, משום שהשוויון נוגע לזכות האישית ומקומן של הזכויות האישיות הוא בחוקים אחרים. הבה נבטיח שזה יהיה חלק מהזכויות האישיות."

פסקי דין עיקריים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.

עם סיום כהונתו של ברק בבית המשפט העליון נפרדה ממנו נשיאת בית המשפט העליון הנכנסת, דורית ביניש, במילים אלו:

... במרכז פיתוחה של החקיקה הישראלית המקורית עומד אהרן ברק. הוא פתח אופקים חדשים. המשפט בתום כהונתו שונה בתכליתו מהעידן הקודם לו. מאז שנתו הראשונה בבית המשפט העליון הייתה פסיקתו להלכה פורצת דרך, מאז 78' ועד היום קבע את הנורמות המשפטיות המרכזיות שבית משפט זה העניק לחברה בישראל.

להלן פסקי דין בולטים של אהרן ברק:

• ע"א 6821/93 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' מגדל כפר שיתופי, פ"ד מט(4), 221: פסק הדין שבו תיאר ברק (יחד עם שופטים נוספים) את המהפכה החוקתית בראייתו, שהחלה עם חקיקתם של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק. בפסק דין זה נקבע כי לבית-המשפט העליון יש סמכות לפסול חקיקה של הכנסת שאינה מתיישבת עם חוקי היסוד האלו.
• ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון, פ"ד לט (1) 113: בפסק דין תקדימי זה ניסח ברק מחדש חלקים מהותיים מדיני הנזיקין בישראל.
• בג"ץ 1000/92 חוה בבלי נ' בית הדין הגדול. בפס"ד זה קובע ברק לראשונה, בשבתו כמשנה לנשיא שמגר – כי הלכות שיתוף הנכסים אשר פותחו על ידי בית המשפט העליון אינן נגרמות מאקט הנישואין ואין הן בגדר ענייני נישואין. הן נגזרות מהסכם בין הצדדים והן חלק מחופש ההתקשרות המוכר בדין הכללי.
• ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2) 265: בפסק דין זה הציע ברק מהפכה בתורת פרשנות החוזה, כשקבע משקל רב בהרבה לנסיבות שהובילו לכריתת החוזה. חלקים מדעתו של ברק בנושא זה עודם שנויים במחלוקת, אך רוח פסק דינו הפכה לרוח המקובלת בנוגע לפרשנות חוזה^{[דרוש מקור]}.
• ע"א 165/82 קיבוץ חצור נ' פקיד שומה רחובות, פ"ד לט(2) 70: פסק דין זה הוא נקודת מפנה בפרשנותם של דיני המיסים בישראל, בהעבירו את מרכז הכובד בפרשנות דיני המיסים מהיצמדות ללשון החוק ("פירוש דווקני") להגשמה של 'תכלית' החקיקה.
• ד"נ 40/80 קניג נ' כהן, פ"ד לו(3) 701: בפסק דין זה שטח ברק, בדעת מיעוט, את תורת פרשנות החקיקה שלו. היום הפכה תורתו זו לתורת פרשנות חקיקה מקובלת במשפט.
• ע"א 817/79 קוסוי נ' בנק י.ל. פויכטונגר, פ"ד לח(3) 257: ברק מחיל חובת הגינות על בעל שליטה בחברה, בקובעו שבעל שליטה אינו יכול למכור את מניותיו בחברה אם הוא יודע שכתוצאה מהמכירה החברה, ולכן שאר בעלי המניות שלה, ינזקו.

הערכה וביקורת

ברק זוכה להערכה רבה בקרב הקהילה המשפטית בישראל ("הנשיא אהרן ברק הוא בעיניי המשפטן מס' 1 בארץ" אמרה פרופ' רות בן ישראל) ושניים מספריו בדבר הפרשנות המשפטית תורגמו לאנגלית וזכו לשבחי הביקורת. עם תומכיו ומבקריו יש שתיארוהו במילים "עילוי" ו"מבריק". פרופ' ריצ'רד פוזנר, שביקר באופן חריף את דרכו של ברק, ציין כי לוּ היה פרס נובל למשפטים, היה ברק נמנה עם ראשוני מקבליו.

פעולתו של ברק כנשיא בית המשפט העליון נגעה בכל תחומי החיים בישראל, וזכתה להערכה רבה כמו גם לביקורת לא מבוטלת. יש הסכמה רחבה שלברק הייתה השפעה רבה ביותר (שהיו שכינו אותה "מהפכה") על הכיוון של בית המשפט העליון, אך מתקיימת מחלוקת בשאלה האם מעשיו היו רצויים. בנושא זכות העמידה ומבחן הסבירות (ביטול מעשה שלטוני אם השופט משוכנע שהוא אינו "עומד במתחם הסבירות") כתב פרופ' אמנון רובינשטיין:

... כך נוצר מצב שבית המשפט העליון יכול לדון ולהכריע בכל נושא אפשרי. בנוסף לכך חוסר הסבירות של המעשה המנהל יהיה עילה להתערבות משפטית. זו הייתה מהפכה טוטאלית בחשיבה השיפוטית שאפיינה את בית המשפט העליון של הדורות הקודמים והיא שהוציאה לו שם של בית המשפט האקטיביסטי ביותר בעולם ועוררה גם הערצה וגם ביקורת. למעשה, בהרבה מובנים הפך בית המשפט העליון בהנהגת ברק לממשלה אלטרנטיבית.

פרופ' אריאל בנדור ציין את החשיבות באקטיביזם של ברק, ביקר נקודות שבהן הגזים לדעתו, וציין נקודות שבהן היה מרוסן מדי Haifa Faculty of Law Blog: הנשיא ברק - האמנם אקטיביסט?, haifalawfaculty.blogspot.com.

השופטים אהרן ברק ומנחם אלון

בין המבקרים את האקטיביזם השיפוטי של ברק נמנים נשיאי בית המשפט העליון בדימוס משה לנדוי [1], ומאיר שמגר, המשנה לנשיא בית המשפט העליון השופט מנחם אלון, פרופסור רות גביזון ופרופ' ריצ'רד פוזנר, שופט בית משפט פדרלי לערעורים בארצות הברית, אשר טענו שברק נטל לעצמו סמכויות שלטוניות שאיש לא העניק לו. היו ביניהם שאף השתמשו במילים חריפות, למשל שהוא הנהיג "דיקטטורה שיפוטית" או "נהג כשודד ים". עם זאת, פרופ' פוזנר מציין שייתכן שישראל הייתה זקוקה לאקטיביזם השיפוטי של ברק. בלט בביקורתו על הגישה השיפוטית של ברק שר המשפטים לשעבר, פרופ דניאל פרידמן, חתן פרס ישראל וחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. בעיקר ביקר בחריפות את תפיסת העולם השיפוטית של ברק, שלפיה "הכל שפיט", וכי אין נושא שמערכת המשפט איננה יכולה ואיננה רשאית לפסוק בו.

המשנה לנשיא בית המשפט העליון השופט פרופ' מנחם אלון אמר:

הוויכוח בינינו נובע מתוך השקפותיו של ברק על המערכת המשפטית ועל תפקידו כשופט. אני מתנגד להשקפות האלה שלו. לדעתי, לא הכול שפיט, לא הכול משפט וגם כאשר הנושא הוא שפיט, על בית המשפט לנהוג באיפוק שיפוטי. שפטת מרובה, לא שפטת. ברק גורס שמלוא כל הארץ משפט. אין אצלו חלל משפטי ולדעתו כל פעולה שאנו עושים יש לה אופי משפטי. תפיסה זו מתאימה להגות דתית ולא לתפיסה משפטית. הביטוי של ברק 'מלוא כל הארץ משפט' לקוח מהביטוי שבתפילה היהודית 'מלוא כל הארץ כבודו', שכוונתו לקדוש ברוך הוא. לדעת ברק, המערכת המשפטית יש בה משום אופי דתי, שכוללת את כל ההוויה של האדם. לכן ברק מדבר על 'היקום המשפטי'.

ברק התנגד נחרצות למינוי של פרופ' רות גביזון לבית המשפט העליון בנימוק "האג'נדה שלה לא טובה לבית המשפט העליון", ההתנגדות של ברק למינויה של פרופסור רות גביזון ספגה ביקורת, עו"ד יורם שפטל כתב כי "מאפיין מובהק של כל דיקטטורה וכל דיקטטור הינו חוסר הסובלנות וחוסר היכולת להכיל ביקורת, ובמיוחד ביקורת אינטליגנטית ודעתנית. המבקרת המובהקת ביותר של הדיקטטורה שהקים פרופ' ברק הינה כלת פרס ישראל למשפט, פרופ' רות גביזון"

מחוץ לקהילה המשפטית יש הרוחשים לברק איבה גלויה. פסיקותיו בענייני בטחון ספגו ביקורת מימין (למשל) ומשמאל (למשל) גם יחד.

פסיקותיו בנושא יחסי דת ומדינה הובילו לאיבה עזה כלפיו מצד הציבור הדתי. דתיים מכל המגזרים קיימו הפגנה המונית בכניסה לירושלים כנגד בית המשפט העליון בראשותו של ברק, לאחר פסיקת בג"ץ בתיק בבלי שקבעה כי בתביעת גירושין, על בתי הדין הרבניים לדון בענייני חלוקת רכוש על פי חוקי הכנסת ולא על פי ההלכה. על תפיסת עולמו בסוגיה זו אמר ברק:

הקושי בדת היהודית הוא שבניגוד לנצרות אין בה הכרה בכך שמה שלקיסר לקיסר ומה שלאפיפיור לאפיפיור. הדת שלנו לא עושה את ההבחנה הזאת. לכן האדם הדתי נפגע לא רק כאשר מכריחים אותו לנסוע בשבת אלא כאשר אני נוסע בשבת. לכן אין אפשרות להנהיג בישראל יחסי דת ומדינה כמקובל במערב. בגלל הייחודיות שלנו אנו צריכים לפתח מודל משלנו של יחסי דת-מדינה. אני תומך בתמיכת המדינה בדת, למשל, כל עוד היא על בסיס של שוויון. לא מפריע לי שלמרחב הציבורי יהיה צביון דתי מסוים. אבל אני עומד על כך שבתמורה תהיה הכרה של הדתיים בציפורי הנפש שלי: שוויון, חירות הפרט. החתירה אל האיזון הזה היא שאיפיינה את הפסיקות שלי בכל שנותי בבית המשפט העליון.

משפחתו

אהרן ברק נשוי לאלישבע ברק-אוסוסקין, אותה הכיר בעת לימודיהם בבית הספר התיכון. במהלך כהונתו בבית המשפט העליון התקדמה אשתו מתפקיד של רשמת בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע לתפקיד סגנית נשיא בית הדין הארצי לעבודה. לזוג ברק ארבעה ילדים, כולם למדו משפטים. ביקורת שנמתחה על ברק טוענת כי יש נפוטיזם במינוי אשתו לבית הדין הארצי לעבודה ובכך שילדיו התמחו אצל שופטים בבית המשפט העליון וכאלה שהתמנו לבית המשפט לאחר מכן, כל זאת כשברק מכהן בבית המשפט העליון וידוע שיתמנה לנשיאו אימפריה פרטית, www.court.org.il.

ספריו

ספריו ומאמריו הרבים של אהרן ברק הם מעמודי התווך של הספרות המשפטית העברית.

ספרים שכתב:

• אחריות שילוחית בדיני נזיקין (1964).
• מהותו של שטר (1974).
• שיקול דעת שיפוטי (1987).
• פרשנות במשפט (חמישה כרכים: 1992-2001).
• חוק השליחות (מהדורה שנייה 1996).
• פרשנות תכליתית במשפט (2003). תורגם לאנגלית: Purposive Interpretation in Law
• שופט בחברה דמוקרטית (2004). תורגם לאנגלית: The Judge in a Democracy.
• מידתיות במשפט – הפגיעה בזכות החוקתית והגבלותיה (2010).

ראו גם

• המהפכה החוקתית
• הציבור הנאור

לקריאה נוספת

• אריאל בנדור וזאב סגל, עושה הכובעים: דין ודברים עם אהרן ברק, הוצאת כנרת, 2009
• נעמי לויצקי, כבודו, אהרון ברק, הוצאת כתר, 2001
• נעמי לויצקי, העליונים, בתוככי בית-המשפט העליון, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2006
• גד ברזילי, אפרים יוכטמן-יער, זאב סגל, בית המשפט העליון בעין החברה הישראלית, הוצאת פפירוס/דיונון, 1992
• גד ברזילי, דוד נחמיאס, היועץ המשפטי לממשלה: סמכות ואחריות, ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה, 1997
• איתן ארז, פרקליט וג'נטלמן, הוצאת גלובס, 2013
• Richard Posner, A review of "The Judge in a Democracy", The New Republic, April 23, 2007
• הלל סומר, ריצ'רד פוזנר על אהרן ברק: "דברים שרואים משם – לא רואים מכאן"?, הפרקליט מט (2) 8.
• דינה זילבר, בשם החוק: היועץ המשפטי לממשלה והפרשות שטלטלו את המדינה, הוצאת דביר, 2012

קישורים חיצוניים

• האתר של פרופ' אהרן ברק, במרכז הבינתחומי הרצליה
• אהרן ברק, באתר הרשות השופטת
• אהרן ברק באתר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים
• אהרן ברק, באתר פרס א.מ.ת
• אהרן ברק, באתר nfc
• אהרן ברק בתוך תערוכת "בחרנו בחיים: תרומתם של ניצולי השואה למדינת ישראל", באתר יד ושם
• אהרן ברק מספר על ילדותו בגטו, יד ושם

כתבות ומאמרים:

• יובל יועז, נשיא העליון בכלל רצה ללמוד הנדסת חשמל, באתר הארץ, 14 בספטמבר 2006
• עו"ד רון דרור, "לשכת עורכי הדין היא החומה של בית המשפט" (ראיון), גיליון 11, עמ' 28, כתב העת עורך הדין, אפריל 2011
• שמעון (שימי) קדוש ואפרים (אפי) דה-האס, ‏תשעה מן העליון - הרהורים שלאחר השפיטה - נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרן ברק, עלי משפט ז (תשס"ט), 131, מרץ 2009
• ברכיהו ליפשיץ, ‏מעמדו של השופט בשיטת המשפט הישראלית, עלי משפט ו', מאי 2007
• מתוך הספר "עושה הכובעים דין ודברים עם אהרון ברק" באתר "טקסט"
• יובל אלבשן, אהרן ברק – בין משפט למחאה, מתוך ספר אהרן ברק, באתר עמותת ידיד
• הלל נייער, ‏תורת המהפכה של אהרן ברק, באתר "דעת"
• ארי שביט, אהרן ברק, אזרח מודאג, באתר הארץ, 11.4.08
• פול איידלברג, השופט ברק, שוויוניות ושלטון החוק, נתיב, נובמבר 2002
• זאב סגל ואריאל בנדור, אהרן ברק, נשיא בית המשפט העליון בדימוס, עושה חשבון נפש, באתר הארץ, 27 במאי 2009
• תום שגב, לפני שער החוק | דין ודברים עם אהרן ברק, באתר הארץ, 8 ביולי 2009
• מיכאל איתן, דין ודברים עם אהרן ברק | חסידים בחצר האדמו"ר, באתר הארץ, 8 ביולי 2009
• אמנון לורד, רשות מחוקקת של איש אחד, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, פורסם במקור ראשון בשנת 2000
• אלון הראל, הרהורים ספקניים על אופטימיזם של שופט: על ספרו של אהרון ברק, קתרסיס 4, סתיו תשס"ו 2005
• דניאל בן-אוליאל ויובל יועז, היועץ המשפטי לממשלה – דברי ימי המחלוקת: שיחה עם אהרן ברק, משפט וממשל יז (תשע"ה), 1, יח (תשע"ז), 495, באתר אוניברסיטת חיפה
• מיכאל טוכפלד, "נהפוך למדינת עולם שלישי, הדמוקרטיה אינה חזקה", באתר nrg‏, 27 באפריל 2016
• איתן ארז, מכת ברק, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 6 במאי 2017
• טובה צימוקי, אמירה לם, ‏חוקי אהרן, באתר "ידיעות אחרונות", 31 בינואר 2018

• Aharon Barak, FOREWORD: A JUDGE ON JUDGING: THE ROLE OF A SUPREME COURT IN A DEMOCRACY, Harv. L. Rev., November, 2002
• Robert H. Bork, "Barak's Rule", review of "The Judge in a Democracy", Azure, Winter 2007
• Barak Medina, Four Myths of Judicial Review: A Response to Richard Posner’s Critique of Aharon Barak’s Judicial Activism, HARVARD ILJ ONLINE, VOLUME 49 – AUGUST 16, 2007

ממאמריו:

• חוקת המשפחה: היבטים חוקתיים של דיני המשפחה
• מפעל חוקי-היסוד – לאן?
• מעמד תאגיד בנזיקין
• שותפות ודיאלוג בין הרשות המחוקקת והמבצעת לבין הרשות השופטת
• המהפיכה החוקתית – בת מצווה
• חירותו של האדם במדינה יהודית ודמוקרטית, באתר הארץ, 15 בפברואר 2018

מנאומיו:

• על השופט, המשפט 11, פברואר 2001
• חמישים שנות שיפוט בישראל, עלי משפט א' (תש"ס), נאום מיום 5 ביולי 1998.
• גבולות המשפט והשיפוט, נאום מיום 25 בפברואר 2001.
• על העיתונות הפרטית, עלי משפט , נאום מיום 12 ביוני 2001
• ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, נאום מיום 18 ביוני 2002.
• את המשפט של העם יש ללמוד באספקלריה של מערכת החיים הלאומיים שלו, עלי משפט , נאום מיום 22 בנובמבר 2002.
• תפקיד השופט בחברה דמוקרטית, נאום מיום 5 בינואר 2003.
• להגן על האזרח מידי המחוקק, נאום מיום 26 במאי 2003.
• אבירם זינו, אהרן ברק: אינני פוסט ציוני, הבטחון יקר לי, באתר ynet, 29 בדצמבר 2006
• נאום המחלוקת של אהרן ברק: הגרסה שלו, באתר הארץ, 30/06/09

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0