בדלתיים סגורות (מחזה)
בדלתיים סגורות (בצרפתית: Huis clos) הוא מחזה אקזיסטנציאליסטי מאת ז'אן-פול סארטר. המחזה נכתב בצרפתית בשנת 1944, והוצג לראשונה במאי אותה שנה בתיאטרון וייה-קולומבייה, זמן לא רב לפני שחרור פריז מהכיבוש הנאצי.
במחזה מופיעות ארבע דמויות (אחת מהן, המשרת, מופיעה לזמן קצר בלבד), והוא המקור לאחד הציטוטים המפורסמים ביותר של סארטר: "הגיהנום הוא הזולת" (l'enfer, c'est les autres). המחזה עובד לקולנוע פעמים רבות, וידועה במיוחד גרסתה של הבמאית ז'קלין אודרי משנת 1954.
המחזה מתרחש בחדר המצוי, כך מתברר, בגיהנום. בחדר אין חלונות או מראות - רק דלת אחת. שלוש הדמויות מובלות לחדר בהפרשי זמן אחת מהשנייה. הדלת ננעלת, ושלושתם מצפים שיבואו לענות אותם - אולם איש אינו מגיע. השיחה גולשת לחיטוט הדדי במעשיו ובזכרונותיו של כל אחד מהם. ככל שהשיחה מתקדמת מתברר שההבדלים בהשקפה ובמערכת הערכים של כל אחד מהם הופכת את שהייתם המשותפת לבלתי נסבלת. אט אט הם מבינים כי שהייתם המשותפת, הכפויה, היא היא העינוי האולטימטיבי - אין כלל צורך בהתערבות מבחוץ.
המחזה עובד שלוש פעמים לקולנוע: בשנת 1954, 1964, ו-2006. כמו כן עובד לאופרה בשנת 2008.
מקור השם
דיון בדלתיים סגורות מתייחס למשפט או דיון הנערך בבית משפט או בפני ועדת חקירה ללא נוכחות קהל.
הדמויות
ז'וסף גארסין (Joseph Garcin): עיתונאי פציפיסט יליד ריו דה ז'ניירו אשר ערק מהצבא בעת מלחמה. עינוייו המנטליים גרמו כביכול למות אשתו ("מצער").
אינס סראנו (Inès Serrano): הדמות השנייה שנכנסת לחדר. פקידת דואר אשר הסיתה אישה מבעלה (בן דודה של אינס) עד לכדי הריגתו. היא הדמות היחידה במחזה אשר מכירה במעשיה ובשאר הדמויות, משתמשת ביודעין במניפולציות שונות על גארסין ואסטל ושופכת אור על תפיסת העינויים המוצגת במחזה.
אסטל ריגו (Estelle Rigault): אשת החברה הגבוה אשר התחתנה עם גבר מבוגר יותר בגלל הממון שלו .
נער הקומה: עובד המקום, המכניס כל דמות לחדר. אין אנו יודעים עליו הרבה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- בדלתיים סגורות באתר מתחת לאות
