בול דמי דואר
בול דמי דואר נועד לפתור בעיה שמתרחשת כאשר דבר-דואר נשלח ללא תשלום עמלה מספקת. השאלה מה לעשות עם מכתבים שלא שולמה עבורם עמלת טיפול נאותה קיימת מאז הקמת מערכות הדואר המוכרות כיום, הבעיה רק גברה עם המצאת בול הדואר מאחר שעתה הלקוחות לא קיבלו החלטה עצמאית בנוגע לסכום הנכון ללא עזרתו של פקיד דואר בעל הידע הנחוץ.
בעוד שבתקופות שונות אימצו מדינות גישה של החזרת מכתבים לשולחם, הגישה שהונהגה ברוב המדינות דגלה בהבאת המכתב ואיסוף העמלה ממקבל המכתב. בתחילה התהליך נוהל על ידי פקיד שכתב את הסכום על המעטפה. הדבר היה בעייתי שכן שליח הדואר היה עשוי לכתוב סכום אחר ואז לקחת לכיסו את ההפרש בין הסכום האמיתי לסכום המפוברק.
הבעיה נפתרה בצרפת בשנת 1859 באמצעות בול דמי הדואר אשר הוצמד במשרד השילוח לפני ההבאה ליעד. מדינות אימצו את הפתרון הצרפתי. (לעיתים שימשו בולי דואר רגילים בתפקיד דמי הדואר). בולי דמי הדואר לא תמיד מוצמדים למכתבים בודדים. בדואר עסקי, נהוג לסכום את דמי הדואר המצטברים ואז להצמיד בולים ראויים למכתב העליון בחבילת המכתבים או לאריזת המכתבים.
מאחר שבולי דמי דואר משמשים בדואר פנים לרוב, הם בעלי עיצוב פשוט, לרוב בעלי ספרות גדולות וברורות וכיתוב "דמי דואר". לא נהוג לציין על גבי הבולים את המדינה.
בישראל הונפקו שלוש סדרות של בולי דמי דואר. הסדרה הראשונה הונפקה ב-28 במאי 1948[1], והיא הורכבה מחמישה בולי דאר עברי (בערכים של 3, 5, 10, 20 ו-50 מיל) בעלי הדפס רכב "דמי דאר". סדרה זו נחשבת לאחת היקרות ביותר אחרי סדרת בולי דאר עברי, וייחודה מבחינה בולאית הוא הנייר בעל גוון צהוב ייחודי, וכמעט שאין בנמצא מעטפות היום הראשון של הסדרה. הסדרה השנייה הונפקה ב-18 בדצמבר 1949, והשלישית הונפקה ב-30 בנובמבר 1952. שוויין הקטלוגי והאספני של סדרות 2 ו-3 נמוך בהרבה מזה של סדרה 1, הנאמד באלפי שקלים לסדרה מלאה במצב שימור מעולה (MNH). כל הסדרות ידועות בכך שעל השובל שלהן אין כיתוב כלשהו, דבר שמנוגד למסורת הבולאית בישראל שבה נעשה שימוש בשובל כחלק בלתי נפרד מהבול.
מקורות
- Richard McP. Cabeen, Standard Handbook of Stamp Collecting (Harper & Row, 1979), pp. 468-470
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ על פי עלון מידע של השירות הבולאי מתאריך 1 במאי 1949, ועל פי התאחדות בולאי ישראל
