בול מסירה אישית
בול מסירה אישית הוא בול דואר אשר הונפק לראשונה על ידי דואר צ'כוסלובקיה בשנת 1937, כאמצעי לתשלום העלות הנוספת של שירות מסירה אישית.
הרקע ליצירת השירות החדש
בצ'כוסלובקיה, כמו במרבית מדינות העולם, הציעו שירותי הדואר לשולח המכתב שתי אפשרויות עקרוניות להעברת המכתב לידי הנמען:[1]
מסירה לכתובת הנמען
הדרך המקובלת ביותר הייתה לציין על גבי המעטפה את שמו ומענו של המכותב, והדואר היה מעביר את המכתב אל הכתובת הרשומה על המעטפה. הדואר לא הבטיח ולא ניסה כלל לאתר את המכותב אישית, אלא השאיר את המכתב בתיבת המכתבים של המכותב, או מסר את המכתב לאדם הראשון שפתח את הדלת בכתובת שעל המעטפה.
מסירה אישית בבית הדואר
אפשרות אחרת, שהוצעה על ידי חלק משירותי הדואר בעולם, נקראה בשם "דואר ממתין" (Poste_restante). בשיטה זו רשם השולח את שמו של המכותב ואת שם בית הדואר אליו יש להעביר את המכתב. המכתב נשמר בבית הדואר עד אשר הגיע לשם המכותב, הזדהה בעזרת מסמך מתאים (דרכון, תעודת זהות או רישיון נהיגה), וקיבל את המכתב. פתרון זה נועד במקור עבור תיירים שלא ידעו מראש באיזה מלון הם עתידים להתאכסן, והדואר הממתין אפשר להם לגשת לבית הדואר המרכזי של העיר אליה הגיעו ולבדוק אם יש מכתבים הממתינים להם. לכאורה, ניתן היה לשער כי "דואר ממתין" הוא הפתרון המתאים לכל מי שרוצה להבטיח כי המכתב ששלח יימסר רק לידי הנמען, ולא יגיע לאף גורם אחר. למעשה, שירות זה התגלה כבעייתי מאוד. בבתי הדואר בהם הופעל השירות הצטברו מכתבים רבים שאיש לא בא לדרוש אותם. על פי הנוהל מכתב שכזה נפתח על ידי אנשי הדואר בתום המועד שנקבע מראש, וזאת בניסיון לאתר את כתובת הנמען ולהעביר לרשותו את המכתב. כך נפגעה פרטיותו של השולח, אשר כלל במכתבו דברים אישיים או סודות מסחריים רגישים.
שירות מסירה אישית
בשנת 1937 החליטו מנהלי הדואר של צ'כוסלובקיה להציע ללקוחותיהם שירות חדש. תמורת תשלום נוסף בסך 50 הלרו (מאית הקורונה הצ'כוסלובקית), הציע הדואר כי המכתב יועבר אל כתובתו של המכותב, תוך הבטחה שהוא יימסר אישית אך ורק לידיו של המכותב. שלא כמו בשירות של "דואר ממתין", שם קבעו הכללים כי ניתן למסור את המכתב לא רק למכותב אישית, אלא גם לנציג מטעמו שיגיע לבית הדואר עם כתב הרשאה מתאים, שירות "מסירה אישית" קבע כי אך ורק הנמען אישית יוכל לקבל לידיו את המכתב. היה זה פתרון מושלם עבור מי שביקש להבטיח את פרטיות הדברים שהעלה על הכתב.[1]
השירות הוצע לא רק לשולחי המכתבים, אלא גם לנמענים. אדם שביקש לוודא כי כל המכתבים הנשלחים אליו ימסרו אך ורק לידיו אישית (גם במקרה שהמכתב נשלח בדואר רגיל), יכול היה להירשם בבית הדואר הקרוב לביתו ולהתחייב מראש על התשלום הנוסף. בית הדואר איתר את המכתבים שנועדו למנוי על השירות, דאג לסמן את המכתב כמיועד למסירה אישית, ולגבות מן הנמען סכום של 50 הלרו עבור כל מכתב.
בולי מסירה אישית
הפעלה יעילה של שירות מסירה אישית חייבה לסמן באופן בולט וברור את המכתבים המיועדים להימסר לידו של הנמען, ולוודא כי לא יתערבבו בטעות עם המכתבים הרגילים אותם מניח הדוור בתיבת המכתבים. כדי להבטיח זאת הדפיס הדואר בצ'כוסלובקיה בול משולש בצבע כחול, שהיה שונה מאוד בצורתו מכל הבולים המרובעים שהיו בשימוש באותה עת. אדם שביקש לשלוח מכתב שיימסר במסירה אישית רכש את הבול המשולש והדביק אותו על המכתב, בנוסף לבולי הדואר הרגילים.[2] במרכז הבול הכחול הודפס המספר 50 המציין את הערך הנקוב ובפינות הבול הודפסה האות V המציינת כי הסכום שולם.[3]
בול משולש נוסף, בצבע אדום, הודפס לצורך מסירת דואר לנמענים שנרשמו לשירות מסירה אישית. כאשר הגיע לבית הדואר מכתב שהיה מיועד לנמען שהופיע ברשימת המבקשים לקבל מכתבים במסירה אישית, הדביקו פקידי הדואר על המעטפה את הבול המשולש האדום. כך ידע הדוור לחפש את הנמען אישית, למסור לו את המכתב ולגבות ממנו באותו מעמד את הסכום הדרוש.[2] הבול האדום היווה למעשה בול דמי דואר המציין את ההתחייבות של מקבל המכתב לשלם עבור השירות. גם במרכז הבול האדום הודפס המספר 50 המציין את הערך הנקוב, אך בפינות הבול הודפסה האות D המציינת כי יש לגבות את הסכום.[3]
הדפסת הבולים
עיצוב שני הבולים המשולשים בוצע על ידי ווצלאב קובן (Václav Čuban), אחד מעובדי מחלקת הדואר והטלגרף של צ'כוסלובקיה. הם הודפסו על ידי איגוד הגרפיקה הצ'כי (Czech Graphics Union) בפראג בגיליונות של 100 בולים. ההדפסה בוצעה בשני מועדים נפרדים, תוך שינוי מבנה הגלופה.[1]
ניתן להבחין בין שתי ההדפסות על ידי בדיקת הפינות של הבול המשולש. בהדפסה הראשונה נוקבבו הבולים בצורת מלבן שנחצה לשניים בקו אלכסוני, וכתוצאה מכך לא התקבלו בולים בצורת משולש מדויק. בהדפסה השנייה, לעומת זאת, נוקבבו הבולים בצורת ריבוע שנחצה לשניים בקו אלכסוני, וצורת המשולשים שהתקבלה כתוצאה מכך היא מושלמת.[4]
 |
 |
| תרשים של צמד בולים מן ההדפסה הראשונה | תרשים של צמד בולים מן ההדפסה השנייה |
בסך הכול הודפסו מן הבול הכחול 31,500 גיליונות ומן הבול האדום 27,200 גיליונות.[4]
הפעלת שירות המסירה האישית בצ'כוסלובקיה
ביום 1 במרץ 1937 הונפקו שני הבולים ושירות המסירה האישית החל לפעול.[5] הוא הופסק ביום 15 בדצמבר 1939.
בתום מלחמת העולם השנייה, בשנת 1946, נעשה ניסיון לחדש את השירות ולהנפיק בול חדש מסוג מסירה אישית. הבול הונפק, אולם השירות בוטל זמן קצר לאחר מכן.[5]
הדפסת בולי מסירה אישית במדינות אחרות
למעט צ'כוסלובקיה, והמדינות שנוצרו בשטחה בזמן מלחמת העולם השנייה, כשהייתה תחת כיבוש של גרמניה הנאצית, לא הציע אף דואר אחר בעולם שירות של מסירה אישית.
בוהמיה ומוראביה
בשנת 1939 הופעל בבוהמיה ומוראביה שירות מסירה אישית שפעל עד שילובה של בוהמיה ומוראביה במדינת צ'כוסלובקיה בשנת 1945.[6]
סלובקיה
בשנת 1940 הופעל בסלובקיה שירות מסירה אישית שפעל עד שילובה של סלובקיה במדינת צ'כוסלובקיה בשנת 1945.[7]
הפעלת שירות מסירה אישית במדינות אחרות
בשנים האחרונות הציעו מספר מדינות שירות המבטיח מסירה אישית של חבילות ודברי דואר לידי הנמען.
לקריאה נוספת
- Kenneth A. Wood, Personal Delivery Stamp, This is Philately, p. 738
קישורים חיצוניים
- מחקר על בולי מסירה אישית בצ'כוסלובקיה (אורכב 19.02.2020 בארכיון Wayback Machine)
- מודעה שהתפרסמה העיתון The Advertiser, (אדלייד, אוסטרליה הדרומית) ביום 16 בנובמבר 1937
- שירות מסירה אישית בדואר ישראל
- שירות מסירה אישית בדואר שווייץ
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 מחקר על בולי מסירה אישית, עמ' 453
- ^ 2.0 2.1 מחקר על בולי מסירה אישית, עמ' 462
- ^ 3.0 3.1 מחקר על בולי מסירה אישית, עמ' 456
- ^ 4.0 4.1 מחקר על בולי מסירה אישית, עמ' 457
- ^ 5.0 5.1 Scott Standard Postage Stamp Catalogue, 2013, Volume 2, p. 832
- ^ Scott Standard Postage Stamp Catalogue, 2013, Volume 2, p. 835
- ^ Scott Standard Postage Stamp Catalogue, 2013, Volume 6, p. 225
