בורות רציונלית
בורות רציונלית או בערות רציונליות היא הימנעות מרכישת ידע כאשר העלות המשוערת של קבלת השכלה בנושא עולה על התועלת הפוטנציאלית הצפויה מן ההשכלה הזו.
בורות סביב סוגיה מוגדת כ"רציונלית" כאשר רכישת ההשכלה בנושא שתספיק כדי לקבל החלטה מושכלת בו יכולה לגבור על כל רווח אפשרי שהפרט יכול לצפות לקבל באופן סביר מן ההחלטה הזו. לכן, יהיה זה לא הגיוני מבחינתו לבזבז זמן ברכישת הידע הזה. להחלטה מן הסוג הזה ישנן השלכות על איכות ההחלטות שיתקבלו על ידי מספר רב של אנשים, למשל, בבחירות הכלליות, בהן ההסתברות לכך שכל הצבעה אחת ישנה את התוצאה הסופית נמצא קרוב מאוד לאפס.
המונח נמצא בשימוש רחב בכלכלה, במיוחד בתאוריית הבחירה הציבורית, אך יש לו שימוש גם בתחומים אחרים שלומדים רציונליות ובחירה, כולל פילוסופיה (אפיסטמולוגיה) ותורת המשחקים.
את המונח תבע אנתוני דאונס בספרו "תיאוריה כלכלית של דמוקרטיה"[1].
דוגמה
מעסיק מנסה לבחור בין שני מועמדים המציעים להשלים משימה בעלות של 10 שקלים לשעה. משך הזמן הדרוש להשלמת המשימה עשוי להיות ארוך או קצר יותר תלוי במיומנות של מי שמבצע אותה, ולכן אינטרס המעסיק בלמצוא את העובד המהיר ביותר האפשרי. נניח כי עלות יום נוסף של ראיון המועמדים היא 100 שקלים. אם המעביד הסיק מהראיונות עד כה ששני המועמדים ישלימו את המשימה תוך 195 עד 205 שעות, האינטרס של המעסיק יהיה לבחור בין העובדים לפי מדד שניתן ליישם אותו בקלות (למשל, לזרוק מטבע) במקום להשקיע 100 שקלים על קביעת המועמד הטוב יותר, ולחסוך בכך, לפחות 100 שקלים למשימה.
במקרים רבים ההחלטה עשויה להתקבל על בסיס היוריסטיקה: מודל החלטות פשוט אשר אינו מדויק לחלוטין. לדוגמה, בהחלטה על איזה מותג מזון מוכן הוא התזונתי ביותר, קונה עשוי פשוט לבחור את המוצר, למשל, עם כמות הסוכר הנמוכה ביותר, ולא לערוך מחקר השוואתי על כל המרכיבים החיוביים והשליליים בתזונה.
יישומים
בשיווק
משווקים יכולים לנצל בורות רציונלית על ידי הגברת מורכבות ההחלטה. אם ההבדל בערך בין מוצר איכותי למוצר לקוי הוא פחות מהעלות לביצוע ההשוואות הנחוצות כדי להבדיל ביניהם, הרי שהגיוני יותר לצרכן פשוט לעשות את הבחירה שלו מבין השניים הנוח יותר והזמין יותר. לפיכך, האינטרס של יצרן המוצר בעל ערך נמוך יותר להרבות בתכונות, באפשרויות ובשילובי חבילות. הדבר יגדיל את מספר הקונים אשר יחליטו שזה יותר מדי מורכב לקבל החלטה מושכלת.
בפוליטיקה
פוליטיקה ובחירות מציגות אותה ההתנהגות במיוחד. בעזרת הגדלת מספר הנושאים שאדם צריך לקחת בחשבון כדי לקבל החלטה רציונלית לגבי מועמדים או מדיניות, פוליטיקאים ופרשנים מעודדים הצבעה בנושא יחיד, הצבעה עם הקו המפלגתי, ג'ינגואיזם, מכירת קולות או זריקת חצים שכל אלה עשויים להטות מגרש המשחקים לטובת פוליטיקאים שאינם מייצגים את ציבור הבוחרים בפועל.
אין פירוש הדבר שהמצביעים מקבלים החלטות שטחיות ומוטות: אלא שבביצוע תחומי האחריות היומיומיים שלהם (כמו עבודה וטיפול במשפחה), לאנשים רבים אין את הזמן להקדיש לחקר כל היבט במדיניות המועמד. אנשים רבים כל כך מוצאים את עצמם מקבלים החלטות רציונליות, כלומר הם מאפשרים לאחרים הבקיאים יותר בנושא לבצע את המחקר והם בונים את דעתם על סמך הראיות שהובאו. הם בורים מבחינה רציונלית לא כי לא אכפת להם, אלא כי פשוט הזמן שלהם מוגבל.
מכיוון שיחס העלות/תועלת עולה עם הגדלת העלויות או הקטנת התועלת, אותה השפעה יכולה להתרחש כאשר פוליטיקאים מגנים על ההחלטות המדיניות שלהם מהעדפות הציבור. במידה שהבוחרים תופסים את כוח קולותיהם כפחות שווים בהחלטה, יהיה להם פחות תמריץ להקדיש זמן כלשהו ללמוד לעומק פרטים על המועמד/המועמדים.
דוגמה יותר מיוחדת מתרחשת כאשר בוחר מזדהה עם מפלגה פוליטית מסוימת, בדומה לאימוץ מבקר קולנוע מועדף. בהתבסס על ניסיון קודם, מצביע אחראי יבקש פוליטיקאים או מפלגה פוליטית שהחלטותיה לגבי מדיניות חברתית דומים למה שהמסקנות שלו היו אילו היה עושה ניתוח שלם למצב. אך כאשר המצביעים מוצאים עצמם מסכימים עם אותה המפלגה או עם הפוליטיקאי במספר מחזורי בחירות, מצביעים רבים פשוט סומכים כי אותו הדבר ימשיך להיות נכון ו"מצביעים בחבילה", המכונה גם הצבעה בכרטיס ישר, במקום לבזבז זמן על חקירה מלאה של המצב.
ביקורת
חלק גדול מהתמיכה האמפירית ברעיון הבורות הרציונלית נשאבה ממחקרים על אדישות בוחרים, שהגיעו למסקנות חזקות במיוחד בשנות החמישים[2]. עם זאת, נראה כי האדישות צנחה בבת אחת בשנות השישים עם עליית הדאגה בנושאים, כמו מלחמת וייטנאם, והתגברות הקיטוב הפוליטי[3]. זה עולה בקנה אחד עם הציפיות מתורת הבחירה הציבורית: ככל שהאינטרס של הבוחרים בתוצאות החלטות המדיניות גדל, התועלת הנתפסת של ניתוח הנתונים (או הליכה לקלפי) עולה, כך שיותר אנשים ישקלו שזה הגיוני לתקן את בורותם.
בנוסף, בורות רציונלית נחקרת בגלל השפעתה הרחבה על ההחלטות שקובעים אנשים בעניינים שונים. להשקעת זמן ואנרגיה בלימוד על הנושא הספציפי יש השלכות על תחומי החלטה אחרים. אנשים מתעלמים לפעמים מכך כאשר מעריכים באופן לא מודע את עלות ההשקעה לעומת התשלום. היתרונות החיצוניים של רכישת ידע בתחום אחד - הם היתרונות המתרחשים בתחומי החלטה אחרים ונתונים אפוא להתעלמות במחקר.
ראו גם
הערות שוליים
- ^ Downs. (1957), An Economic Theory of Democracy; New York: Harper & Brothers, 1957; p. 244–46, 266–71
- ^ Campbell, A., Converse, P., Miller, W. and Stokes. D. (1960), 'The American Voter', Wiley, N.Y.
- ^ Nie, N., Verba, S. and Petrocik, J. (1976), 'The Changing American Voter', Harvard University Press, Cambridge, Mass.
קישורים חיצוניים
- "האם מצביעים רציונליים היו רוכשים מידע יקר?" מאת סזאר מרטינלי, כתב העת לתיאוריה כלכלית, כרך א'. 129, גיליון 1, יולי 2006, עמ' 225–251 (נדרשת הרשמה)
- "בורות רציונלית והתנהגות הצבעה" מאת סזאר מרטינלי, כתב העת הבינלאומי לתורת המשחקים . כרך א ' 35, גיליון 3, פברואר 2007, עמ' 315–335 (נדרשת הרשמה)
