בזיל ברוק
 | |||||
| בזיל ברוק, 1952 | |||||
| לידה |
9 ביוני 1888 ברוקבורו, מחוז פרמנה | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
18 באוגוסט 1973 (בגיל 85) ברוקבורו, מחוז פרמנה | ||||
| מדינה | צפון אירלנד | ||||
| מפלגה | מפלגת האיחוד של אלסטר (UUP) | ||||
| בת זוג | סינתיה ברוק | ||||
| |||||
| השתייכות |
 הממלכה המאוחדת |
|---|---|
| תקופת הפעילות | 1908–1920 (כ־12 שנים) |
| דרגה |
 קפטן |
| עיטורים | |
 KG  CBE  MC  צלב המלחמה | |
סר בזיל סטנלייק ברוק, הויקונט הראשון מברוקבורו (באנגלית: Basil Stanlake Brooke, 1st Viscount Brookeborough; 9 ביוני 1888 - 18 באוגוסט 1973) היה מדינאי צפון-אירי יוניוניסטי. כיהן כראש ממשלת צפון אירלנד במשך כעשרים שנה (מה-1 במאי 1943 עד ה-26 במרץ 1963). תקופת שלטונו נחשבת לתקופה של יציבות שמרנית בין תקופת תנופת הקמת המדינה על ידי ג'יימס קרייג לתקופת ניסיונות הליברליזציה של יורשו בתפקיד, טרנס או'ניל[1].
תולדות חייו
נולד באחוזת משפחתו בברוקבורו, שבמחוז פרמנה. משפחתו הייתה משפחת אצולה אנגלו-אירית פרוטסטנטית בעלת מסורת צבאית ארוכה. בן-דודו היה אלן ברוק, ראש המטה הכללי בעת מלחמת העולם השנייה. ברוק התחנך בצרפת ובקולג' בעיר וינצ'סטר. ב-1907 נפטר אביו והוריש לו תואר ברונט. ב-1908 סיים את הכשרתו הצבאית במכללה הצבאית המלכותית בסנדהרסט (אנ') כסגן משנה. את מלחמת העולם הראשונה עשה כקצין בחיל ההוסארים וזכה על תפקודו בעיטורי הצלב הצבאי וצלב המלחמה הצרפתי (Croix de guerre). בשנת 1920 פרש מן הצבא בדרגת קפטן ושנה לאחר מכן קיבל אות מפקד במסדר האימפריה הבריטית.
בשנת 1922 היה למפקד הכוחות המיוחדים של כוח השיטור המלכותי של אלסטר (ה-B-Specials), שנלחמו במחתרת הקתולית, ה-IRA ונודעו בקשיחותם. ב-1929 נבחר לפרלמנט של צפון אירלנד מטעם מפלגת האיחוד של אלסטר (UUP). ב-1933 מונה לשר החקלאות ובין 1941 ועד היבחרו לראשות הממשלה ב-1943 היה שר המסחר. ברוק היה אנטי-קתולי קיצוני וייצג את הקו היוניוניסטי הנוקשה ביותר. בין היתר האשים את הקתולים בכך שהם חותרים ללא לאות להרס צפון-אירלנד והטיף נגד העסקת קתולים, דבר שעלול לגרום לאבטלה של "פרוטסטנטים טובים".
בראשות הממשלה
ב-1 במאי 1943 נבחר ברוק למשרת ראש ממשלת צפון אירלנד השלישי (לאחר כהונתו קצרת-הימים של ג'ון מילר אדוארדס שהחליף את ג'יימס קרייג לאחר מותו). ברוק היה בראש ובראשונה מנהיג פוליטי-מפלגתי, הצטיין בשליטה במפלגתו ושמר על אחדותה תחת הנהגתו. הוא גם שמר על יחסים תקינים עם ממשלת בריטניה בלונדון ובשנת 1952 הועלה לדרגת ויקונט ולחבר בית הלורדים, אך לא הפך לדמות מובילה בקנה מידה כלל-בריטי. עד סוף שנות ה-50 של המאה ה-20 צמחה הכלכלה ורמת חיים במדינה באופן דרמטי והיא הצליחה במאבקה נגד התקפות ה-IRA[2]. ברוק מיצב עצמו כמי ששומר על צפון אירלנד הן מפני הקתולים מדרום הנערכים להפלתה בכל עת והן מפני מפלגת הלייבור. עם זאת, בסוף שנות ה-50 וראשית שנות ה-60 נעצרה מגמת התיעוש והצמיחה המהירה בצפון אירלנד, דבר שהוביל לאבטלה גדלה והולכת ולמרמור גדל והולך בקרב חלק מהציבור ובהם חלק מחברי מפלגתו. חוסר השקט הכלכלי הוביל לבסוף להתפטרותו של ברוק ולהיבחרו של שר האוצר שלו, טרנס או'ניל למשרת ראש הממשלה. ברוק נותר חבר הפרלמנט עד 1969 ובכך נעל 40 שנות חברות רצופה בפרלמנט (מתוכן היה חבר ממשלה 33 שנים).
לאחר פרישתו היה מתנגד חריף למגמות של ליברליזם ופיוס עם הרפובליקה של אירלנד. בשנת 1965 קיבל תואר אביר עמית של מסדר הבירית.
משפחתו
ב-1919 נשא לאשה את סינתיה ברוק, והיה נשוי לה עד מותה ב-1970. סינתיה שירתה במלחמת העולם השנייה במסגרת חיל העזר לנשים וקיבלה עיטור דיים-מפקדת (DBE) במסדר האימפריה הבריטית ב-1959[1]. לזוג היו שלושה בנים, שניים מהם, בזיל ג'וליאן (1920-1943) והנרי אלן (1923-1945) נהרגו בקרבות מלחמת העולם השנייה. בנם האמצעי, ג'ון וורדן ברוק (1922-1987), הוויקונט השני מברוקבורו, היה אף הוא מדינאי צפון-אירי וחבר הפרלמנט של צפון אירלנד.
קישורים חיצוניים
- רשומה ביוגרפית באתר האצולה הבריטית
- ראיון מצולם עם ברוק
- דברי מבוא לארכיונו בארכיון הציבורי של צפון אירלנד, עמ' 24-23
- רצהרה של ברוק כשר המסחר מ-1941 בדבר חשיבותה של כלכלת צפון אירלנד למאמץ המלחמתי, ארכיון British Pathé
- ביוגרפיה באתר המוקדש למלחמת העולם השנייה בצפון אירלנד
הערות שוליים
