ביג דיג
 |
ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה.
| |
| ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה. |
ביג דיג (באנגלית: Big Dig, בתרגום חופשי: החפירה הגדולה) הוא הכינוי שניתן לפרויקט העורק המרכזי/מנהרה (Central Artery/Tunnel Project (CA/T)) בעיר בוסטון, בירת מדינת מסצ'וסטס שבארצות הברית. תמצית הפרויקט הייתה הקלת עומס התנועה בעורק התנועה העיקרי בכיוון צפון-דרום בליבה של העיר, באמצעות הקמת מספר מיזמי תשתית. היה זה מגה-פרויקט, היקר ביותר בתחום הדרכים בהיסטוריה של ארצות הברית. הוא הוצא לפועל בשנים 1991-2006, תוך חריגה עצומה מעלותו המתוכננת והתרחשות שורה של תקלות ומחלוקות.
הפרויקט
הצורך בפרויקט והוצאתו לפועל נבעו מעומסי תנועה עצומים ורבי שנים בכביש העילי הבינמדינתי 93, עורק התנועה הראשי בכיוון צפון-דרום בליבה של העיר בוסטון. העומס נבע גם מכך שאל כביש עורקי זה הגיעה תנועה שמגמת פניה הייתה ממזרח למערב, ולהפך, והשתמש בו על מנת להגיע אל היציאות ממנו לכיוונים אלו. עומסים אלו גרמו לפקקי תנועה חמורים וידועים לשמצה, לא רק בכביש העורקי אלא גם ברחובות העיר הסמוכים אליו, רחובות שהיו בחלקם עתיקים וצרים ולא נבנו במקור במימדים הדרושים לשם נשיאת עומס תנועה כה גדול.
לצורך הקלת העומס ננקטו במסגרת הפרויקט הצעדים הבאים:
- העתקת הכביש I-93 מפני השטח אל מנהרת א'וניל (אנ') - מנהרה תת-קרקעית בת ארבעה נתיבים לכל כיוון ובאורך של 2.4 קילומטר, שנחפרה מתחת לעיר. לאחר השלמתה והעברת התנועה אליה נהרס הכביש ן-93 בנתיבו שמעל פני השטח ועל שטחו הוקם הפארק העירוני על שם רוז פיצג'רלד קנדי (אנ')
- הארכת הכביש הבינמדניתי 90 , שהגיע ממערב אל דרום מרכזה של העיר, בנתיב שהמתשך מזרחה ולאחר מכן בכיוון צפון במנהרת טד ויליאמס (אנ') מתחת לקרקעית נמל בוסטון עד לנמל התעופה הבינלאומי לוגן במזרח העיר. בדרך זו הוסטה מכביש 93 תנועה רבה שמגמת פניה היתה אל נמל התעופה
- הקמת גשר רחב - גשר לאונרד זאקים (אנ') - על הנהר צ'ארלס מצפון למרכזה של העיר, וניתוב התנועה בכביש 93 דרכו
- בנייה מחדש של מעגל לוורט (אנ') - מחלף בצפונו של גשר זאקים החדש, שניתב תנועה רבה מצפון מזרח אל כבישים בחלקו המערבי של מרכז העיר.
תכנון בפועל של הפרויקט החל בשנת 1982. עבודות ההקמה החלו ב-1991 ונועדו להסתיים ב-1998, אך הסתיימו בפועל בשנת 2006 ובאופן רשמי בסוף שנת 2007. עלות הפרויקט נחזתה להיות 2.8 מיליארד דולר (7.4 מיליארד במחירי 2020), אך חרגה מההערכה בשיעור של כ-190 אחוז והגיעה ליותר מ-8.08 מיליארד דולר (21.5 מיליארד במחירי 2020).
הפרויקט היה עתיר בעיות הנדסיות שהעלו את דרגת המורכבות שלו, והצריך שימוש בשיטות הנדסיות מתקדמות. הוא היה כה גדול, עד שהיה הכרח לפצל אותו למספר רב של חלקים, שהוצאו לפועל על ידי שורה של חברות קבלניות. במהלך הקמתו התגלו מספר גדול של פגמי בנייה ונזילות שהיו מקור לסכסוכים רבים. חברות שהיו מעורבות בהקמה שילמו עקב הפגמים פיצויים בגובה של כ-458 מיליון דולר.
קישורים חיצוניים
