בירה קרח
בירה קרח (באנגלית: Ice beer) היא בירה שעברה מידה מסוימת של הקפאה במהלך הייצור. לבירות אלו יש בדרך כלל אחוזי אלכוהול גבוהים יותר, ומחיר נמוך יותר יחסית.[1]
תהליך "ציפוי" הבירה כולל הורדת הטמפרטורה עד להיווצרות גבישי קרח. מכיוון שלאתנול יש נקודת הקפאה נמוכה בהרבה (C° 114−) מאשר מים (C° 0), כאשר מסירים את הקרח, ריכוז האלכוהול של הבירה עולה. התהליך מכונה הקפאה חלקית או זיקוק הקפאה.[2]
היסטוריה
בירה קרח פותחה על ידי בישול לאגר חזק וכהה, ולאחר מכן הקפאת הבירה והסרת חלק מהקרח. זה מרכז את הארומה והטעם של הבירה, וגם מעלה את חוזק האלכוהול של הבירה המוגמרת.[3] התהליך מייצר בירה עם 12 עד 15 אחוז אלכוהול. בצפון אמריקה מוסיפים מים כדי להוריד את רמת האלכוהול.[4]
אייסבוק (Eisbock) הוצגה בקנדה בשנת 1989 על ידי מבשלת הבירה Niagara Falls Brewing Company. המבשלים התחילו עם לאגר כהה חזק (6% אלכוהול בנפח), ולאחר מכן השתמשו בשיטה המסורתית של הקפאה והסרת קרח כדי לרכז ארומה וטעמים תוך הגדלת חוזק האלכוהול ל-8%.[3] Niagara Falls Eisbock שוחררה מדי שנה כבירה חורף עונתית. בכל שנה המותג הציג נוף היסטורי אחר בחורף של מפלי הניאגרה הסמוכים. זה נמשך מדי שנה עד שהחברה נמכרה ב-1994.
למרות תקדים זה, יצרנית הבירה הקנדית הגדולה מולסון (כיום חלק ממולסון קורס) טענה כי יצרה את בירת הקרח הראשונה בצפון אמריקה כשהציגה את "הקרח הקנדי" (Canadian Ice) באפריל 1993.[5] עם זאת, המתחרה העיקרי של מולסון בקנדה, לאבט (כיום חלק מאנהאוזר-בוש אינבוו), טען שרשם פטנט על תהליך בירה קרח קודם לכן. כאשר חברת לאבט הציגה בירה קרח באוגוסט 1993 וכבשה נתח שוק של 10% בקנדה,[5] הדבר עורר את מה שנקרא "מלחמות בירה קרח" של שנות ה-90.
לאבט רשם פטנט על שיטה ספציפית להכנת בירה קרח ב-1997, 1998 ו-2000, "תהליך לטיפול בצינון, המודגם בתהליך להכנת משקה מאלט מותסס שבו חומרי חליטה נמעכים במים והמחית שנוצרת מחוממת. הוורט מופרד ממנו, הוורט מבושל מקורר ומותסס, והבירה עוברת שלב גימור הכולל יישון להפקת המשקה הסופי. ההשבחה כוללת הכפפת הבירה לשלב קר הכולל קירור מהיר של הבירה לטמפרטורה של בערך נקודת הקיפאון שלה בצורה כזו שנוצרים בה גבישי קרח בכמויות מינימליות בלבד. הבירה המקוררת שמתקבלת מעורבבת לאחר מכן למשך פרק זמן קצר עם תמיסת בירה המכילה גבישי קרח, ללא תוספת ניכרת בכמות של גבישי קרח בתערובת שנוצרה. לבסוף, הבירה שטופלה כך מופקת מתוך התערובת." החברה מספקת להדיוט את ההסבר הבא: "במהלך תהליך ייחודי זה, הטמפרטורה מופחתת עד שנוצרים גבישי קרח עדינים בבירה. לאחר מכן בתהליך בלעדי מוציאים את הגבישים. התוצאה היא טעם מלא של בירה מאוזנת".[6]
מילר רכשה את זכויות השיווק וההפצה בארצות הברית למוצרים של מולסון, והציגה לראשונה את המוצר מולסון בארצות הברית באוגוסט 1993 בשם Molson Ice. מילר גם הציגה את המותג Icehouse תחת שם המותג Plank Road Brewery זמן קצר לאחר מכן, והוא עדיין נמכר בפריסה ארצית.
מאפיינים וויסות
בירות הקרח ידועות בדרך כלל ביחס האלכוהול הגבוה שלהן למחיר.[1] באזורים מסוימים, מספר לא מבוטל של מוצרי בירה קרח נחשבים לנקנים לרוב על ידי "שיכורי רחוב", ואסורים למכירה.[7] לדוגמה, רוב המוצרים הרשומים במפורש כאסורים בקטגוריית בירה וליקר מאלט באזור סיאטל הם בירות קרח.[8]
ראו גם
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 The Average Ethanol Content of Beer in the U.S. and Individual States: Estimates for Use in Aggregate Consumption Statistics; William C. Kerr, Thomas K. Greenfield; Journal of Studies on Alcohol, Vol. 64, 2003.
- ^ Popular Science
- ^ 3.0 3.1 Rhodes, Christine P. (2014). The Encyclopedia of Beer: The Beer Lover's Bible - A Complete Reference To Beer Styles and Brewing. Henry Holt & Co. ISBN 9781466881952.
- ^ loveservebeer (11 בפברואר 2011). "The Ice Beer That Doesn't Suck". Loveservebeer. Loveservebeer. נבדק ב-27 בינואר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 5.0 5.1 "Company News: New Brew From Molson; U.S.'s Northern Neighbor Is Putting Ice in the Beer". The New York Times.
- ^ "Labatt Ice". The Beer Store. The Beer Store. 2017. נבדק ב-27 בינואר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ McNerthney, Casey, City Looks at Banning High-Octane Booze in More Areas, Seattle Post-Intelligencer, March 21, 2012.
- ^ Amended Banned Products List, Seattle Alcohol Impact Areas, Washington State Liquor Control Board, effective date March 1, 2009.
