בישופות ורדן
 | |
| היסטוריה | |
|---|---|
| ישות קודמת | רוזנות ורדן |
| ישות יורשת |
 שלוש הבישופויות |
הבישופות של ורדן הייתה מדינה של האימפריה הרומית ה"קדושה". היא הייתה ממוקמת בקצה המערבי של האימפריה וגבלה בממלכת צרפת, בדוכסות לוקסמבורג ובדוכסות באר. זמן מה בסוף שנות ה-90 של המאה ה-10, השליטה של רוזנות ורדן עברה מהרמן מאנם מבית ארדן-ורדן לבישוף של ורדן.
היסטוריה
נחלה זו כללה גם את הקרקעות של כנסיית ורדן על רכושה לאורך נהר המוזל. על פי דיווח של כרוניסט, שנכתב בסביבות שנת 900, הגיע המלך המרובינגי כילדברט השני (575–596) לביקור בוורדן. לא היה מספיק יין לשרת את המונרך והבישוף אגריקוס היה נבוך מאוד. אולם א-לוהים גמל לו על מעשיו הטובים והגדיל באורח פלא את כמות היין. המלך העניק לאגריקוס מוורדן את שלוס ולדנץ כנחלה של ורדן "בגלל היין". [1] בסביבות 1156 אישר פרידריך ברברוסה את החזקה של הבישוף אלברט הראשון מוורדן בטירה יחד עם האדמה שמסביב.
סיפור לפיו פטר (774–798), יורשו של מדלבאוס, קיבל לורדות חילונית של הדיוקסיה על ידי קרל הגדול, אך הדבר אינו מקובל עוד.[2]
בגלל הרס הארכיון בשריפה, הזמין הבישוף דדון (880-923) את כרוניקה של הבישופים של ורדן (לט') מברטריוס, נזיר בנדיקטיני. זה המשיך עד 1250 על ידי נזיר שני, לורנס, ומאוחר יותר על ידי סופר אנונימי.[2]
מרכיב מרכזי במדיניות הפנים של הקיסר אוטו הראשון היה לחזק את השלטונות הכנסייתיים על חשבון האצולה שאיימה על כוחו. לשם כך מילא את שורות האפיסקופות בקרוביו שלו ובפקידים נאמנים. כמגן האמונה הוא השקיע בהם את סמלי משרדיהם, הרוחניים והחילוניים, ולכן מונו אנשי הדת כווסאלים שלו באמצעות טקס ציון לשבח. ההיסטוריון נורמן קנטור מסכם: "בתנאים אלה הבחירות הפקידותיות הפכו לפורמליות גרידא באימפריה האוטונית. . ." [3] הבישוף של ורדן, שמונה על ידי אוטו, היה נאמן לחלוטין לקיסר.[4]
בשנת 990 הורה הבישוף היימונט על בניית קתדרלה חדשה[4] על פי התוכנית הרומנו-ריינית: ספינה, שני טרנספטים, שני אפסיסים מנוגדים, שלכל אחד מהם שני מגדלי פעמונים. הקיסר אוטו השלישי העניק את התואר רוזן לבישוף היימונט (990–1024) ולממשיכי דרכו ב-997. לבישופים הייתה הזכות למנות "רוזן לכל החיים" (comte viager) חילוני, בכפוף תאורטית לסמכותו של הבישוף. רוזנים אלו נבחרו ממשפחת האצילים של הארדנים. היה סכסוך תכוף בין הרוזן והבישוף.[2]
עם נישואיו של פיליפ הרביעי עם ז'אן הראשונה, מלכת נווארה, בתו של הרוזן משמפאן, לורן ובמיוחד ורדן הפכו למוקד תמיכה עיקרי לכתר צרפת. לאחר 1331, מינוי הבישופים נשלט על ידי מלך צרפת ולא על ידי הקיסר.[4]
הבישופות סופחה לצרפת ב-1552; זה הוכר על ידי האימפריה הרומית ה"קדושה" בשלום וסטפליה של 1648. היא הייתה אז חלק ממחוז שלושת הבישופויות.
הערות שוליים
- ^ "The first Lords of the Castle and the early Counts of Veldenz", Schloss Veldenz
- ^ 2.0 2.1 2.2 Goyau, Georges. "Diocese of Verdun". The Catholic Encyclopedia. New Advent. נבדק ב-26 באפריל 2013.
{{cite encyclopedia}}: (עזרה) - ^ Cantor, Norman F. (1994). The Civilization of the Middle Ages. p. 213, Harper Perennial. מסת"ב 978-0-06-092553-6
- ^ 4.0 4.1 4.2 ""Verdun, a rich history", Verduntourisme". אורכב מ-המקור ב-2016-03-10. נבדק ב-2016-03-09.
