בית הכנסת הספרדי הגדול, ימין משה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: סגנון עיתונאי.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
בית הכנסת הספרדי ימין משה
Yemin30.jpg
מבנה בית הכנסת מבחוץ, 2019
מידע כללי
שימוש בית כנסת
כתובת רחוב מלכי 2
מדינה ישראלישראל  ישראל
בעלים הקהילה הספרדית ימין משה
מידע על ההקמה
תקופת הבנייה 1896–1897 (כשנה)
מידות
קיבולת 60 מקומות ישיבה
קואורדינטות 31°46′18″N 35°13′30″E / 31.77166°N 35.225°E / 31.77166; 35.225
http://www.
(למפת ירושלים רגילה)
Jerusalem location map with titles2.png
 
בית הכנסת הספרדי ימין משה
בית הכנסת הספרדי ימין משה

בית הכנסת הספרדי בימין משה הוא בית כנסת בירושלים.

בית הכנסת נבנה בשנת 1896 ונחנך בשנת 1897.

ארון הקודש בפינת בית הכנסת במזרח

בית הכנסת נבנה על ידי תושביה המקוריים של השכונה, רובם יוצאי טורקיה. במקום היו מתפללים ולומדים במשך היום כולו, וביקרו בו פועלים, סוחרים, רבנים, ילדים ובני נוער. ארון הקודש ממוקם בפינתו הצפונית-מזרחית, ועיצובו ייחודי ומפואר: ויטראז'ים, איורי תקרה ונברשות מזכוכית מורנו.

נברשת צבעונית מזכוכית מורנו

משכנות שאננים "והיציאה מן החומות"

משכנות שאננים וטחנת הרוח שבנה מונטיפיורי

במחצית המאה ה-19 בעקבות תנאי החיים הירודים בעיר העתיקה בירושלים החל תהליך של יציאה מחומות העיר העתיקה אל המרחבים שמסביב. אירוע אשר כונה "היציאה מן החומות". השכונה הראשונה אשר נבנתה בשנת 1860 הייתה שכונת "משכנות שאננים". שכונה זו הייתה למעשה בית אחד ארוך. היציאה היהודית מן החומות החלה לכיוון מערב, הכוח המניע מאחורי הקמת השכונה היה משה מונטיפיורי שאף הקים במקום “אזור תעשייה” שכלל את טחנת הרוח הראשונה בירושלים. השכונה כללה כ-22 דירות, 10 דירות לאשכנזים, 10 דירות לספרדים ובית כנסת לכל עדה. היה קושי באכלוס השכונה. בתחילה תושבי העיר העתיקה לא העזו לצאת אל הלא נודע וגם לאחר שמשה מונטיפיורי הבטיח לתושבים משכורת ודיור קבע לכל חייהם התברר שדיירים רבים נמנעים מלהעביר את הלילה מחוץ לחומות העיר העתיקה. מגפה שפרצה ב-1867 בעיר העתיקה היא שהביאה לשינוי. מהמגפה נפגעו רבים מתושבי העיר העתיקה ואילו יושבי משכנות שאננים לא חלו כלל. תופעה זו הבהירה לאנשי ירושלים שחייבים לשנות את תנאי החיים ולצאת מהצפיפות והתנאים הקשים של העיר העתיקה. ואחרי המגפה החל אכלוס הבתים במבנה משכנות שאננים. בשכונת ימין משה על פי התוכניות לא תוכננו בתי מלאכה או בתי מסחר, אלא מספר חנויות מזון, וכן שני בתי כנסת, אשכנזי וספרדי, בשכונה החלו חיים יהודיים וחיי שיתוף. לדוגמה הכרזת השבת לוותה במעבר של שליח בשכונה שתקע בשופר כצפירה בת ימינו המסמלת את כניסת השבת.

תולדות מתחם בית הכנסת הספרדי

מבט משער הכניסה

את בית הכנסת הספרדי (הטורקי)[1] במבנה הקבע ברחוב מלאכי שנבנה בימין משה, חנכו רבניה ונכבדיה של ירושלים בשנת 1897. בית הכנסת הוקם בכספי ועד השכונה וכספים שנתרמו בידי ועד הרבנים בראשם של שמואל מיוחס יצחק אשכנזי ואליהו פאנגיל, מבנה תיבת התפילה נבנה מאבנים שנחצבו באזור בית לחם.

בית הכנסת הספרדי (הטורקי)ממוקם כיום ברחוב הנקרא כיום "רחוב מלכי" בימין משה, בתחילת דרכו שימש בית הכנסת את מתיישבי השכונה הספרדיים לתפילות, ובהמשך התיישבו בשכונה אנשים גדולי תורה ורבנים חשובים שהתפללו ולימדו תורה בבית הכנסת.

החיים בבית הכנסת עד שנת 1948

הגבאי והחזן הראשון ששירת בבית הכנסת (ואף היה אחד ממייסדיו) היה החכם יעקב חי בשמו השני בכור נסים (יעקב חי בכור נסים) ביחד עם הגבאי יוסף פרץ ששרת בבית הכנסת כחמישים שנה, שמשים נוספים היו מאיר אל בלנטי ומאיר חי גינו, רבנים ששרתו בבית הכנסת היו :הרב יוסף מרדכי הלוי, הרב שמואל נסים, אברהם פילוסוף וחנניה גבריאל והחזנים שמואל מיוחס, בכור נסים, יצחק דאסה, חיים פיררה, יוסף בורלא, מרדכי סוזין, כעזר כנגדם כפייטנים שימשו חכם אברהם רומנו ודוד בנבנישתי, השמש טיאנו אברהם שתפקידו להכריז לנשות השכונה על כניסת השבת והזמן להדלקת העששיות לשבת. מנהג תפילת תיקון חצות התנהל שני מישורים, רבנים ספרדיים למדניים ערכו את התיקון בביתם, אך בעלי הבתים בשכונה נהגו להגיע לבית הכנסת הספרדי על מנת לערוך אותו שם, בבית הכנסת נערכו כיתות לימוד חזנות, פיוטים ותפילה בנוסח ספרדי לצעירי המקום על מנת להכשירם לשמש בבית הכנסת בימי חול ומועד. הרב יצחק באדהב שחי בין השנים 1859–1942 שנהג לאסוף ולחקור כתבי יד וספרי תלמוד ותנך מהמאות השלוש עשר, התגורר בדירה זעירה מתחת לבית הכנסת בחלקה הצפוני בסמוך לקמרון, בסמטה הקטנה שנקראה מעבר בדאהב בה גר בדירתו הקטנה, לאחר מותו נקבע שמה של הסמטה על שמו. מתפלל ידוע נוסף בבית הכנסת היה בעל בית הדפוס המאסף, רבי בן ציון אברהם קואינקה שגם הוא עסק באיסוף כתבי עת וספרים, עוד מתפללים מפורסמים היו שמואל מיוחס ויצחק דסה. רבה של בית הכנסת הספרדי לפני הפינוי היה הרב יעקב דסה.

פינוי השכונה והמחאה החברתית לאחר 1967

הבמה בבית הכנסת

סיפורו של "בית הכנסת הספרדי הגדול"[2]בשכונת ימין משה בירושלים, הוא סיפור של מחאה חברתית[3]נמשכת. בשנת 1967 וותיקי ימין משה פונו בניגוד לרצונם משכונתם על ידי העירייה, למרות זאת, הם מוסיפים לבוא מדי שבת וחג מכל קצוות ירושלים, אל בית הכנסת ששיקמו במו ידיהם. הם מקיימים בו שיעורים ותפילות על פי הנוסח והנעימות של יוצאי טורקיה, ומתקשים לשכוח את הפינוי ההוא, שאותו הם נושאים כעלבון בלבם.

בית הכנסת כיום

בימים אלה נראה שמתפללי בית הכנסת השלימו עם המצב. בבית הכנסת מתנהלות תפילות ואירועי שמחות באופן שוטף. פעילות רבה של סיורים מצביעה על עניין רב שיש כיום ללימוד ההיסטוריה בסיורים בתוך האתרים.

כפי שציין גפני "אם אתה נכנס לבית הכנסת הספרדי בימין משה למשל אתה מוצא פגיעות ורסיסים, זכר למאורעות תרפ"ט וימי המרד הערבי הגדול. בית הכנסת הוא מעין סוכן זיכרון של כל קהילה ושכונה. זה מקום שהקהילה יכולה לזכור בו את המייסדים שלה, המקורות שלה והאירועים שהתרחשו במהלך השנים בשכונה".

"בית הכנסת הוא הרבה יותר ממקום תפילה – הוא גם מקום הזדהות. כשאתה מדריך סיור בימין משה ומדלג על בית הכנסת אתה לא באמת מבין את השכונה, וזו החמצה". ראשי מכון יד בן צבי שוכנעו לכלול את בתי הכנסת שבשכונה במרכז הסיורים. מלאכת התחקיר ואיסוף החומר בוצעו על ידי החוקר ראובן גפני. תחקיר שכלל סקר ארכיוני, גאוגרפי והיסטורי, ששילב בתוכו גם שיחות וריאיונות עם ותיקי המתפללים והגבאים בכל קהילה וקהילה, וניסיון לדלות תיאורים ספרותיים ופולקלוריסטיים על בתי הכנסת השונים, תוך שימוש ברשת רחבה של מקורות.

קישורים חיצוניים

סיפור תחילת בתי הכנסת (אורכב 19.02.2020 בארכיון Wayback Machine)

פינוי השכונה, מעריב - כרמית ספיר וייץ 3/7/17

תמר הירדני -היציאה מהחומות

הערות שוליים

  1. ^ ראובן גפני, ממיצרי הבוספרוס לימין משה, https://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/etmol208_gafni.pdf
  2. ^ שי דורון, ראובן גפני רוצה שתכירו את ירושלים דרך בתי הכנסת, מקור ראשון
  3. ^ נדב שרגאי, https://www.haaretz.co.il/misc/1.1316040, הארץ
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0