בית הסוהר סלולר
| הקמה ובנייה | |
|---|---|
| תקופת הבנייה | 1896–1906 (כ־10 שנים) |
| עלות | ₹517,352[1] |
בית הסוהר סלולר, הידוע גם בשם קאלה פאני או קאלאפאני (בהינדי: Kālā Pānī; מילולית: מים שחורים), היה בית סוהר קולוניאלי באיי אנדמן וניקובר, הודו. הכלא שימש את הבריטים למטרה מפורשת להגלות אסירים פוליטיים לארכיפלג הנידח. במהלך תנועת העצמאות ההודית, לוחמי חופש הודים רבים נכלאו, וביניהם באטוקשוואר דאט (אנ'), יוגנדרה שוקלה (אנ') ווינאיק דאמודר סאווארקר (אנ'). כיום, בית הסוהר סלולר משמש כאנדרטת זיכרון לאומית.[2]
היסטוריה
רקע
אף על פי שמתחם הכלא עצמו הוקם בין השנים 1896–1906, הבריטים השתמשו באיי אנדמן כמושבת עונשין מספר ימים לאחר תחילת המרד ההודי הגדול ב-1857.
זמן קצר לאחר דיכוי המרד, הבריטים הוציאו להורג מורדים רבים. אלו ששרדו הוגלו לכל החיים לאיי אנדמן כדי למנוע את המשך המרד. כ-200 מורדים הועברו לאיים בחזקת הסוהר דייוויד בארי, ורופא הצבאי שהיה סוהר בכלא באגרה, מייג'ור ג'יימס פטיסון ווקר. באפריל 1868, הביאו 733 מורדים מקראצ'י.[3] ב-1863, נשלח לשם גם הכומר הנרי פישר קורבין, מהכנסייה הבנגלית, והוא הקים שם את הבית האנדמני, שהיה גם מוסד דכאני אם כי התחפש למוסד צדקה.[4] הכומר קורבין הוצב ב-1866 כויקאר בכנסיית סנט לוק (אנ') באבוטאבאד, ומאוחר יותר נפטר שם ונקבר בבית העלמין הנוצרי העתיק (אנ') באבוטאבאד. אסירים נוספים הגיעו מהודו ובורמה עם התגברותה של תנועת העצמאות ההודית.[5]
האיים הנידחים האלו נחשבו למקום מתאים להעניש את פעילי העצמאות. לא זו בלבד שהם היו מבודדים מהיבשת, המסע מעבר לים (קאלה פאני) לאיים איים עליהם גם באובדן הוארנה, וכתוצאה מכך גם הדרה חברתית.[6]
לקראת סוף המאה ה-19, תנועת העצמאות ההודית תפסה תאוצה. כתוצאה מכך, גדל מספר האסירים הפוליטיים הנשלחים לאיי אנדמן והורגש הצורך בבית כלא לביטחון גבוה. מאוגוסט 1889 כיהן צ'ארלס ג'יימס ליאל כמזכיר הפנים בראג' הבריטי, והוטל עליו גם לחקור את הסדר העונשין בפורט בלייר.[7][8] הוא והמנתח בממשל הבריטי, א. ס. לטברדג', הגיעו למסקנה שעונש הגלות לאיי אנדמן אינו משיג את המטרה המיועדת וכי אכן פושעים מעדיפים ללכת לשם במקום להיכלא בבתי הכלא ההודים. בנוסף, הם המליצו להקים "שלב עונשין" בעונש הגלות, לפיו אסירים מועברים היו נתונים לתקופה של יחס קשה עם ההגעה. כתוצאה מכך, הוקם בית הסוהר סלולר, והוא תואר ”[כ]מקום של הרחקה ובידוד בתוך מרחב עונשין מרוחק יותר.”[9]
כיבוש על ידי האימפריה היפנית
האימפריה היפנית פלשה לאיי אנדמן במרץ 1942 ולכדה את חיל המצב הבריטי הקטן. בית הסוהר סלולר הפך אז לביתם של תומכי בריטניה, תומכי הודו הבריטית חשודים, ולאחר מכן גם לחברי ליגת העצמאות ההודית (אנ'), שרבים מהם עונו ונהרגו שם.[10] באופן רעיוני, במהלך תקופה זו השליטה באיים הועברה לידי סובהאז צ'נדרה בוסה, שהניף לראשונה את הדגל הלאומי של הודו באיים, בפורט בלייר, שמונה לאחר מכן למושל האיים, הודיע כי ממשלת אזאד הינד אינה רק ממשלה בגולה, ושיחרר את השטח משלטון בריטניה.[11]
ב-7 באוקטובר 1945, חידשו הבריטים את השליטה באיים ובכלא, לאחר כניעת האיים, חודש לאחר כניעת יפן, בתום מלחמת העולם השנייה.
לאחר עצמאות הודו
שני אגפים מבית הסוהר סלולר נהרסו לאחר שהודו קיבלה עצמאות. עם זאת, דבר זה הוביל להפגנות מצד מספר אסירים ומנהיגים פוליטיים לשעבר שראו בכך דרך למחוק את הראיות המוחשיות להיסטוריה שלהם.
ב-1963, בית החולים גובינד באלאבח פאנט הוקם בשטח בית הסוהר סלולר. כיום, הוא בית חולים עם 500 מיטות ובו כ-40 רופאים המשרתים את האוכלוסייה המקומית.[12]
מאה שנה לבניית הכלא צוין ב-10 במרץ 2006. יום שנחגג על ידי אסירים לשעבר רבים באישור ממשלת הודו.[13]
מלבד סיורים מודרכים בבית הסוהר סלולר, מופעל בערב מופע צליל ואור המספר ומציג את משפטיהם של אסירים. הדבר זמין באנגלית ובהינדי בלבד.[14]
גלריה
תערוכה בבית הסוהר סלולר: דגם המתקן
מבט פנימי של תא
תא הכנת אסירים לפני תלייה
תא התלייה, בו נתלו שלושה אסירים בבת אחת
פסלו של וינאיק דאמודר סאווארקר (אנ')
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ "A memorial to the freedom fighters". The Hindu. India. 15 באוגוסט 2004. אורכב מ-המקור ב-23 באוקטובר 2007. נבדק ב-2 בספטמבר 2006.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ History of Andaman Cellular Jail: Recapture of Andaman Islands to keep Political Prisoners (אורכב 18.01.2007 בארכיון Wayback Machine). AndamanCellularJail.org. Retrieved 6 August 2010.
- ^ "History of Andaman Cellular Jail". This is about Andaman Cellular Jail. אורכב מ-המקור ב-18 בינואר 2007.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ George Weber, Pioneer Biographies of the British Period to 1947, np, nd, Appendix A
- ^ "Hundred years of the Andamans Cellular Jail". Andaman and Nicobar Administration website. אורכב מ-המקור ב-30 בספטמבר 2007. נבדק ב-2 בספטמבר 2006.
{{cite web}}: (עזרה) Source: The Hindu, 21 December 2005. - ^ Alison Bashford; Carolyn Strange (12 בנובמבר 2012). Isolation: Places and Practices of Exclusion. Psychology Press. p. 37. ISBN 978-0-415-30980-6. ארכיון מ-2014-06-27. נבדק ב-2 בפברואר 2013.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Lyall, Sir Charles James (1845–1920), administrator in India and orientalist, Oxford Dictionary of National Biography (באנגלית)
- ^ The India List and Office List. India Office. 1905. p. 552. נבדק ב-2011-11-21.
- ^ Strange, Carolyn; Bashford, Alison (2003). Isolation: places and practices of exclusion. London: Routledge. pp. 41–42. ISBN 978-0-415-30980-6. ארכיון מ-2015-04-14. נבדק ב-2011-11-22.
- ^ N. Iqbal Singh The Andaman Story (Delhi: Vikas Publ.) 1978 p. 249
- ^ Abraham, Bobins (2017-12-30). "This Day In 1943 Netaji Subhash Chandra Bose Hoisted First Independent Indian Flag In Andaman & Nicobar". The Times of India. Times of India. ארכיון מ-2018-09-12. נבדק ב-2018-09-11.
- ^ "Dedication of INSAT- 3C/ Inauguration of Andaman & Nicobar Islands Tele-medicine Project (G B Pant Hospital)" (Press release). Indian Space Research Organization. אורכב מ-המקור ב-29 בפברואר 2004. נבדק ב-3 בספטמבר 2006.
{{cite press release}}: (עזרה) - ^ "Cellular Jail completes 100 years". Andaman & Nicobar Administration website. אורכב מ-המקור ב-28 במאי 2006. נבדק ב-2 בספטמבר 2006.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Prisons of freedom". Deccan Herald (באנגלית). 2019-08-20. ארכיון מ-2019-10-11. נבדק ב-2020-04-13.
