בית הספר הגבוה למוזיקה בברלין
| מוזיקה | |
|---|---|
| תקופת הפעילות | 1869 – 1975 (הפך לחלק מהאוניברסיטת לאמנויות בברלין) |
| מייסדים | יוזף יואכים |
| בעלי תפקידים | |
| צוות | קרל היינריך בארת, ארנולד שנברג, ארתור שנאבל, קארל האליר, פרוצ'ו בוזוני, הוגו בקר, פאול הינדמית, ליאוניד קרויצר, גאורג קולנקמפף, אגון פטרי, עמנואל פיירמן, קרל פלש, אנרי מרטו, מקס רוסטל, ארנסט פרידריך קארל רודורף, אוטו טאובמן, וולטר גמינדל, לודוויג הולשר, ריינהרד שוורץ-שילינג, גוסטב שק, מקס סטרוב, ג'נס פיטר-מיינץ, וולפגנג עמנואל שמידט ודנג'ולו אישיזאקה |
| תלמידים | |
| סרג'יו צ'ליבידאקה, פרדיננד לייטנר, אנריקו מיינרדי, מקס ראבה, סבסטיאן ביניק, ויקטור באבין, ויטיה ורונסקי, ברונו לוק, אנו פופה, שיניצ'י סוזוקי, גרטה סולטן וקלאוס אגג'. | |
| מיקום | |
| מיקום | ברלין, גרמניה |
בית הספר הגבוה למוזיקה בברלין (בגרמנית: Königlichen Akademischen Hochschule für Musik) הוא קונסרבטוריון גרמני השוכן בברלין. הוא נוסד בשנת 1869 ואחד ממייסדיו היה יוזף יואכים, שעמד בראש הקונסרבטוריון עד סוף ימיו.[1]
מידע
בשנת 1869, בזמן שיואכים לימד בהנובר, הזמינו אותו לנהל את בית הספר הגבוה למוזיקה בברלין. בין עוזריו היו: היינריך דה אהנה ואדוארד רפולדי.
בשנת 1888, במסגרת בית הספר, הוקמה החברה למוזיקה מוקדמת, שכללה מוזיאון כלי נגינה. תוך זמן קצר, במיוחד לאחר רכישת האוסף יוצא הדופן של 1,145 כלי נגינה בבעלות סזאר סנוק (רו'), (שהיה אספן כלי נגינה). בשנת 1902 עם הכספים תמיכה של המשפחה האימפריאלית, היא הפכה לאחד האוספים הגדולים באירופה (בשנת 1935 הועבר למכון הממלכתי החדש למוזיקולוגיה).
בראשית המאה ה-20, בית הספר הגבוה למוזיקה בברלין זכה למוניטין של מוסד חינוכי שמרני למדי, אם כי תקופה זו התאפיינה גם בהישגים מסוימים: למשל, בשנת 1912 פתחה ונדה לנדובסקה את כיתת הצ'מבלו הראשונה בהיסטוריה המודרנית. בשנת 1920 ביצע המארגן של חיי המוזיקה הגרמניים, ליאו קסטנברג, רפורמה קיצונית, וארגן את מינויו של פרנץ שרקר המתקדם לתפקיד מנהל בית הספר, שלאחריו נכנסו למעגל המורים, מוזיקאים מצטיינים רבים. בשנות ה-20 של המאה ה-20 פאול הינדמית לימד הלחנה בבית הספר.
מאז אמצע שנות השישים, בית הספר הגבוה למוזיקה בברלין חווה תקופה של ארגון מחדש והשתלבות: בשנת 1964 התאגד בהרכבו בית הספר לאמנות דרמטית, שנוסד על ידי מקס ריינהרדט בשנת 1966 התמזג עם הקונסרבטוריון העירוני (לשעבר קונסרבטוריון שטרן) ולבסוף בשנת 1975 הפך לחלק מהאוניברסיטה לאמנויות בברלין.
מנהלים
- יוזף יואכים (1869–1907)
- הרמן קרצשמר (אנ') (1909–1920)
- פרנץ שרקר (1920–1932)
- גאורג שונמן (אנ') (1932–1933)
- פריץ שטיין (1933–1945)
- ורנר אגק (1950–1953)
- בוריס בלכר (1953–1971)
- הלמוט רולוף (1971–1975)
מורים מפורסמים
- קרל היינריך בארת (אנ') שהיה המורה של ארתור רובינשטיין בבית הספר.
- ארנולד שנברג
- ארתור שנאבל
- קארל האליר
- פרוצ'ו בוזוני
- הוגו בקר
- פאול הינדמית
- לאוניד קרויצר
- גאורג קולנקמפף
- אגון פטרי
- עמנואל פוירמן
- קרל פלש
- אנרי מרטו (אנ')
- מקס רוסטל (אנ')
- ארנסט פרידריך קארל רודורף (אנ')
- אוטו טאובמן (אנ')
- וולטר גמינדל (רו')
- לודוויג הולשר (אנ')
- ריינהרד שוורץ-שילינג (אנ')
- גוסטב שק
- מקס סטרוב (אנ') (תמונה)
- ג'נס פיטר-מיינץ
- וולפגנג עמנואל שמידט
- דנג'ולו אישיזאקה
בוגרי בית הספר
- סרג'יו צ'ליבידאקה
- פרדיננד לייטנר
- אנריקו מיינרדי
- מקס ראבה
- סבסטיאן ביניק (רו')
- ויקטור באבין (רו')
- ויטיה ורונסקי (רו')
- ברונו לוק (רו')
- אנו פופה (אנ')
- שיניצ'י סוזוקי (אנ')
- גרטה סולטן (אנ')
- קלאוס אגג' (אנ')
הערות שוליים
