בית קפה וינאי
בית קפה וינאי הוא מוסד וינאי טיפוסי, ולו חלק חשוב במסורת התרבותית של וינה ובהתפתחותה הספרותית והאמנותית. הסופר בן־העיר פטר אלטנברג תיארו כמקום שהוא "לא לגמרי בבית וגם לא ממש בחוצות העיר".
ייחוד
בניגוד למקובל בבתי קפה אחרים, בבית קפה וינאי זהו עניין שבשיגרה שסועד יישב במקומו משך שעות ארוכות בעודו קורא בעיתוני היום, וזאת לאחר שהזמין כוס קפה אחת בלבד. עובדה זו היא שאפשרה לאמנים, סופרים ואנשי רוח ליצור בבתי הקפה של וינה את אחת מפסגות התרבות האירופאית, בעיקר בתקופת מפנה המאה העשרים.
עשייה תרבותית
בשלהי המאה התשע עשרה ובתחילת המאה העשרים פקדו כמה מאנשי הרוח המובילים של אוסטריה באופן קבוע את בתי הקפה בווינה, ואלה שימשו בעבורם לא רק מקום למפגש ולשיחה, כי אם מקום עבודה ממש. כתב העת הנודע הלפיד (Die Fackel) שערך ופרסם העתונאי, הסופר והמשורר המשפיע קרל קראוס נכתב ברובו בבתי קפה בווינה. בין אנשי הרוח האחרים שיצירתם נקשרה בתרבות בתי הקפה ניתן למנות את ארתור שניצלר, ליאו פרוץ, יוזף רות, אלפרד פולגר, פרידריך טורברג ואגון ארווין קיש. סצנת בתי קפה התקיימה באותה העת גם בפראג.
צורת הגשת הקפה
לפי המקובל בבתי קפה וינאיים, ביחד עם הקפה מגיש המלצר כוס מים קרים וטריים, אשר נשתים ביחד עם הקפה או לאחריו. בבתי קפה אחדים מביא המלצר מים לסועדים המאריכים בביקורם, אפילו כשלא נתבקש. הסיבה המקורית להגשת המים כמעט ונשכחה בינתיים: בעבר, כאשר היה הקפה יקר מאוד וההנאה ממנו הייתה שמורה לבני אצולה בלבד, לא היה זה לפי כבודם ללקק את הכפית או להניח אותה פשוט בצלוחית, ליד כוס הקפה. משום כך הגישו עם הקפה כוס מים, שבה הונחה הכפית.
קישורים חיצוניים
