בלה גאליוס
איזבל 'בלה' אנטוניה דה קוסטה גאליוס (Bella Galhos, נולדה בשנת 1972) היא פעילה למען זכויות אדם במזרח טימור. היא הייתה אקטיביסטית למען עצמאות מדינתה במהלך הכיבוש האינדונזי במזרח טימור (אנ'), יועצת הנשיא, אקטיביסטית פמיניסטית ופעילה למען איכות הסביבה.
חיים מוקדמים
גאליוס נולדה בשנת 1972 בדילי, מזרח טימור, שהייתה באותה העת קולוניה פורטוגזית.
ב-1974, התרחשה הפיכה אזרחית בפורטוגל, שהובילה לשחרור מזרח טימור מהשלטון הפורטוגזי והכרזתה כמדינה עצמאית ב-28 בנובמבר 1975. עשרה ימים לאחר מכן החלה הפלישה האינדונזית למזרח טימור (אנ') וב-26 ביולי 1976 אינדונזיה הכריזה על מזרח טימור כפרובינציה שלה. כמה מאחיה של גאליוס נהרגו, בלה גאליוס עצמה נמכרה על ידי אביה לצבא האינדונזי במחיר של כחמישה דולרים ולאחר מכן אביה נעצר על ידי הצבא האינדונזי. במהלך שהותה תחת הצבא האינדונזי הוזרק לגאליוס סם מונע פוריות שבעקבותיו איבדה את היכולת להביא ילדים לעולם. לאחר שחרורו של אביה, אימה החליטה להתגרש ממנו עקב היחס האלים שהפגין כלפיה לאורך השנים.[1]
נעורים ופעילות למען עצמאות מזרח טימור
בשנת 1988, בהיותה נערה בת 16, הצטרפה גאליוס לתנועת ההתנגדות לכיבוש האינדונזי ונלחמה למען עצמאות מדינתה. בשנת 1991 רבים מחבריה של גאליוס נשבו או נרצחו בטבח סנטה קרוז (אנ'), אירוע שהוביל אותה לתכנון תוכנית ארוכת טווח עבור השגת תמיכה בינלאומית בשחרור מזרח טימור.[2] בשל היותה טימורית, גאליוס לא יכלה לעזוב את המדינה לפי רצונה, ולכן התגייסה לצבא האינדונזי וחיה במסווה. לאחר מכן היא ניהלה חיים כפולים במשך שלוש שנים. על מנת לבחון את נאמנותה, גאליוס עברה סוגים שונים ומגוונים של פגיעות גופניות, אך לאחר שלוש שנים היא הצליחה לשכנע את השלטון האינדונזי לשלוח אותה כנציגה תומכת אינדונזיה לקנדה. כאשר הגיעה בביטחון לקנדה, היא ערקה מיד ובקשת המקלט שלה נענתה בחיוב. את שש השנים הבאות גאליוס העבירה בהעלאת מודעות למצב במזרח טימור ותמיכה מקנדה בהתנגדות לכיבוש האינדונזי.[3]
פעילות לאחר השבת העצמאות למזרח טימור
בשנת 2002, לאחר שמזרח טימור שוחררה מהכיבוש האינדונזי, בלה גאליוס חזרה למדינתה, החלה לעבוד אצל סוכנות של האו"ם על מנת לבנות מחדש את מדינתה, ונרשמה ללימודי פסיכולוגיה באוניברסיטת הוואי. לאחר סיום לימודיה, חזרה גאליוס למזרח טימור ואף הפכה ליועצת הנשיא. במהלך כהונתה בתפקיד, היא השקיעה מאמצים רבים וכספים אישיים בייסוד בית הספר הירוק לאובלורה (Leublora Green School), יחד עם אירם סעיד (Iram Saeed).[2] בית הספר לאובלורה הוא מרכז לחינוך סביבתי בו מוצעות תוכניות ללא תשלום במטרה לשפר את העתיד של מזרח טימור, להנגיש השכלה לאוכלוסייה ולהעלות מודעות סביבתית. בהמשך הפך בית הספר הירוק לחלק מהכפר הירוק לאובלורה (Leublora Green Village) שמכיל גם מספר פרויקטים שנועדו לתמוך כלכלית בבית הספר, מרכז לאימון קהילתי שמטרתו להעניק מיומנויות שונות לאנשי ונשות מזרח טימור ואת הקואופרטיב החקלאי של הנשים (Women’s Agricultural Co-op) שמעודד חקלאות אורגנית ומסייע לנשים להשיג עצמאות כלכלית.[3]
פרסים והוקרות
- Women of Courage(Canadian National Action Committee)1999
-1999 Phenomenal Women Award(Canadian National Action Committee)
-2003 Human Rights Award on Freedon of Expression(United Nations)
-2015 Earth Company`s Impact Hero of the Year Award[2]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Hannah Loney, Speaking Out for Justice: Bella Galhos and the International Campaign for the Independence of East Timor, Cham: Springer International Publishing, 2018, Palgrave Studies in the History of Social Movements, עמ' 193–226, מסת"ב 978-3-319-66206-0. (באנגלית)
- ^ 2.0 2.1 2.2 About Bella, Green Village Timor Leste (ב־American English)
- ^ 3.0 3.1 Earth Company Impact Hero 2015: Bella Galhos, Leublora Green Village, Earth Company (ב־American English)
