בלה הראשון, מלך הונגריה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בלה הראשון, מלך הונגריה
I. Béla magyar király
Béla I (Chronica Hungarorum).jpg
תיאור סצנת וארקון בכרוניקה המאוירת[1]

בלה הראשון, מלך הונגריה שכונה גם בלה האלוףהונגרית: I. Béla magyar király; דבן (כיום חלק מברטיסלבה) 1016 –אזור דבן, 11 בספטמבר 1063) היה מלך הונגריה מבית ארפאד בין השנים 1060 לבין 1063. אביו היה הנסיך ואזול, שעיוור אותו אישטוואן הראשון, מלך הונגריה ואת בניו הגלה. אמו הייתה אישה מהקלאן טאטון. מוצאו של בלה היה מהענף הצעיר ביותר של בית ארפאד. שם ההטבלה לנצרות שלו היה אדלברט. הוא עזב את הונגריה ב-1031 עם אחיו, לוונטה ואנדראש, כשאביהם, ואזול, הוצא להורג. בלה התיישב בפולין והתחתן עם "פִּיאַסט רִיכֵּזָה"(אנ') ממוצא פולני, בתו של מלך פולין מיאסקו השני(אנ').

סיכום תמציתי

בינתיים, הוא חזר הביתה בהזמנת אחיו אנדראש שהפך לאנדראש הראשון, מלך הונגריה. אנדראש הפקיד בידי בלה את הניהול של מה שנקרא הדוקאטוס כלומר ה"דוכסות" שכיסה שליש משטחה של ממלכת הונגריה. מערכת היחסים בין שני האחים נעשתה מתוחה כאשר בנו של אנדראש עצמו, שאלאמון, מלך הונגריה, הפך למלך. אנדראש הזמין את בלה לטירת וארקון בסוף 1059 ואילץ אותו לאשר בפומבי את זכותו של שאלאמון לכתר ההונגרי.[1] בעזרת קרוביו הפולנים, מרד בלה באחיו ושלל ממנו את כס המלכות ב-1060. בלה הכניס רפורמה מוניטרית ודיכא את ההתקוממות האחרונה שמטרתה הייתה להחזיר את הפגאניות בהונגריה. בלה נפצע אנושות כאשר כסאו התמוטט בעת שישב עליו בשנת 1063. מבין ילדיו, גזה (גזה הראשון, מלך הונגריה) ולאסלו (לאסלו הראשון, מלך הונגריה) עלו מאוחר יותר לכס המלוכה.

ביוגרפיה

הנסיך בלה זוכה בכתר. מיניאטורה מתוך הכרוניקה המאוירת
פסל המלך בלה הראשון בפארק הלאומי ההיסטורי, Ópusztaszer

מוצא וגלות

בלה הראשון היה נכדו של הנסיך ההונגרי מיהאי, אחיו הצעיר של גזה שליט הונגריה. אביו היה כנראה ואזול, אף על פי שמספר כרוניקות של אותה העת מזהות את אחיו של ואזול, את לאסלו סאר, כאביהם של בלה ואחיו. הסיבות לכך עשויות להיות האירועים הפוליטיים של אותה תקופה (ואזול התקומם נגד אישטוואן הראשון, ולכן לא ראו בעין יפה שצאצאיו יירשו את כס המלוכה).

שנת לידתו של בלה אינה ידועה. התיעוד ההיסטורי מזכיר אותו לראשונה כאשר ברח לחו"ל עם אחיו, אנדרה (או אנדראש) ולוונטה. הסיבות והנסיבות לבריחתו ידועות. על פי הכרוניקה, הם ברחו בגלל הענשת אביהם (ואזול) בעיוורון. על פי דברי הימים ההונגרי, הנסיך פטר, לימים פטר, מלך הונגריה, רצה לפתוח לעצמו את הדרך לכס המלכות ההונגרי והוא חתר להריגתם של שלושת הנסיכים. בשנים האחרונות לחייו של המלך אישטוואן הראשון, הוא לא יכול היה כבר להגן על אחייניו ולכן הציע להפ לברוח ולחכות לזמנים טובים יותר בחו"ל.

הנסיכים נמלטו לממלכת בוהמיה, שם התקבלו בברכה בחצרו של הנסיך אולריק (אולריק: בערך 97511 בנובמבר 1034) נסיך בוהמיה מ-1012 עד 1033 או עד 1034). שם הם פגשו את הנסיך הפולני מיאסקו שהסתתר מרודפיו והאחים ליוו אותו בחזרה לפולין לאחר שהחזיר לעצמו את השלטון בארצו. בלה עשה שירות ניכר לנסיך. במלחמה נגד הפומרנים, הוא הנהיג את צבאות פולין וזכה בניצחון מזהיר. כפרס זכה בידה של בתו של הנסיך הפולני, ריכזה.

חזרה להונגריה

במהלך שהותו של גזה בפולין, קמו ההונגרים נגד המלך פטר בפעם השנייה, ובשנת 1046 הם הזמינו את אחיו של בלה, אנדרה (אנדראש) לכס המלוכה. אנדרה קרא לבלה בחזרה, מסר לו שליש מהמדינה, ובלי בן משלו, פתח את הסיכויים של בלה לרשת אותו. בלה הצטיין במלחמותיו נגד היינריך השלישי, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה". ניצחון על הצבאות הגרמניים ושמירה על עצמאות המדינה נזקפה לזכותו. בינתיים נולד בן לאנדראש, שאלאמון. בלה לא התנגד לכך שאביו יכתיר את שאלאמון בגיל שבע.

שלטונו

על פי הכרוניקה המאוירת, השיר "Esto dominus fratrum Tuorum" הושמע בהכתרתו של בלה בסקשפהרוואר לפני כן, אויביו שכנעו את אנדראש שמלך באותה עת כי בלה כמה לכתר. בלה, שלא הרגיש בטוח, נמלט לפולין, שם ביקש עזרה מגיסו בולסלב. בשנת 1060 פרץ בלה להונגריה עם צבאו של בולסלב. אנדראש נפל בקרב ובלה הלך משדה הקרב ישר לסקשפהרוואר, שם ב-6 בדצמבר 1060 נבחר למלך והוכתר.[2]

זמן קצר לאחר הכתרתו, בשנת 1061, הוא קיים פרלמנט בסקשפהרוואר, אליו הזמין שני זקנים מכל כפר כדי לתת לגיטימציה לשלטונו. חלק מהנציגים שחנו מחוץ לחומות העיר דרשו את השבת הדת הפגאנית. זמן קצר לאחר מכן, בהנהגתו של יאנוש, בנו של ראש הקלאן ואטה (שהוביל את המרד הפגאני שנקרא על שמו בשנת 1046) הגיעו מורדים עד הטירה שממנה נמלטו חסידי המלך לעיר. המלך ביקש שלושה ימים לחשוב. בינתיים זימן את צבאות המחוזות הסמוכים לעיר וריסק את ההמון שכבר חיכה בקוצר רוח למילוי דרישותיו. זה היה המרד הגלוי האחרון של הפגאניות בהונגריה.

לאחר שמנע את הסכנה של החזרה לפגניות, עשה בלה רבות למען התפתחות הנצרות והתרבות הלאומית; בפרט להסדרת התעשייה, המסחר והפיננסים, ולהגדלת רווחת הציבור. המלך כינס פרלמנט בדמש בגלל המתקפה הגרמנית שהייתה צפויה. לפי הכרוניקה המאוירת, המלך נפל מכסאו שהתמוטט ונפצע באורח קשה. השליט הפצוע הועבר אחרי חייליו שצעדו מערבה, אך מת מפציעתו סביב דבן. הוא נקבר במנזר סקסארד, אותו ייסד.

משפחתו

הנסיך בלה (משמאל) בדו-קרב ראשון
עם אביר פומרני (Picture Chronicle)

אשתו של בלה, הנסיכה הפולנייה, ריכזה (או ריקסה בשמות אחרים). ריכזה הייתה משושלת פיאסט. מנישואיהם (אי שם בסביבות שנת 1033) נולדו שבעה ילדים, שלושה בנים וארבע בנות. בנם הבכור היה גזה הראשון, מלך הונגריה, שלימים התייחסו אליו רק בתואר "מגנוס".

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 Teiszler Éva (2019-12-06). "„ha a királyságot akarod, vedd a koronát, ha a hercegséget, vedd a kardot"". mki.gov.hu. נבדק ב-2021-10-11.
  2. ^ Benda Kálmán (főszerk.): Magyarország történeti kronológiája I. köt. (1981), 88. old.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0