בנות המלך

בנות המלך (בצרפתית: Filles du Roy) היו כ-800 נשים צעירות רווקות שנשלחו לקולוניה צרפת החדשה בשנים 1663–1673 על ידי שלטונות צרפת בראשות מלך צרפת לואי הארבעה עשר כדי לשמש ככלות לתושבי האזור, צעד שנועד לחזק את ההתיישבות ולהגדיל את אוכלוסייתה.

צעד זה חיזק משמעותית את ההתיישבות הצרפתית והציל את תביעתה של צרפת לטריטוריות באזור.

רקע

צרפת החדשה (בצרפתית: Nouvelle-France) היה השם שניתן על ידי הצרפתים לטריטוריה רחבת ידיים שנשלטה על ידי צרפת בצפון אמריקה. בשנים 1534–1542 ערך חוקר הארצות הצרפתי ז'אק קרטייה מספר מסעות מחקר לצפון מזרח יבשת אמריקה בתקווה לגלות מעבר לאסיה כשבין השאר גילה את נהר סנט לורנס. כמו כן ביקר ביישובים של התושבים המקומיים שהפכו מאוחר יותר לערים קוויבק סיטי ומונטריאול.

ב-1557 הקימו צרפתים את ישוב הקבע הראשון באזור ועסקו בדייג ובצייד פרוות. ההתיישבות הצרפתית נמשכה ואף התחזקה בתחילת המאה ה-17 כשממלכת צרפת הכריזה בעלות רשמית על השטחים שגילה קרטייה. סמואל דה שמפלן מונה להוביל את ההתיישבות והוא אף יזם את הקמת קוויבק סיטי.

לצערם של דה שמפלן ושלטונות צרפת קצב הגידול של המושבות הצרפתיות היה נמוך בהשוואה לגידול האוכלוסין במושבות הבריטיות באזור. כך למשל ב-1640 מנו המתיישבים הצרפתים 360 נפשות וב-1663 מנו כ-3,000 מתיישבים וזאת מול כ-100,000 מתיישבים בריטים. בהתאם לגידול אוכלוסין נמוך זה השתמשו הצרפתים רק ב-1% מהאדמות לגביהן טענו לבעלות. פער זה הביא ניסיונות של הבריטים לדחוק את רגליהם של הצרפתים ממושבותיהם ואף לכיבוש קוויבק סיטי ב-1629.

במקביל לאיום הבריטי עמדו המושבות הצרפתיות גם תחת איום של שבטי אינדיאנים מקומיים ושני איומים אלו העמידו את כלל ההתיישבות הצרפתית בצפון מזרח אמריקה בסכנה. בעקבות זאת הכריז מלך צרפת לואי הארבעה עשר, ב-1663, על צרפת החדשה כמושבת כתר צרפתית ואף שלח חיל מצב מצרפת להגן על המושבות, דבר שסייע להתפתחותן.

תוכנית תגבור המושבות

אחת המטרות שהציב השלטון הצרפתי במסגרת תמיכתו בצרפת החדשה הייתה להרחיב את היקף המתיישבים ולחזק בכך את היישובים. ההתיישבות הצרפתית בצפון אמריקה הובלה על ידי חברות מסחריות ואוכלוסייתה הורכבה, בעיקר, מגברים וזאת כנגזרת מאופי הפעילות המסחרית (דייג וצייד), מהסיכונים בפניהם עמדו המתיישבים ומההסתכלות המסחרית של החברות המיישבות שראו בנשים וילדים גורמים לא רווחיים שיש להאכיל. חוסר איזון זה גרם לכך שגידול האוכלוסייה נבע בעיקר מהגעת מהגרים גברים חדשים ומפעילות אנשי דת לנצר את התושבים המקומיים כשהגידול כתוצאה מילודה היה מינורי.

כדי לשנות את המאזן הדמוגרפי הוחלט לקדם הקמת חוות חקלאיות והקמת משפחות במושבות. בהתאם לכך גיבש מפקד צרפת החדשה , ז'אן טלון , תוכנית לעודד הגירה של נשים צעירות רווקות לצרפת החדשה כדי להתחתן עם המתיישבים ולהקים משפחות. ההצעה הוגשה למלך צרפת לואי הארבעה עשר וזכתה ממנו לברכת הדרך כשהמלך אף הסכים לממן את נסיעתן של הנשים וכן להעניק להן נדוניה.

עם אישור המלך החל טלון למיין את הנשים שנענו להצעה. בניגוד לתוכנית המקורית שלו לשלח 500 נשים, נשלחו בפועל כ-800 נשים בין השנים 1663 ל-1673. המועמדות נבחנו הן מבחינת רמת המוסר שלהן והן מבחינת עמידותן לתנאים המאתגרים במושבות. ברשומות דווח שהנהלת המושבות החזירה לצרפת נערות שלא עמדו ברף שהציב המלך.

רוב הנערות שאושרו להגירה היו מפריז וסביבתה ורובן הפליגו לאמריקה דרך נמלי דייפ ולה רושל. רובן של הנערות היו עניות ממעמד חברתי וכלכלי נמוך ורק בודדות השתייכו למעמד גבוה כשמנהלי ההגירה הזו יעדו את הנערות מהמעמד הגבוה להינשא לקצינים ולמנהלים הבכירים במושבות. ההפלגה ארכה כחודשיים ועקב תנאי ההיגיינה הנחותים באוניות חלו רבות מהנערות במחלות זיהומיות (כמו דיזנטריה) והערכה היא שכ-60 מהנערות נפטרו במהלך ההפלגות.

מקור השם

ההערכה היא שהשם "בנות המלך" ניתן לקבוצת הנשים, לראשונה, על ידי הנזירה מרגריט בורז'ואה . בורז'ואה, שהצטרפה למושבות בקנדה מספר שנים קודם לכן, חזרה לצרפת והייתה בין מקבלי הפנים של הנערות. השם, שתיאר את הפטרונות שהטיל המלך על הנערות, הפך לשם הרשמי של קבוצת נערות זו.

הנישואין של בנות המלך

"בנות המלך" הראשונות נחתו בחופי "צרפת החדשה" ב-22 בספטמבר 1663. לנערות הייתה הזכות לבחון את הבעלים הפוטנציאלים ולבחור את האחד המתאים להן. החוזה שחתמו עליו סיפק להן הגנה בפני בעלים לא מתאימים ואיפשר להן להתגרש מהם. סך הכל תועדו 737 טקסי נישואין כשהזמן שעבר בין הגעת הנשים לבין נישואיהן נע בין מספר חודשים למספר שנים.

במושבות הצרפתיות תפסה הדת הקתולית מקום מרכזי כך שהרוב הגדול של טקסי הנישואין היו במסגרת הכנסייה ונעשו על ידי כמרים.

כפי שצוין לעיל אחת מהמטרות של משלוח הנשים היה המעבר מעיסוק של גברים בלבד בדיג וצייד לעיסוק של משפחות בחוות חקלאיות משפחתיות. אחת מהבעיות שהתעוררו ביישום מטרה זו נבעה היותן של רוב הצעירות בנות עיר וחסרות ניסיון בעבודה חקלאית דבר שהאט את השינוי שתוכנן.

סיכום הפרשה

הגירת "בנות המלך" נחשבת לסיפור הצלחה כשכבר ב-1671 דווח על לידת כ-700 תינוקות למהגרות אלו. ממוצע ההולדה של הנשים היה 6.4 ילדים לאשה והמלך אף הציע בונוס כספי לנשים שיולידו 10 ילדים ומעלה. הצלחה זו של המיזם הביאה את טלון לפנות למלך צרפת בהצעה לסיים את התמיכה הממלכתית בהגירת נשים לצרפת החדשה. המלך קיבל את ההצעה וזרם הנשים הצטמצם בהדרגה. אחת ההערכות לסיבה להסכמתו של המלך להפסקת המיזם קשורה לפתיחתה של מלחמת הולנד–צרפת ב-1672 שדרשה הקצאת משאבים של צרפת.

הגירת הנערות, הלידות והגעתם של מתיישבים נוספים הגדילה את מספר המתיישבים בצרפת החדשה מ-3,200 ב-1663 ל-6,700 ב-1672 ובכך הוסר האיום מעל האחיזה הצרפתית בצפון מזרח אמריקה.

האחרונה מבין "בנות המלך" שהאריכה חיים הייתה אן רבאדי שנפטרה ב-4 בספטמבר 1747 כשהיא בת 93.

מורשת

חוקרים מעריכים שרוב תושבי המחוזות הצרפתיים של קנדה כיום מוצאם מילדיהן של "בנות המלך". בין הצאצאים הידועים ניתן למנות את הילרי קלינטון, אנג'לינה ג'ולי, מדונה, קלואי סביני ועוד.

שמועות

מאז תחילתו של מיזם "בנות המלך" נפוצו בצרפת שמועות, חסרות בסיס כנראה, על כך שהנערות המהגרות היו בעצם יצאניות שקיוו לפתוח חיים חדשים ולקבל בכך מחילה על חטאיהן. מקור השמועה היה כנראה בתפיסת המושבות הצרפתיות כמושבות שנועדו לקליטת פושעים מגורשים מצרפת ולכן היוו מקומות עם "מוסר נמוך".

השמועה הזו על הנערות תאמה לכן לראייה של המושבות כמקומות לאנשים לא ישרים. השמועות האלו הופצו, בין השאר, גם על ידי מספר צרפתים "ידוענים" שכתבו את רשמי ביקורם במושבות ותמכו בשמועות.

מבין כל "בנות המלך" ידוע רק על נערה אחת מ"בנות המלך" שהיגרה לצרפת החדשה, התחתנה ולאחר גירושיה הואשמה במפוקרות.

הנצחה

ב-2013 ייסדה מועצת העיר מונטריאול את פארק "מרגריט בורז'ואה" ושילבה בשביליו לוחות הנצחה לזכר 36 הנשים הראשונות שהגיעו מצרפת למונטריאול

• 
  לוח הנצחה שהוצב בנמל דייפ (במערב צרפת) ממנו הפליגו רבות מ"בנות המלך"
• 
  לוח הנצחה המוצב בקוויבק סיטי המנציח את הגעתן של "בנות המלך"

לקריאה נוספת

• King's Daughters and Founding Mothers: The Filles du Roi, 1663-1673, Peter J. Gagné, 2 volumes, Quintin, 2000
• King's Daughters, The, Joy Reisinger and Elmer Courteau (Sparta, 1988)
• Alone in an Untamed Land: The Filles du Roi Diary of Hélène St.Onge, Maxine Trottier (fiction)
• Bride of New France, Suzanne Desrochers (fiction)
• Promised to the Crown, Aimie K. Runyan, Kensington Publishing Corp. (fiction)
• Duty to the Crown, Aimie K. Runyan, Kensington Publishing Corp. (fiction)
• Beaudoin, Marie-Louise; Sévigny, Jeannine (1996). "Les premières et les filles du roi à Ville-Marie". Montreal: Maison Saint-Gabriel. {{cite journal}}: Cite journal requires |journal= (עזרה)
• Lanctot, Gustave (1952). "Filles de joie ou filles du roi". Montreal: Les Éditions Chantecler Ltée. {{cite journal}}: Cite journal requires |journal= (עזרה)
• Landry, Yves (1992). "Orphelines en France pionnières au Canada: Les filles du roi au XVIIe siècle". Montreal: Leméac Éditeur Inc. {{cite journal}}: Cite journal requires |journal= (עזרה)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא בנות המלך בוויקישיתוף

• עמותת "בנות המלך", באתר fillesduroi.org (בצרפתית)
• רשימת "בנות המלך", באתר ziplink.net (אורכב)
• רשימת "בנות המלך", באתר prdh-igd.com
• רשימת חיילים שנישאו ל"בנות המלך", באתר fillesduroi.org (בצרפתית)
• "בנות המלך", באתר thecanadianencyclopedia.ca,‏ 24 בפברואר 2015
• "בנות המלך", באתר cbc.ca
• "בנות המלך", באתר .tfcg.ca
• "בנות המלך", באתר canada.ca
• "בנות המלך", באתר silverhawkauthor.com

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

בנות המלך40561626Q747471