בניין מחלקת האוצר של ארצות הברית
  | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| שימוש |
 מחלקת האוצר של ארצות הברית |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | 1836–1869 (כ־33 שנים) |
|
(למפת וושינגטון די. סי. רגילה)   בניין מחלקת האוצר של ארצות הברית | |
בניין מחלקת האוצר של ארצות הברית (באנגלית: United States Treasury Building) הוא מבנה היסטורי הממוקם בשדרת פנסילבניה מספר 1500, בוושינגטון די.סי., בסמוך לבית הלבן. הבניין משמש מאז המאה ה-19 כמטה המרכזי של מחלקת האוצר של ארצות הברית, והוא אחד המבנים הפדרליים הוותיקים בעיר. בשנת 1972 הוכרז המבנה כאתר היסטורי לאומי.
היסטוריה
הבנייה החלה בשנת 1836 ונמשכה בשלבים עד 1869. האגף המערבי של המבנה, הפונה ישירות אל הבית הלבן, הושלם בשנת 1864. במהלך השנים שימש הבניין למגוון תפקידים ממשלתיים, כולל משרד נשיאותי זמני לאחר רצח הנשיא לינקולן. באגף זה שכנה גם לשכת ההטבעה וההדפסה של ארצות הברית בראשיתה.
הבניין תוכנן בסגנון קלאסי המבטא יציבות, סדר וסמכות ממשלתית. קירותיו עשויים אבן גיר והוא כולל שורות עמודים דוריים מרשימים. האולמות הפנימיים כוללים את "חדר הכסף" ההיסטורי, אשר שימש לאירועים חשובים כמו קבלת הפנים של הנשיא גרנט לאחר השבעתו בשנת 1869. חדר הישיבות של שר האוצר וחדר הקבלה הדיפלומטי מעוצבים לשחזר את מראה משרדי הממשלה במאה ה-19. "הכספת נגד פריצות", שנבנתה בשנת 1864, כוללת קירות מברזל יצוק בתוכם כדורי מתכת בין לוחות פלדה – מנגנון הגנה יוצא דופן לזמנו.
האגף המערבי
האגף המערבי שלבניין מחלקת האוצר של ארצות הברית בוושינגטון הבירה מהווה חלק מרכזי מן המבנה ההיסטורי של מחלקת האוצר, והוא נבנה ברובו בין השנים 1861–1865, בעיצומה של מלחמת האזרחים האמריקנית. בניית האגף החלה עוד בשנת 1857, אך הופסקה בעקבות התפטרות מזכיר האוצר האוול קוב, אשר פרש מן הממשל הפדרלי והצטרף למאבק המדינות הדרומיות. עם תחילת המלחמה, הפך הבניין לזירת פעילות אזרחית וצבאית כאחד, ולסמל של יציבות ועוצמה לאומית.[1]
המבנה שימש לא רק כמרכז לפעילות כלכלית של האיחוד, אלא גם כבריקדה מבוצרת במרכז הבירה, מתוך חשש להשתלטות קונפדרטיבית. הבניין אוחסן במזון ושתייה, הוקצו בו מגורים לחיילים, וחלקיו התחתונים הוסבו למחסה למקרה חירום נשיאותי. גנרל וינפילד סקוט אף קבע כי, במקרה הצורך, יועתק מושב הנשיאות כולו לבניין זה.[1]
במהלך המלחמה, האגף המערבי הפך גם למוקד חדשנות תעשייתית. בעקבות חוק המטבע הלאומי של 1861, החלה מחלקת האוצר בהנפקת שטרות דולר, שכונו "גרינבאקים", והוקמו מתקנים ייעודיים במבנה לצורכי הדפסה, חתימה ואבטחה של השטרות. לשם כך הוקמו לראשונה כספות עמידות לפריצה בטכנולוגיה מתקדמת לזמנה. במקביל, החל גיוס נשים לעבודה ציבורית במחלקה – תופעה חדשנית באותם ימים – והאישה הראשונה שהועסקה בממשל הפדרלי, ג'ני דאגלס, הצטרפה באוקטובר 1862.[1]
המשרד החדש של מזכיר האוצר, שתוכנן תחילה עבור קוב אך הושלם בתקופת כהונתו של סלמון פ. צ'ייס, עוצב ברוח של פאר אירופי, אך ספג ביקורת על כך שאינו משקף "פשטות רפובליקנית". צ'ייס עצמו לא השתמש בו לבסוף, ופרש זמן קצר לאחר השלמתו.
לאחר רצח הנשיא לינקולן באפריל 1865, כיהן הנשיא אנדרו ג'ונסון באופן זמני מתוך חדר הישיבות של מזכיר האוצר באגף המערבי. במשך שישה שבועות ניהל משם את ענייני המדינה, קיבל משלחות וחתם על הכרזת השיקום (Reconstruction Proclamation) ב-29 במאי 1865, שבה הוכרז חנינה לרוב אנשי הדרום.[1]
אגף זה, שתוכנן ונבנה על ידי שורה של אדריכלים, בהם תומאס וולטר, אמי ב. יאנג, ישעיהו רוג'רס ואלפרד ב. מולט, נחשב להישג אדריכלי וסמלי של ממשלת האיחוד. הוא מייצג את עמידותה של הבירוקרטיה הפדרלית האמריקנית בתקופה הרת גורל, והוא חלק בלתי נפרד מההיסטוריה הפוליטית והכלכלית של ארצות הברית.[1]
סוויטת סלמון פי. צ'ייס
סוויטת סלמון פי. צ'ייס היא קומפלקס חדרים היסטורי בקומה השלישית של בניין מחלקת האוצר של ארצות הברית בוושינגטון הבירה, אשר שימש בין השנים 1861–1864 את מזכיר האוצר דאז, סלמון פורטלנד צ'ייס. הסוויטה כוללת חדר עבודה פרטי וחדר קבלת פנים, והיא ממוקמת בפינה הדרום-מזרחית של הבניין. הסוויטה נחשבת לאחת המעוצבות והמפוארת ביותר בתולדות המחלקה, ומשמרת את רוח התקופה של המאה ה-19 בארכיטקטורה, ריהוט וסמלים לאומיים.[2]
.jpg)
שיקום הסוויטה החל במאה ה-20 והתמקד בעיקר בשחזור ציורי קיר אלגוריים המציגים את הדמויות "אוצר" ו"צדק", ובשחזור סמלי האוצר המקוריים על תקרת חדרו של צ'ייס. שימור התקרה בוצע באמצעות חשיפת שכבת הצבע המקורית מתחת לכ־90 שנות שכבות צבע שנצברו, בעוד שעיטורי הקירות שוחזרו באמצעות שחזור מדויק בצבעים המקוריים שנקבעו לפי בדיקות מיקרוסקופיות. מאחר שלא שרדו תצלומים היסטוריים או חשבוניות מתקופת כהונתו של צ'ייס, עוצבה הסוויטה בהתאם למקובל באדריכלות הפנים של המאה ה-19. הווילונות התבססו על הדפס מהמוזיאון ווינטרתור, והקרניזים לחלונות עוצבו בהשראת אלמנטים חקלאיים כמו תירס, ענבים וכשות.[2]
ריהוט הסוויטה כולל ספות עם סמלי נשר, ארון ספרים גותי־תחייה שעוצב על ידי ג'וליה תומפסון – אחת הנשים היחידות הידועות כנגרים בתקופתה – וכיסאות צד שהיו בבעלות ג'יי קוק. המראה המונומנטלית מעל האח, שהורכבה באותה תקופה, נחשבת לפריט הריהוט המעוטר ביותר באוסף האוצר.[2]
סוויטת צ'ייס נחשבת לאתר היסטורי חשוב שבו התקבלו החלטות מכוננות בנוגע לכלכלת המלחמה האמריקנית, מיסוי פדרלי, בנקאות ומדיניות מוניטרית. השחזור הנאמן מאפשר לחזות מחדש בתנאים ההיסטוריים שבהם פעל אחד ממחוללי המדיניות הפיננסית החשובים של ארצות הברית במאה ה-19.[2]
.jpg)
חדר הוועידות וחדר הקבלות הדיפלומטיות
חדר הוועידות וחדר הקבלות הדיפלומטיות של מזכיר האוצר שוכנים בסמוך למשרדו של מזכיר האוצר בבניין מחלקת האוצר הראשי בוושינגטון הבירה. החדרים עוצבו ושוחזרו בסגנון תקופת הרנסאנס האמריקאי של סוף המאה ה-19, כחלק מהמאמץ להחזיר לבניין ההיסטורי את אופיו המקורי מתקופת שלאחר מלחמת האזרחים. יצירתם התאפשרה הודות לתמיכתה של ועדת השימור של בניין מחלקת האוצר, אשר פעלה על מנת להעניק למזכיר האוצר מרחבים ייצוגיים ההולמים את כבודו של המבנה ההיסטורי ואת מעמדו המוסדי של המשרד.[3]
החדרים כוללים חלל לישיבות רשמיות וחדר קבלות המשמש לאירועים דיפלומטיים ופגישות עם גורמים בכירים בממשל ובקהילה הבינלאומית. עיצובם שואב השראה ממסורת העיצוב הציבורי האמריקני בשנים 1860–1880, והוא משלב בין דרישות תפקודיות מודרניות לבין אלמנטים תקופתיים אותנטיים. תקרות החדרים, צבעי הקירות ודפוסי הצביעה דומים לאלו שתועדו באגף המערבי של הבניין במאה ה־19. החדרים מוארים בנברשות גז תקופתיות ומנורות קיר עשויות מתכת לבנה ופליז, שנרכשו בתמיכת האגודה להיסטוריה של האוצר.[3]
הריהוט בחדרים מורכב מפריטים היסטוריים מאוסף האוצר לצד רכישות חדשות, כולן בסגנון תקופתי. בין היתר ניתן למצוא כיסאות צד עשויים מהגוני הנושאים את סמל הדולר בצורתו הגרפית, שולחן ישיבות באורך 24 רגל, וכורסאות מעור חומות שנבנו כהעתק מדויק מכיסאות היסטוריים של המשרד. בין הפריטים הנרכשים ניתן למנות שתי מערכות ישיבה מהמאות ה-19 – אחת מהן מעוטרת בנשר, והאחרת בחריטות מוזהבות, סמלי מגנים ולוחות מתכת. הבדים שבהם השתמשו לריפוד מבוססים על עיצובים פסיים קלאסיים של המאה ה־19.וילונות תחרה עם קפלים וקרניזים מגולפים תלויים על גבי מסגרות חלון שהועתקו מהדגמים המקוריים שיוצרו למשרדו של מזכיר האוצר ב־1864. הקרניזים עשויים טיח וצבועים בדמוי עץ אגוז, כשבמרכזם חקוק סמל מחלקת האוצר. השטיחים הפרוסים בחדרים עשויים מצמר ונארגו בנולים מסורתיים ברוחב רצועות של 27 אינץ', כפי שהיה נהוג במאה ה־19, והם נתפרו ידנית לדוגמה כוללת אחת.[3]
החדרים משמשים עד היום את מזכיר האוצר לאירועים רשמיים, פגישות עבודה, קבלות פנים מסורתיות עם שגרירים ונציגי מדינות, ופעילות ממשלתית שוטפת. בעודם מעניקים כבוד לעבר האדריכלי והפוליטי של משרד האוצר, הם ממחישים את הרצף ההיסטורי של ממשל פדרלי הפועל במרחב ייצוגי ומשומר.[3]
סוויטת אנדרו ג'ונסון
סוויטת אנדרו ג'ונסון היא אחד החללים ההיסטוריים החשובים ביותר בבניין מחלקת האוצר של ארצות הברית בוושינגטון הבירה. הסוויטה שימשה כמקום מושבה הזמני של נשיאות ארצות הברית בשנת 1865, כאשר אנדרו ג'ונסון נכנס לתפקידו לאחר רצח הנשיא אברהם לינקולן. השילוב בין ההקשר ההיסטורי של הסוויטה לבין התיעוד המקיף שנשמר באשר לעיצוב ולריהוט שלה, הופך אותה לייחודית במתחם האדריכלי של האוצר. בסוויטה מוצג העתק של דגל "משמר האוצר" אשר כיסה את תאו של הנשיא לינקולן בתיאטרון פורד. כאשר המתנקש, ג'ון וילקס בות', קפץ מהתא לאחר הירי, נתקעה עקב מגפו בדגל, והוא נפל לבמה ושבר את רגלו. הדגל, שנקרע באירוע, הובא לאחר הרצח חזרה למחלקת האוצר והוצג כסמל לאבל הלאומי.[4]
סוויטה עוצבה לראשונה בשנת 1863 על ידי חברת הריהוט והעיצוב הניו־יורקית פוטייה ושטימוס (Pottier & Stymus), שבאותה תקופה העסיקה כ־700 עובדים. עבודות השחזור בשנות ה־90 של המאה ה־20 נעשו תוך הסתמכות על תוכניות מקוריות, חשבוניות, תיאורים כתובים ותחריטים היסטוריים. שטיחים נארגו בדפוס בן 27 אינץ', ואלמנטים אדריכליים כמו כרכובי חלונות, קישוטי זהב ונברשות גולפו ונשמרו ברוח התקופה.[4]
ריהוט הסוויטה שוחזר בקפידה, כולל ספות וכורסאות מתקופת הרנסאנס האמריקאי, חלקן מהאוסף המקורי של מחלקת האוצר. ריפודי הספות נעשו בצמר סוס ובקטיפה, בהתאם לתקנים של המאה ה-19. צבעי הקירות שוחזרו לאחר בדיקות מיקרוסקופיות של שכבות צבע, אשר חשפו את הצבעים המקוריים שבהם נצבעו בעבר האלמנטים האדריכליים. הדלתות, שעשויות עץ אורן, עברו צביעה דמוי עץ אלון על פי הטכניקה המקורית. הסוויטה כוללת פריטים ייחודיים מאוספים היסטוריים, בהם פורטרט של הנשיא ג'ונסון בהשאלה מגלריית קורקורן, ריהוט מהעיר ברידג'פורט, טקסטיל מקרן דארבי, ויצירות תרומות מהאגודה ההיסטורית של מחלקת האוצר. שחזור הסוויטה מומן מתרומות פרטיות שהתקבלו דרך ועדת השימור של בניין האוצר.[4]
כיום הסוויטה מהווה אתר ייצוגי לביקורים רשמיים ותזכורת היסטורית חיה לאירועים הקריטיים שהתרחשו בבניין האוצר בשנת 1865. היא אחת הפינות הבודדות מחוץ לבית הלבן ששימשו בפועל את נשיא ארצות הברית בתפקידו.[4]
גלריה
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 Treasury's West Wing (1857-1865), U.S. Department of the Treasury, 2025-02-08 (באנגלית)
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 Salmon P. Chase Suite, U.S. Department of the Treasury, 2025-02-08 (באנגלית)
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 Secretary's Conference Room and Diplomatic Reception Room, U.S. Department of the Treasury, 2025-02-08 (באנגלית)
- ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 Andrew Johnson Suite, U.S. Department of the Treasury, 2025-02-08 (באנגלית)
בניין מחלקת האוצר של ארצות הברית41337805Q7836795