בנימין בוכמן
בנימין בוכמן (בי-חי) (1897 – 8 במאי 1979) היה מאנשי העלייה השנייה, ממגויסי היישוב לצבא העות'מאני ומאנשי ארגון השומר.
ביוגרפיה
בנימין נולד ב-1897 בעיירה ליאובו שבבסרביה (על שפת נהר פרוט) והיה הצעיר מבין שבעה ילדים. אביו, יעקב בוכמן, עבד במסחר ושלח את ילדיו ללמוד חינוך כללי. בבית ובבית הספר נחשף בנימין לציונות ושאף מנעוריו לעלות ארצה[1].
ב-1911 נשלח על ידי הוריו ללמוד בארץ, הגיע לאודסה שם עלה על אונייה והגיע ארצה.
בהגיעו ארצה התקבל ללימודים בגימנסיה הרצליה. ב-1914, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, הלך עם חבריו לכיתה ועם מוריו[2] למשרדי הממשל העות'מאני ביפו שם קיבלו נתינות עות'מאנית. בגלל המלחמה לא קיבלו הנערים סיוע כספי מהבית והנהלת בית הספר סייעה להם במזון ומגורים[3].
בתחילת מלחמת העולם הראשונה ביקר מפקד הכוחות הטורקים, אחמד ג'מאל פאשה, בגימנסיה והורה לגייס 100 מהתלמידים הבוגרים של המוסד לצבא העות'מאני. בפסח 1915 יצאה קבוצה של 100 תלמידים[4], וביניהם גם בנימין, לבית הספר הצבאי בקושטא. בתום שנה של אימונים קיבלו החניכים דרגות קצונה ובנימין הוצב לשירות בקורפוס העות'מאני ה-4 בדמשק. בשלהי 1917 קיבל בנימין חופשה לבקר את משפחתו. במהלך ביקור תלמידי גימנסיה בשפיה פשטו הטורקים על האזור בחיפוש אחר אנשי מחתרת ניל"י. בהיותו קצין טורקי סייע בנימין לאנשי שפיה וזכרון יעקב ובהמשך הוביל, בעגלה, עריקים יהודים של הצבא ממרחביה לפתח תקווה.
עם סיום חופשתו נשלח בנימין לבתומי לשמש כמתורגמן מרוסית לטורקית ושם שהה עד סיום המלחמה. עם סיומה נסע לקושטא וחזר ארצה שם השלים את בחינות הבגרות בסיוע הגימנסיה.
עם סיום לימודיו עלה, עם עוד מספר חברים (חלקם ממגויסי הצבא הטורקי), לגליל[5] שם עסק בהדרכת שימוש בנשק ביבנאל, פוריה, חוות סג'רה ובכפר תבור. התקופה שלאחר המלחמה הייתה תקופת חוסר יציבות בגליל ולבנימין הוצע לעסוק בשמירה במושבות הגליל התחתון. בהמשך עבר לשמור בתל חי וכפר גלעדי. תקופה מסוימת היה חבר בגדוד העבודה וסלל את כביש טבריה-צמח.
ב-17 בינואר 1923 היה בנימין שותף להתנקשות שביצע ירחמיאל לוקאצ'ר בקצין המשטרה הערבי תאופיק ביי א-סעיד[6][7]. לאחר שלוקאצ'ר ירה והרג את הקצין הוא הטמין את האקדח ובנימין הלך ולקח את האקדח מהמחבוא.
לאחר שנקבעו הגבולות הברורים, בצפון הארץ, בין אנגליה וצרפת וחזר השקט עלה בנימין עם משפחתו להתיישב בכפר גלעדי. בתקופת חברותו עסק בתחום הביטחון והדרכת נוער. ב-1926 עבר לתל יוסף כדי להדריך בבית ספר צבאי שפתח שם השומר (יחד איתו הדריכו ירחמיאל לוקאצ'ר ויהושע אשל). באותה תקופה חל פירוד בתל יוסף וקבוצת חברים מהפלג השמאלי (קבוצת אלקינד) בראשות מנחם אלקינד עזבו את תל יוסף. אירוע זה הביא את בנימין להחלטה לעזוב את הקיבוץ וב-1930 עבר עם משפחתו לחיפה.
בנימין נפטר ב-8 במאי 1979 והובא למנוחות בחלקת השומר בבית הקברות בכפר גלעדי לצד קברה של אשתו פנינה שנפטרה ב-1962.
לקריאה נוספת
- נחמן תמיר, אנשי העלייה השנייה - כרך ו', הוצאת המרכז לתרבות ולחינוך תל אביב וההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, 1974, עמודים 70–79
הערות שוליים
- ^ בין המורים שהשפיעו עליו במיוחד בבית הספר, לאהבת ארץ ישראל, היה יעקב פיכמן
- ^ מוריו היו בן-ציון מוסינזון וחיים בוגר (בוגרשוב)
- ^ בנימין שוכן בביתו של הסופר ש. בן-ציון
- ^ 70 היו מהגימנסיה ו-30 מהסמינר למורים בירושלים
- ^ איתו עלו גם עבר הדני, ירחמיאל לוקאצ'ר, הלל לנדסמן ועוד
- ^ החיסול היה על רקע האשמה שגויה שהקצין היה שותף לטבח שבוצע ב-1921 בבית העולים ביפו
- ^ לוקאצ'ר בחר בבנימין כשותף להתנקשות מאחר והיו חברים לספסל הלימודים בגימנסיה
