בני שנגול

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בני שנגול (געז: ቤኒ ሻንጉል) אזור הממוקם במערב אתיופיה בין הנילוס הכחול לגבול סודאן.[1] שם האזור מגיע מצמד המילים "בלה שנגור" בשפת הבארטים, כאשר משמעות המילה "בלה" היא סלע והמילה "שנגור" שהוא כינוי לאזור קבורה שבו נמצאים, על פי האמונה, רוחותיהם של אבות הבראטים.

לפנים היה האזור מקור לעבדים וזהב וכן עברו בו דרכי מסחר מן הרמה האתיופית לסודאן ולדרום סודאן. בתחילת המאה ה-17 החלו האתיופים לפלוש לאזור ובשלהי אותה המאה היה תחת שליטת של סולטנות פונג'.

במאה ה-18 וה-19 היה לאזור שבו לא שלטה שום ישות מדינית וב-1898 כבש כוח אתיופי בראשותו של מקונן וולדה מיכאל את האזור וסיפח אותו לאימפריה האתיופית. במאה ה-20 היה האזור לנפה במחוז ולגה.

כיום האזור נכלל בתוך מחוז אסוסה שמדינת בנישנגול-גומאז שבאתיופיה.

לקריאה נוספת

  • Atieb A. Dafallah, Scheik Khojele al-Hassan and Bela Shangul (1825-1938), Addis Ababa University, 1973
  • Alessandro Triulzi, Salt, Gold and Legitimacy: Prelude to the History of a No Man's Land, Bela Shangul, Wallagga, Ethiopia (ca. 1800-1898), Instituto Universitario Orientale, 1981

הערות שוליים

  1. ^ "Beni Shangul" in Chris Prouty & Eugene Rosenfeld (Editors), Historical dictionary of Ethiopia and Eritrea, Scarecrow Press, 1994, מסת"ב 0810826631, p. 47
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0