בריסטול F.2 (באנגלית: Bristol F.2 Fighter) היה מטוס קרב דו-כנפי ודו-מושבי אשר שירת בתקופת מלחמת העולם הראשונה ועד אמצע שנות ה-30. על אף היותו דו-מושבי, הוכיח דגם ה-F.2B את עצמו כמטוס זריז המסוגל להתמודד מול מטוסי קרב חד-מושביים.
עיצוב ופיתוח
במרץ 1916 ערך פרנק בארנוול (Frank Barnwell) מחקר כדי לעצב מטוס קרב הדומה ל-R.E.8. הדגמים שהוצעו על ידו היו ה-R.2A וה-R.2B, המצוידים במנועים בעלי הספק של 160 כוח סוס ו-150 כוח סוס בהתאמה, אף אחד מהדגמים לא יוצר בשל הופעת מנועי הרולס-רויס פאלקון החדשים בעלי כוח של 190 כוח סוס (הספק של 142 קילו-וואט), אך המחקר היווה את הבסיס לדגם החדש שברנוול עיצב, ה-Type 12 F.2A. הדגם החדש עוצב מראש כמטוס דו-מושבי והיה קטן יותר ממטוסים אחרים בקטגוריה שלו, חימושו היה סטנדרטי למטוסי קרב בריטיים דו-מושביים וכלל מקלע ויקרס מקובע המכוון קדימה, ומקלע לואיס מתכוונן המורכב בתא האחורי. כ-52 מטוסים מדגם F.2A הורכבו עד שפס הייצור עבר לדגם העיקרי, ה-F.2B.
היסטוריה מבצעית
כאשר הופעל הבריסטול F.2 לראשונה, כללה תורת הלחימה המקובלת עבור מטוסים מסוגו טיסה במבנה צמוד כאשר התותחנים האחוריים אמורים להתמודד עם המיירטים. טקטיקה זו לא הוכיחה את עצמה, וטקטיקות אחרות פותחו כדי לאפשר למטוס להתמודד בצורה יעילה יותר בקרבות האויר. את תורת הלחימה ההגנתית החליפו טקטיקות אגרסיביות יותר, והטייסים גילו שאת ה-F.2 ניתן להטיס בדומה למטוס קרב, כאשר התותחן האחורי, שהוסיף כוח ירי לשעה שש (אחורי המטוס), וזריזותו של המטוס אפשרו להתמודד מול מטוסי קרב קטנים וקלים בהרבה.
ב-1917 יצא מכרז עבור 1,600 מטוסים ובסוף המלחמה שירתו 1,583 מהם בגיס התעופה המלכותי (שהפך ב-1 באפריל 1918 לחיל האוויר המלכותי). סך הכל נבנו 5,329 יחידות מדגם זה והם שירתו ב-15 חילות אויר עד 1935.
ב-1920 רכשה פולין 107 מטוסי בריסטול F.2, וכ-40 מהם הספיקו לשרת במלחמת פולין-רוסיה. אחרוני המטוסים הפולנים יצאו משירות ב-1932.
מפעילות
מדינות אשר הפעילו את הבריסטול F.2.
קישורים חיצוניים
בריטניה
אפגניסטן
ניו זילנד
אוסטרליה
בלגיה
קנדה
הונדורס
אירלנד
יוון
מקסיקו
נורווגיה
פרו
פולין
ספרד
שווייץ
ארצות הברית.svg){kind=small}
.svg){kind=small}
.svg){kind=small}
.svg){kind=small}
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: Bristol F.2 Fighter
