ברית אוסטנדה
ברית אוסטנדה (בספרדית: El Pacto de Ostende) היה ההסכם שנחתם ב-16 באוגוסט 1866 בעיר הבלגית אוסטנדה על ידי שני מחנות פוליטיים בספרד - המפלגה הפרוגרסיסטית והמפלגה הדמוקרטית, מיוזמת הגנרל הפרוגרסיסטי חואן פרים על מנת להדיח את המשטר המלוכני של המלכה איזבלה השנייה לבית בורבון. לברית זו הצטרף בהתחלת שנת 1868 גם "האיחוד הליברלי" (האוניוניסטים). בעקבות הברית פרצה בספטמבר 1868 "ההפיכה המהוללת" -"La Gloriosa" שהדיחה את המלכה.
המאורעות המקדימים
ביוני 1866 פרץ במדריד מרד שנועד לשים קץ לשלטונה של איזבלה השנייה ושל ממשלת "האיחוד הליברלי" שבראשות הגנרל לאופולדו או'דונל. מרד זה נודע כ"המרד בקסרקטין סן חיל" מכיוון שתוכנן על ידי הקצינים הזוטרים ביחידת תותחנים שישבה באותו קסרקטין. כעבור חודש הדיחה המלכה איזבלה את הגנרל או'דונל שנחשב על ידה רכרוכי מדי בדיכוי המורדים. רק 66 מהם הוצאו להורג ביריות. כראש ממשלה חדש התמנה הגנרל רמון נרבאאס, מנהיג "מפלגת המתונים".
נרבאאז אימץ מיד מדיניות אוטוריטרית ודכאנית, מה שעשתה את הקואליציה עם האוניוניסטית לבלתי אפשרית. אלו, בראשותו של או'דונל, החליטו לגרום ל"ואקואום" בסנאט על ידי חוסר שיתוף פעולה עם הממשלה. לפי הנחיותיו של או'דונל נפסלה גם כל אפשרות של הבנה עם הפרוגרסיסטים, שעמדו מאחרוי המרד בקסרקטין סן חיל, ובמיוחד עם מנהיגם, חואן פרים, ועם כל הכוחות הפוליטיים שדרשו את הדחת המלכה איזבלה השנייה. אולם אחרי מותו של או'דונל בנובמבר 1867, גם מפלגתו, האיחוד הליברלי בראשות המנהיג החדש שלה, הגנרל סראנו, החליטו להצטרף לברית אוסטנדה שחתמו שנה קודם לכן הפרוגרסיסטים והדמוקרטים.
הברית
ברית אוסטנדה בין הפרוגרסיסטים בראשות חואן פרים, פראקסדס מאטאו סגאסטה ואחרים לדמוקרטים נחתמה איפוא ב-16 באוגוסט 1866 בעיר הבלגית אוסטנדה. היא קיבלה גם את ברכתם של אישים כמו קריסטינו מארטוס בלבי, מראשי הדמוקרטים וגם של סלוסטיאנו דה אולוסאגה. במעמד השתתפו כ- 45 נציגים של שת שתי המפלגות, רובם מהגרים פוליטיים שמצאו מקלט בלונדון, פריז, בריסל, ז'נבה וכו'. הם עמדו בקשר עם גולים נוספים שנמצאו באיים הקנריים. ההסכם כלל שני סעיפים:
- לשים קץ לקיים בספירות הגבוהות.
- הרכבתה של אספה מכוננת, תחת הנהגת ממשלה זמנית, כאשר האספה, שתיבחר בהצבעה כללית וישירה, ובתוקף החוק המייצג את סוברניות המדינה, תחליט את גורלה,
הניסוח הלא ברור של הסעיף הראשון איפשר את צירופם של אישים וכוחות פוליטיים נוספים. אז, אחרי מותו של או' דונל, חואן פרים וסראנו, שלמרבה האירוניה של הגורל, הנהיג את דיכוי המרד בקסרקטין סן חיל, חתמו במרץ 1868 על הסכם ביניהן. בהתאם לחתום, האיחוד הליברלי הסכים להיכנס לתהליך המכונן הנוכחי, לחיפוש אחרי שושלת חדשה, ובהתאם לסעיף השני של הברית, הסכים לעיקרון הסוברניות היחידה של הלאום והנהגת בחירות כלליות, לפי זכות הצבעה אוניברסלית. סראנו התקרב אל קבוצת הפרוגרסיסטים והדמוקרטים שחתמו על ברית אוסטנדה, לאחר שהרגיש נעלב בגלל מעצרו בעבר (באשמה שכתב מכתב למלכה שבו דרש את פתיחתו מחדש של הפרלמנט) ואחרי שכיו"ר מועצת המנהלים של "חברת הרכבות של הצפון", ציפה לסיוע של הממשלה בגין ההפסדים שרשמה החברה בשנים 1866–1867. מטרת הברית הייתה הרחקתם מן השלטון של המלכה איזבלה ושל אנשי שלומה והשכנת זכויות אוניברסליות, ובראש ובראשונה זכות ההצבעה הכללית, שנדרשה על ידי הדמוקרטים. אחרי שיעלו לשלטון תיכננו בני הברית להקים אספה מכוננת שתבחר את שיטת הממשל הרצויה, מונרכיה או רפובליקה. כתוצאה מן הברית הוקם ועד פעולה בראשות חואן פרים, שכלל נציגים של שלוש המפלגות - פרוגרסיסטית, דמוקרטית בראשות קריסטינו מארטוס והאוניוניסטים בראשות סראנו. תמכו בברית גם רפובליקנים בראשות פרנסיסקו פי אי מרגאל הגולה בפריז וקציני צבא בכירים רבים.
כתגובה החמיר נרבאאס את סגנונו האוטוריטרי. בתי הפרלמנט - הקורטס - שנסגרו ביולי 1866 לא חזרו לעבודתם אלא פוזרו. הממשלה החליטה לקיים בחירות חדשות בתחילת 1867. הבחירות התקיימו באווירה של "השפעה מורלית" כבדה של הממשלה, והבטיחה לעצמה רוב מוחלט בפרלמנט. האיחוד הליברלי, ששיחק תפקיד של אופוזיציה ראה עצמו עם ארבעה חברי פרלמנט בלבד. בנוסף התקנון החדש של הפרלמנט אישר ביוני 1867 את ביטול הזכות להצבעות אי אמון בממשלה. הפרלמנט בהרכבו החדש הצהיר כי הממשלה פטורה מאחריות על התקופה שבה משלה בעזרת צווים בזמן שהפרלמנט הושבת.
ההשלכות
ערך מורחב – שש השנים הדמוקרטיות
ברית אוסטנדה היווה את השלב המקדים של מהפכת 1868, הקרויה "המהפכה המהוללת" שהביאה לנפילת שלטונה המלוכני של איזבלה השנייה. בעקבות המהפכה נאלצה המלכה לצאת לגלות צרפת והתחילה התקופה הידועה בתולדות ספרד כ"שש השנים הדמוקרטיות", שנמשכה עד לדצמבר 1874.
תקופה זו התחלקה לשלושה שלבים:
- 1870-1868 התחיל עם מהפכת 1868, כשקם האדמירל טופטה נגד איזבלה השנייה והצטרף לפרים ולסראנו. אחרי הגליית המלכה, פרים וסראנו הרכיבו ממשלה זמנית. אושרה חוקת ספרד משנת 1869 שהתאפיינה בהרבה סממנים ליברליים ודמוקרטיים. היא כללה זכות ההצבעה הכללית של כל הגברים, הכרזת זכויות נרחבות של כל אזרחי המדינה, פרלמנט דו-קמרלי, הפרדת הרשויות, סובלנות דתית.
- 1873-1871 שלטונו של המלך אמדאו הראשון שהסתיים בהתפטרותו בפברואר 1873.
- התקופה בין פברואר 1873 כשהוכרזה הרפובליקה (הידועה כ"רפובליקה הספרדית הראשונה") ועד להפיכה הצבאית של הגנרל ארסניו מרטינס קאמפוס, שהביאה לקץ הרפובליקה ולרסטורציה של המונרכיה הבורבונית בספרד.
לקריאה נוספת
- Josep Fontana La época del liberalismo. Vol. 6 de la Historia de España dirigida por Josep Fontana y Ramón Villares Crítica/Marcial Pons, Barcelona 2007 isbn 978-84-8432-876-6
- Juan Francisco Fuentes El fin del Antiguo Régimen (1808-1868). Política y sociedad,Síntesis ,Madrid 2007 isbn=978-84-975651-5-8
- Jorge Vilches Progreso y Libertad. El Partido Progresista en la Revolución Liberal Española Alianza Editorial Madrid 2001 isbn=84-206-6768-4
קישורים חיצוניים
- German Rueda La espera del último golpe de Estado, בפורטל arte historia Atlantic International University באתר ממשלת קסטיליה ולאון
- ברית אוסטנדה בפורטל המכון מונטיליבי של אוניברסיטת ז'רונה בקטלוניה
- אנחל בהמונדה - "ההתפוררות הפוליטית של המשטר" 1868 בפורטל arte historia באתר ממשלת קסטיליה ולאון
- Angel Bahamonde Decomposicion politica del régimen Atlantic International University
