ברקינרידג' לונג
ברקינרידג' לונג (באנגלית: Breckinridge Long; 16 במאי 1881 - 26 בספטמבר 1958) היה דיפלומט אמריקאי אשר בימי מלחמת העולם השנייה, בהיותו תת-מזכיר המדינה של ארצות הברית, סיכל הצלתם של יהודים מאירופה על ידי מניעת הגירתם לארצות הברית.
ראשית דרכו
ברקינרידג' לונג נולד בעיר סנט לואיס במדינת מיזורי בשנת 1881, כבן למשפחה מיוחסת שבניה מילאו תפקידים ציבוריים נכבדים. מהמשפחה יצאו שישה חברים בקונגרס האמריקאי, שני סנטורים, שר בממשלה, שני שגרירים ואף סגן נשיא. הוא היה בוגר אוניברסיטת פרינסטון בשנת 1904 ולאחר מכן בשנים 1905 ו 1906 למד בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת וושינגטון. בשנת 1909 הוענק לו תואר שני מאוניברסיטת פרינסטון. הוא היה חבר בלשכת עורכי הדין של מיזורי משנת 1906 ובשנת 1907 פתח משרד לעריכת דין בסנט לואיס לונג המשיך לפעול כעורך דין עצמאי עד לשנת 1917. לונג נטל חלק בהליכי הקמת חבר הלאומים. הוא היה מתומכי הנשיא וודרו וילסון ומיוחסת לו סיסמת הבחירות של וילסון "הוא שמר אותנו מחוץ למלחמה", סיסמה שעזרה לוילסון, שעד אז לא צירף את ארצות הברית למלחמת העולם הראשונה, להיבחר בשנית בבחירות של שנת 1916, שלאחריהן צירף וילסון את ארצות הברית למלחמה.
לונג הצטרף למחלקת המדינה – משרד החוץ האמריקאי בשנת 1917 ונתמנה לתפקיד עוזר בדרגה שלישית למזכיר המדינה שטיפל בענייני אסיה ובנושא התקשורת הבינלאומית. לונג נשאר בתפקיד זה עד שהתפטר בשנת 1920 על מנת להתמודד בבחירות לסנאט לתפקיד הסנטור ממדינת מיזורי. הוא הובס בבחירות אלו והובס שנית בשנת 1922.
שגריר באיטליה הפשיסטית
לונג היה ידיד אישי של פרנקלין דלאנו רוזוולט עוד מהתקופה שרוזוולט היה עוזר שר הצי בימי נשיאותו של וילסון, ולונג, בעל האמצעים, תרם תרומה נדיבה למערכת הבחירות של רוזוולט לנשיאות ארצות הברית ב 1932. כשרוזולט נבחר לנשיא הוא גמל ללונג במנותו אותו לשגריר ארצות הברית באיטליה הפשיסטית. לונג כיהן בתפקיד זה בין השנים 1933 ל- 1936. לונג נתגלה כאוהד נלהב של הפשיזם וכמעריצו של בניטו מוסוליני. לאחר קריאת "מיין קמפף" הביע לונג את התפעלותו מהיטלר.[1] בעת מלחמת חבש בשנת 1936 יעץ לנשיא רוזוולט שלא להטיל אמברגו של נשק, דלק וסחורות על איטליה, בתגובה על פלישתה לאתיופיה.
על גישתו הפייסנית של לונג כתב ההיסטוריון פרופסור שלמה אהרונסון:
התנהגותו של ברק' לונג היה יסוד שנותר מתקופת שירותו כשגריר ארצות-הברית ברומא באמצע שנות השלושים והיה משותף לו ולג'וזף פ' קנדי, שהיה שגריר בלונדון. שניהם חשבו שהנאצים הם כל-יכולים, וכי אי אפשר לנצח אותם או למנוע את מסע הכיבושים שלהם במזרח אירופה.[2]
בתקופת השואה
בשובו מאיטליה מילא לונג תפקידים אחדים במשרד החוץ ובין היתר יצא לשליחות למדינות אמריקה הדרומית. תפקידו העגום בעת השואה החל כאשר לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, בינואר 1940 נתמנה, דווקא הוא, שבעברו גילה אהדה לפשיזם האיטלקי והבנה להיטלר, לתפקיד עוזר שר החוץ, ובתוקף תפקידו היה לאחראי על מתן היתרי הגירה לארצות הברית. היה זה בתקופה הקריטית שלפני ראשית ביצוע הפתרון הסופי, השמדתם המוחלטת של כל יהודי אירופה. בעת הזו עשה לונג כמיטב יכולתו לסכל הצלת יהודים על ידי מניעת הגירתם לארצות הברית. טענתו הייתה כי חוקי ההגירה הקפדניים של ארצות הברית קובעים מכסות מצומצות של היתר כניסה לארצות הברית וכי בין מבקשי ההגירה נמצאים מה שהגדיר כ"אלמנטים שליליים" והביע את דאגתו כי גרמניה הנאצית וברית המועצות ישתמשו בכניסת הפליטים לארצות הברית כדי להחדיר ביניהם מרגלים וסוכנים חתרניים.
כאשר הושמעה תביעה מחוגים יהודיים בארצות הברית להציל ילדים יהודים מבין הפליטים, כינה זאת לונג ״פסיכוזה של מלחמה״ ויצא נגד הדרישה. הצעת חוק שהוגשה על ידי שני חברי הקונגרס האמריקאי בשנת 1940 להתיר כניסת עשרים אלף ילדי פליטים לארה״ב הוכשלה על ידי לונג, שכינה את הדרישה "פסיכוזה של מלחמה".
ב 29 באוגוסט 1942 הגיע למחלקת המדינה המברק, שקיבל לימים את הכינוי "מברק ריגנר", שבו הביא גרהארט ריגנר, נציג הקונגרס היהודי העולמי בשווייץ לידיעת העולם, את הידיעה שמסר לו התעשיין הגרמני אדוארד שולטה, בדבר הפעלת הפתרון הסופי - תוכנית ההשמדה הטוטאלית של היהודים באירופה על ידי גרמניה הנאצית. תגובת בעלות הברית הייתה הצהרתית בלבד וב 17 בדצמבר 1942 פירסמו אחת עשרה ממשלות בעלות הברית וצרפת החופשית הצהרה שהוקיעה את רצח היהודים על ידי הנאצים, אך לא נקטו כל צעד ממשי לעצור את ההשמדה. בפברואר 1943 העביר הציר האמריקאי בשווייץ עוד שדר מריגנר אך הוא נתבקש על ידי לונג לא לקבל עוד ולא להעביר ידיעות כאלה לאזרחים פרטיים בארצות הברית. באפריל 1943 כונסה ועידת ברמודה שמטרתה הייתה לדון בהצלת הפליטים, אך למעשה היא נועדה להשקיט את דעת הקהל ואת ארגוני ההצלה היהודיים שתבעו ממעצמות בעלות הברית לעשות דבר מה על מנת לעצור את השמדת היהודים במסגרת "הפתרון הסופי". לוועידה לא היו כל תוצאות משמעותיות, אך גם את המועט שהושג בה פירש לונג, בשימוע בקונגרס, כאילו החלטותיה התירו לשאת ולתת עם גרמניה. לונג גם הטעה את הציבור באשר למספר הפליטים היהודים שכניסתם לארצות הברית הותרה במהלך המלחמה. בעדותו בפני הקונגרס בשנת 1943 מסר כי רובם של 580,000 הפליטים מאירופה שכניסתם לארצות הברית הותרה היו יהודים. ביומנו הודה לאחר מכן כי מספר הפליטים שקיבלו אשרות כניסה היה 545,000 ורובם לא היו יהודים.
מעשיו של לונג גרמו לכך שחוגים יהודיים בארצות הברית מתחו ביקורת על פעולותיו. לונג הגיב על מבקריו באומרו "יריבי הם הקומוניסטים, הרדיקלים הקיצונים, התועמלנים היהודיים המקצועיים ותומכי הפליטים".
ככלל פעל לונג כמייטב יכולתו כדי למנוע כניסת יהודים לארצות הברית, והדברים הגיעו עד כדי כך ששר האוצר של ארצות הברית הנרי מורגנטאו שיגר ב 16 בינואר 1944 מזכר לנשיא רוזוולט ובו הוקיע את מה שכינה "הכישלון המוחלט של פקידים מסוימים במשרד החוץ" לנקוט פעולה יעילה למניעת השמדתם של היהודים באירופה הכבושה. מורגנטאו נקב במפורש בשמו של לונג וגינה את יחסו "האדיש, הקשוח ואף העוין" של משרד החוץ לעניין הצלת היהודים. מורגנטאו הביא במזכרו לנשיא פרטים רבים על חלקו של לונג בהסתרת המידע שהגיע באמצעות מברק ריגנר. בעקבות מחאתו של מורגנטאו נושל לונג מתפקידו כממונה על נושא הפליטים במשרד החוץ והנשיא הודיע ב 22 בינואר 1944 על הקמת הוועד האמריקני לפליטי מלחמה, המורכב משרי החוץ, האוצר והמלחמה, שתפקידו ל"לנקוט בדחיפות פעולות כדי לסכל לאלתר את התוכנית הנאצית לחסל את כל היהודים ואת המיעוטים האחרים באירופה".
לונג המשיך לשרת במשרד החוץ עד לחודש נובמבר 1944 ואז פרש לגמלאות.
סוף דרכו
אחרית ימיו עברה על לונג בהנאות האופייניות לבני מעמדו החברתי אשר הונו איפשר לו אותן; איסוף עתיקות ותמונות אמנות, ובניית דגמים של אוניות. הוא החזיק אורווה לסוסי מרוץ ושימש כדירקטור של פארק במדינת מרילנד. תחביביו כללו ציד שועלים, דיג ושיוט, עיסוקים שאף הם אפיינו את בני מעמדו. הוא מת במרילנד בשנת 1955 בגיל 77.
לקריאה נוספת
- שלמה אהרונסון, היטלר, בעלות הברית והיהודים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2008.
- מרטין גילברט, אושוויץ ובעלות הברית, הוצאת עם עובד, 1981.
- גדעון האוזנר, משפט ירושלים, הוצאת בית לוחמי הגטאות, 1980.
קישורים חיצוניים
- גדעון האוזנר, השואה בראי דורנו, משואה ד', אפריל 1976, עמ' 17.
- Breckinridge Long (1881-1958), George Washington University
- Breckinridge Long (1881 -1958), PBS
הערות שוליים
