בתי כנסת בלוב
בתי הכנסת בלוב היוו מוסד מרכזי בחיי הקהילה היהודית בלוב. בטריפוליטנית כונה בית הכנסת בשם צְלָא.
קיומם של בתי כנסת בלוב ידוע כבר מהמאה ה-4 ומספרם גדל עם הגידול במספרם של היהודים בארץ זו. בשנת 1923 ציין אברהם אלמליח את דבר קיומם של 35 בתי כנסת בעיר טריפולי, ועל כך יש להוסיף את בתי הכנסת בכפרים, אחד או שניים בכל קהילה.
רוב בתי הכנסת בלוב (בעיקר בטריפולי אך גם בעיירות ובכפרים) היו בנויים תחת כיפת השמים, וברובם היו בין 70 ל-100 מקומות ישיבה, למעט מספר מצומצם של בתי כנסת גדולים יותר, מרביתם כאלה שנבנו בתקופת השלטון האיטלקי ולאחריה.
מבנה בתי הכנסת
בכל בית כנסת ההיכל היה עשוי עץ ומעליו כתר, על פי רוב שני לוחות הברית, קרני שמש (ע"פ הפסוק: "כי באורך נראה אור") או זוג כנפים פרושות (ע"פ הפסוק: "ובצל כנפיך תסתירני"). ספסלי הישיבה היו קבועים וצמודים לקירות וכן מסביב לבימה.
מנהגים בבתי הכנסת
לכל בית כנסת היה חזן קבוע לכל אחת מן התפילות בימי שבת חג ומועד וכן חזן לימי החול. במשך ימי השבוע היו מתקימים ברוב בתי הכנסת כמה מניינים ולכל מנין היה חזן קבוע.
בימי שבת וחג היה עורך הגבאי מכירה פומבית של המצוות השונות (דְלָאלָה) ובהן פתיחת ההיכל (אותה קנו לרוב אנשים שנשותיהם עמדו לפני לידה), הגבהה, ועליות לתורה, משלישי ואילך, למעט הרביעי. העלייה הרביעית כונתה "מדליק" הואיל וכל ההכנסות מעליה זו היו קודש לרכישת שמן לנר התמיד. עלייה זו נמכרה בתחילת השנה ולכל השנה.
לקריאה נוספת
- חיים כלפון, לנו ולבנינו - מעגל חיי הקהילה הלובית מראשית השנה ועד אחרית השנה, עמ' 173 - 187.
קישורים חיצוניים
- בתי הכנסת בלוב באתר מרכז אור שלם.
