ג'ון ראסל
 |
ג'ון ראסל (באנגלית: John Russell; 29 במרץ 1745 - 20 באפריל 1806) היה צייר אנגלי שנודע בעבודות הפורטרט שלו בשמנים ובפסטלים, כסופר ומורה לטכניקות ציור.
ביוגרפיה
ראסל נולד בגילדפורד, סארי, בנו של מוכר ספרים ומדפיס שארבע פעמים היה ראש העיר. [1] אביו היה אמן, וצייר ופרסם שתי תצוגות של ציורי נוף של העיר גילדפורד. ראסל גילה נטייה חזקה לאמנות. הוא התאמן אצל פרנסיס קוטס, אחד מחלוצי ציור הפסטל האנגלי. כמו קוטס, גם הוא העריץ של רישומי הפסטל של רוזלבה קארירה. בגיל 19 המיר את דתו למתודיזם, שהיה הגורם למתיחות עם משפחתו ועם מורו. הוא לא הסתיר את נטיותיו האוונגליסטיות העזות וניסה להטיף להן בכל הזדמנות.[2]
ראסל הקים סטודיו משלו, בלונדון, בשנת 1767. הוא הוצג בפני סלינה, הרוזנת מהנטינגדון, שניסתה ללא הצלחה לשכנע אותו לוותר על הציור וללמוד בקולג' להכשרת כמרים מתודיסטים שלה שבויילס. ב-5 בפברואר 1770 נשא לאישה את האנה פאדן, בתו של מוכר הדפסים ומפות בצ'רינג קרוס, שאותה המיר לדתו. הם גרו ברחוב מורטימר מס' 7, כיכר קוונדיש, לשם הוא עבר ב-1770.
בשנת 1772, הוא כתב את הספר "אלמנטים של ציור עם עפרונות צבעוניים", עד אז זכה במענקים עבור רישומיו מהחברה המלכותית לאמנויות (RSA) ב-1759 וב-1760, ונכנס לבית הספר לאמנות של האקדמיה המלכותית לאמנויות (RA) ב-1770. שם זכה במדליית זהב עבור רישום דמות. הוא הציג 330 יצירות באקדמיה בין 1769 ועד למותו.
בשנת 1770 צייר ראסל את השר המתודיסטי, ג'ורג' ווייטפילד ואת הפילנתרופ לעתיד ויליאם וילברפורס, שהיה רק בגיל אחת-עשרה. [3] ב-1771, הוא הציג דיוקן של צ'ארלס וסלי באקדמיה המלכותית, וב-1772 צייר את סלינה הייסטינגס, הרוזנת מהנטינגדון בפסטל. [4] באותה שנה הוא נבחר לעמית של האקדמיה המלכותית.
בשנת 1788, נבחר ראסל לאקדמאי מלכותי, באותה שנה צייר את דיוקנו של חוקר הטבע סר ג'וזף בנקס. בשנת 1789, הוא הוזמן לצייר את הרופא המלכותי פרנסיס וויליס. בשנת 1790, הוא מונה לצייר עפרון (פסטל) של המלך ג'ורג' השלישי. הוא צייר את המלכה שארלוט, הנסיך מוויילס והדוכס מיורק. עם חסות מלכותית כזו, הוא פיתח קהל לקוחות גדול.
ראסל היה איש בעל אמונה דתית עמוקה, חסיד אדוק של ג'ורג' ווייטפילד. הוא החל לכתוב יומן מפורט והמשיך לכתוב בו עד מותו. הוא היה ביחסים טובים עם סר ג'ושוע ריינולדס, איתו סעד באקדמיה ובמועדון הספרותי (נקרא היום, המועדון). הוא תיעד אירועים שבהם היה וכן את המצוירים שלו.
מבין שנים עשר ילדיו (מתוכם ארבעה מתו בינקותם), ויליאם ראסל (1780–1870), הציג דיוקנאות באקדמיה המלכותית מ-1805 עד 1809. שתיים מבנותיו של ג'ון ראסל, אן ראסל וג'יין ראסל הפכו גם הן לאמניות.
הוא מת בהול ב-1806 לאחר שחלה בטיפוס.
ניתן לצפות בעבודותיו של ראסל בגלריות רבות בבריטניה וברחבי העולם, אך האוסף הגדול ביותר מוחזק על ידי גלריית האומנות בבית גילדפורד.
אסטרונומיה
ראסל התעניין באסטרונומיה והכין את מפת הירח, אותה חרט על שני לוחות שיצרו כדור המראה את פני הירח הנראה. הוא גם המציא מנגנון להצגת הופעות הירח, שאותו כינה "סלנוגרפיה".[2] רישום הפסטל הגדול והמפורט ביותר של ראסל של פני הירח (1793–1797) הוא "הייצוג המוקדם והנאמן ביותר של הירח".
כמה מהדיוקנאות הטובים ביותר שלו היו של המדענים המוערכים של התקופה, כמו חברו ויליאם הרשל, שאותו תיאר אוחז במפת כוכבים המראה את גילויו של אורנוס. הרשל היה זה שסיפק את הטלסקופ החזק שראסל השתמש בו לתצפיות על פני הירח. [5]
גלריה
קישורים חיצוניים
- ג'ון ראסל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Jeffares, Neil. "Russell, John" (PDF). Dictionary of Pastellists before 1800.
- ^ 2.0 2.1 "Russell, John (1745–1806)". Dictionary of National Biography. London: Smith, Elder & Co. 1885–1900.
- ^ William Wilberforce - National Portrait Gallery, www.npg.org.uk (באנגלית)
- ^ Selina Hastings, Countess of Huntingdon - National Portrait Gallery, www.npg.org.uk (באנגלית)
- ^ ITP 42: The Face of the Moon, by John Russell | Andrew Graham-Dixon, AndrewGraham-Dixon.com
