ג'ורג' בס
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. ג'ורג' בס (באנגלית: George Bass; 30 בינואר 1771-5 בפברואר 1803) היה רופא ימי בריטי וחוקר אוסטרליה.
שנים ראשונות
באס נולד ב -30 בינואר 1771 באסווארבי, סמוך לסלייפורד, לינקולנשייר, [1] בנם של איכר, ג'ורג' בס, ואשתו שרה (לבית ניומן). [2] אביו נפטר בשנת 1777 כשהיה בן 6. הוא למד בבית ספר מקומי, ובהמשך השתלם ברפואה בבית החולים בעיר בוסטון, לינקולנשייר. בגיל 18 התקבל בלונדון כחבר באגודת המנתחים ובשנת 1794 הצטרף לצי המלכותי כרופא ומנתח. הוא הגיע לסידני בניו סאוס ויילס ב־7 בספטמבר 1795. [3]
בהפלגה היו גם מתיו פלינדרס, ג'ון האנטר, בנלונג ועוזרו ויליאם מרטין.
הפלגות הסירות "טום טומב"
בס הביא עימו מאנגליה סירה קטנה של 2.4 מ', אותה כינה " טום טומב" בגלל גודלה. באוקטובר 1795 הפליגו בס ופלינדרס, מלווים על ידי ויליאם מרטין, מפורט ג'קסון למפרץ בוטניק וחקר את נהר ג'ורג' במורד הזרם רחוק יותר ממה שעשו בעבר המתיישבים. הדיווחים על שובם הובילו להקמת עיירה "בנקס" במקום. [4]
במארס 1796 אותה משלחת יצאה למסע שני בסירה יותר גדולה, שכינו אותה "טום טומב 2". [5] במהלך שייט זה הם נסעו לאורך החוף הגיעו לאגם אילולארה, אותו כינו "לגונה טום טומב". [6] בהמשך אותה שנה גילה בס אדמות טובות ליד גבעת פרוספקט, מצא בקר שהלך לאבוד שהובא עם הצי הראשון ונכשל בניסיון לחצות את ההרים הכחולים.
הפלגת ספינות לחוף המערבי
בשנת 1797, בלי פלינדרס, בתוך סירה גדולה יותר, עם צוות של שישה, הפליג בס לקייפ האו, הנקודה הרחוקה ביותר בדרום מזרח אוסטרליה. מכאן הוא פנה מערבה לאורך מה שהוא חוף אזור גפסלנד בוויקטוריה, עד הנמל המערבי - האתר של הנוכחי של העיר מלבורן. בס האמין כי מיצר ים הפריד את היבשת מארץ ואן דימן (כיום טסמניה) גובתה בתצפית המדהימה שלו במהירות של הגאות ובמצב הדרום-מערבי הארוך בחזית וילסון.
באס ביקר באזור קימה ורשם הערות רבות על המורכבות הבוטנית שלו ועל תופעת הטבע נדירה של "גייזר" מי ים שמגיע לגובה של 25 מטר, וציין את הגאולוגיה הגעשית שמסביב התופעה ותרם רבות להבנתה.
חקירת טסמניה בנורפוק
בשנת 1798 עקפו בשייט את ואן דימן (טסמניה). במהלך מסע זה ביקר בס בשפך הנהר דרוונט, שנמצא שנים קודם, וקיבל את שמו מסרן ג'ון הייס בשנת 1793, שם הוקמה ב 1803 העיר הובארט על סמך הדו"ח שלו.[7]
כאשר פלנדארס ובס חזרו לסידני הן המליצו למושל ג'ון האנטר כי המייצר בין אוסטרליה לואן דימן ייקרא מיצר בס.
"זה לא היה אלא מחווה לחברי ובן זוגי הראויים", כתב פלינדרס, "למרות הסכנות הקיצוניות והעייפות שעבר, בהתחלה שנכנס אליו בסירה קטנה, ולהערכה הנכונה שהוא גיבש, על קיומו של פתח רחבה בין ארץ ואן דימן לניו סאות' ויילס."
בס היה חוקר טבע ובוטנאי נלהב, והוא העביר כמה מתגליותיו הבוטניות לסר ג'וזף בנקס בלונדון. "במסע זה של ארבעה עשר שבועות אספתי את אותם מעט צמחים על אדמתה של ואן דימן שלא היו מוכרים לי בניו סאות' ויילס," כתב לבנקס, "יש לי את הכבוד להגיש אותם לבדיקתך." הוא נעשה חבר כבוד בחברה לקידום ההיסטוריה של הטבע. כמה מתצפיותיו פורסמו בכרך השני של סיפורו של דייוויד קולינס על המושבה האנגלית בניו סאוס ויילס. הוא היה בין הראשונים שתיארו את חיות הכיס האוסטרליות.
נישואין ומסחר
ב־8 באוקטובר 1800, [8] ג'ורג' נישא לאליזבת' ווטרהאוס בכנסיית סנט ג'יימס, ווסטמינסטר. [9] היא הייתה אחותו של הנרי ווטרהאוס, חבר לשעבר באוניה של בס, וקברניט מוסמך. בינואר 1801 הפליג בס שוב לפורט ג'קסון, והשאיר את אליזבת בבית, ואף על פי שבני הזוג כתבו זה לזה, הם לא נפגשו שוב, מכיוון שבס מעולם לא חזר מהמסע הזה.[10]
בס וקבוצת חברים השקיעו כ -10,000 ליש"ט בספינה, ובמטען סחורות כלליות להובלה ולמכירה בפורט ג'קסון. בס היה מנהל המסע וגם הבעלים והפליג בתחילת 1801.
כשעבר במיצר בס במסעו בשנת 1801, הוא קרא למקום מצר בס, כמו כל מאפיין גאוגרפי אחר. נראה כי כפי שהבחין הביוגרף של פלינדרס ארנסט סקוט, שהצניעות הטבעית של בס פירושה שהוא לא חש צורך לומר "התגלה על ידי" או "נקרא על שמי".
עם הגעתו מצא בס את המושבה עמוסה בסחורות והוא לא הצליח למכור את המטען שלו. קינג, מושל המושבה פעל בתוכנית כלכלית קפדנית ולא לקח את הסחורה לחנות הממשלתית, אפילו בהנחה של 50%. מה שעשה קינג היה לחתום חוזה עם בס לייבוא בשר חזיר משומר במלח מטהיטי. היה מחסור באוכל בסידני באותה תקופה [11] והמחירים גבוהים. חזירים היו בשפע בטהיטי וקינג יכול היה להתקשר עם בס ושניהם היו מרוויחים. הסידור התאים לקינג, והיה רווחי עבור בס.
יחד עם צ'ארלס בישופ הפליג בס מסידני בספינה "וונוס" לסאונד דושי בניו זילנד, שם בילו 14 יום בחילוץ ברזל מהאונייה ישנה של קפטן ברמפטון, "האנדוור". הם הפכו את הברזל לגרזינים, להחלפה תמורת בשר החזיר בטהיטי. הם חזרו לסידני בנובמבר 1802. [12]
בינואר 1803 פנה בס למושל קינג בבקשה למונופול דייג בשטח המשתרע מקו החוצה את האי הדרומי התחתון של ניו זילנד מדושקי סאונד ועד נמל אוטאגו - כיום אתר העיר דונדין - וכולל את כל האדמות והימים מדרום, ובמיוחד איי אנטיפודס, ככל הנראה על סמך מידע מגיסו ווטרהאוס, שגילה את הארכיפלג אנטיפודס. [13] הוא הפליג דרומה מסידני לעולם לא לחזור.
הפלגה אחרונה
לא ידוע מה קרה לבס. הוא הפליג במסעו האחרון ב"וונוס" ב־5 בפברואר 1803 והוא וצוותו לא נראו עוד. התוכנית שלו הייתה לנסוע לטהיטי ואולי להמשיך למושבות הספרדיות בחוף צ'ילה לקנות מוצרים ולהביא אותן לסידני.
על פי החשד, ייתכן שבס גם תכנן לעסוק בסחר באזור צ'ילה. ספרד שמרה את יבוא הסחורות למושבותיה רק לספינות ספרדיות. אולם המתיישבים הספרדים, היו זקוקים ליותר מכפי שיכלו לספק. מחסור ומיסוי כבד גרם למחירים גבוהים, ועודד סחר בלתי חוקי נרחב עם ספינות זרות.
נמל פורט ג'קסון תואר על ידי כמה היסטוריונים מהמאה ה -19 כבסיס להברחות שכאלה [14] (לבריטניה לא היו קשרי ידידות גדולה עם ספרד באותה תקופה ולכן הרשויות הבריטיות לא היו מעורבות).
לבס היה עדיין היה הרבה ממטען כללי שהביא לסידני בשנת 1801 ויכול להיות שהוא התפתה לקחת חלק ממנו לצ'ילה. בשניים ממכתביו האחרונים יש רמזים למיזם שלא יכול היה לתת לו שם. אך בכל מקרה הוא יצא לדרך בשנת 1803, עם מכתב דיפלומטי של המושל קינג שמעיד שמטרתו היחידה, אם הוא יהיה בחוף המערבי של דרום אמריקה, הייתה להשיג סחורות.
גורלו לא נודע. באנגליה בינואר 1806 בס הוזכר על ידי האדמירליות כימאי שאבד בים, ומאוחר יותר באותה שנה קיבלה אשתו אליזבת קצבה מקופת האלמנות, רטרואקטיבית למועד שבו הסתיים הקשר עם בס ביוני 1803. (באס שילם כספים קבוע לקרן ממשכורתו.)
ספקולציות אחדות הופיעו לגבי גורלו של בס. סיפור אחד, מיוחס לוויליאם קמפבל מהאוניה "הארינגטון" שסיפר כי בס נלכד על ידי הספרדים בצ'ילה ונשלח למכרות הכסף. "הרינגטון" עסקה בהברחות וחזרה לסידני כשלושה חודשים לאחר עזיבתו של בס. עם זאת, הסיפור מתפרסם בשנת 1811 בדו"ח מאת ויליאם פיצמאוריס ומהיימנותו לא ברורה.
טיעון נוסף נגד הסיפור הדרום אמריקני הוא שכל האסירים הבריטים שהוחזקו בידי הספרדים בצ'ילה ובפרו שוחררו בשנת 1808 וחזרו לאירופה. אם צוות "הוונוס" של בס, אכן נלכד על ידי הספרדים, אף אחד מ -25 אנשיו לא שרד.
חיפוש בארכיונים הספרדיים בשנת 1903 על ידי ההיסטוריון פסקואל דה גייאנגוס וחיפוש בארכיונים פרואניים בשנת 2003 על ידי ההיסטוריון חורחה אורטיז-סוטלו לא מצא אזכור לבס. גורלו הסופי נותר בגדר תעלומה.
מורשת
בשנת 1963, הנפיק הדואר האוסטרלי בול לזכרו של בס.
המקומות הבאים נקראים על שמו של בס:
- Bass Highway (Tasmania)
- Bass Highway (Victoria)
- Bass Hill, New South Wales
- Bass Point
- Bass Strait
- Bass River
- Bass, Victoria (town)
- Division of Bass, Tasmania (federal)
- Division of Bass, Tasmania (state)
- Bass and Flinders Point, Cronulla, New South Wales
- George Bass Drive, Moruya, New South Wales
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Bishop's transcripts for Aswardby, 1561–1830 Church of England. Parish Church of Aswardby (Lincolnshire)
- ^ Estensen, Miriam. The Life of George Bass: Surgeon and Sailor of the Enlightenment, page 1. Published by Allen & Unwin, 2005.
- ^ Scott, Ernest (1914). The Life of Captain Matthew Flinders, RN. Sydney: Angus & Robertson. p. 100.
- ^ Scott, Ernest (1914). The Life of Captain Matthew Flinders, RN. Sydney: Angus & Robertson. p. 86.
- ^ Flinders, Matthew. Narrative of expeditions along the coast of New South Wales, for the further discovery of its harbours from the year 1795 to 1799. Archived from the original on 11 July 2011.
- ^ The Journal of Daniel Paine 1794–1797 page 39
- ^ Roe, Margriet (1966). "Hayes, Sir John (1768–1831)". Australian Dictionary of Biography. Canberra: Australian National University. Retrieved 17 October 2013.
- ^ Estensen, Miriam. The Life of George Bass: Surgeon and Sailor of the Enlightenment, page 133. Published by Allen & Unwin, 2005.
- ^ Ancestry.com. Pallot's Marriage Index for England: 1780–1837 [database on-line]. Provo, UT, USA: The Generations Network, Inc., 2001.
- ^ "Love letters, George and Elizabeth Bass correspondence, 1801–1803". One Hundred Exhibition. State Library of NSW. Retrieved 22 February 2013.
- ^ Manning Clark, A History of Australia, volume 1, reprint 1981,
- ^ Taylor, Rowley Straight through from London, the Antipodes and Bounty Islands, New Zealand, Heritage Expeditions New Zealand Ltd, Christchurch, New Zealand, 2006, ISBN 0-473-10650-7, pp. 37,38 & 40.
- ^ McNab, Robert (ed), Historical Records of New Zealand 2 vols, Government Printer, Wellington, 1908 & 1914.
- ^ Rusden, George William (1897). The History of Australia. London: Chapman and Hall. p. 374.
