ג'יימס פיירמן
 |
ג'יימס פיירמן (באנגלית: James Fairman; 1826 - 12 במרץ 1904) היה צייר נוף אמריקאי יליד סקוטלנד, מורה לאמנות, מבקר אמנות וקצין צבא.
ביוגרפיה
אביו, לורנץ פיירמן, היה קצין צבא ששירת את המלך קרל הארבע עשרה מלך שוודיה, במלחמות הקואליציה. כשהמלך החליף צד, הוא ברח לסקוטלנד, שם התחתן עם אמו של ג'יימס, מרי פרקהרסון בלק. [1]
ב-1832, לאחר מותו המוקדם של אביו, החליטה אמו להגר לארצות הברית. הם התיישבו בניו יורק. ב-1842, לאחר שגילה כישרון מסוים לציור, הוא החל להשתתף בשיעורי ערב באקדמיה הלאומית לעיצוב. בהמלצתו של צייר הדיוקנאות, פרדריק סטיילס אגת, הוא הפך לסטודנט במשרה מלאה. לאחר סיום לימודיו, הוא מצא עבודה כשוליה בהוצאת הספרים Harper & Brothers, במנהטן.
בשנת 1851, הוא ביקר בלונדון כדי לראות את התערוכה הגדולה. מאוחר יותר תיאר את מה שראה שם כ"התגלות". במהלך עשר השנים הבאות, הוא הפך למעורב יותר ויותר בתנועה לביטול העבדות וגילה שיש לו כישרון לדבר בפני קהל. בשנת 1858, כאשר התעוררה מחלוקת על הוצאת לימוד התנ"ך מבתי הספר הציבוריים בניו יורק, הוא התנגד לשינוי, התמודד על מושב בוועדת בתי הספר ונבחר. אך נכשל בקמפיין לקונגרס.
שירות מלחמת אזרחים
ב-1861, חודשים ספורים לאחר תחילת מלחמת האזרחים, הוא התגייס כקפטן לפלוגה B של חיל הרגלים ה-10 של ניו יורק, ולאחר מכן עבר לחיל הרגלים המתנדבים ה-96 של ניו יורק והתקבל שם כקולונל. לאחר שלושה שבועות בלבד של אימונים, השתתפה יחידתו במערכת חצי האי. במהלך תקופה זו הוגשו נגדו ארבע תלונות בעקבות סכסוכים עם קצינים אחרים. הוא גם ננזף על העלבת קצין ממונה. הגנרל ויליאם היי קים כינה אותו "הולנדי של פנסילבניה" שהשיג את מעמדו באמצעות השפעה פוליטית. כשהגיעו תלונות דומות, הוא התבקש להתפטר וכך עשה בספטמבר 1862. [2]
קריירה מאוחרת
לאחר מכן חזר לניו יורק ופתח סטודיו משלו. הוא גם נתן הרצאות מטעם קופר יוניון. עד 1871, הוא השתתף בתערוכות באקדמיה הלאומית ובאגודה האמריקאית לצבעי מים. עם זאת, אופיו הנוקשה חזר על ההתנהגויות הבעייתיות. הוא עזב את ארצות הברית ונסע לארץ ישראל. בשנת 1872, נמשך על ידי בית הספר לציור בדיסלדורף והוא נסע לשם לפתוח סטודיו ונשאר בעיר שלוש שנים. [3]
ב-1875 עבר לפריז, שם שהה עוד שלוש שנים, ועבר ללונדון.
מדי פעם הוא ביקר בארצות הברית כדי למכור את ציוריו. היו אלה אירועים מתוכננים, אליהם הזמין עיתונאים, ונשא הרצאות בנושאים פופוליסטים, ביו השאר היה תוקף את האמנות המבוססת והאקדמית האמריקאית.
לבסוף הוא חזר לארצות הברית ב-1881 והתיישב לזמן קצר בשיקגו, שם היו לו חברים ועזר להם כלכלית לאחר השריפה הגדולה .
במשך שנה אחת הוא החזיק בתפקיד הוראה באוליבט, מישיגן, ולאחר מכן חזר לניו יורק.
הוא נפטר שם, בסטודיו שלו, ב-1904.
גלריה
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Eduard Maria Oettinger: Moniteur des dates. Biographisch-genealogisch-historisches Welt-Register. Ludwig Denicke, Leipzig 1869, pg. 70
- ^ Thomas P. Lowry: Curmudgeons, Drunkards and Outright Fools. Courts-Martials of Civil War Union Colonels. University of Nebraska Press, 1997
- ^ Bettina Baumgärtel, Sabine Schroyen, Lydia Immerheiser, Sabine Teichgröb: "Verzeichnis der ausländischen Künstler und Künstlerinnen. Nationalität, Aufenthalt und Studium in Düsseldorf". In Bettina Baumgärtel (Ed.): Die Düsseldorfer Malerschule und ihre internationale Ausstrahlung 1819–1918. Michael Imhof Verlag, Petersberg 2011, ISBN 978-3-86568-702-9, Vol.1, pg. 430
