לדלג לתוכן

ג'רארד ג'ון שייפר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
ג'רארד ג'ון שייפר ג'וניור
Gerard John Schaefer Junior
לידה 26 במרץ 1946
נינה, ויסקונסין, ארצות הברית
נרצח 3 בדצמבר 1995 (בגיל 49)
‌ברדפורד, פלורידה, ארצות הברית
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
השכלה בית הספר התיכוני סנט תומאס אקווינס
המכללה הקהילתית של ברוארד
אוניברסיטת פלורידה אטלנטיק
תקופת פעילות 27 בספטמבר 1972 – 11 בינואר 1973 (107 ימים)
בת זוג מרתה פוג
(1968–1970)
תרזה דין
(1971–1973)

ג'רארד ג'ון שייפר ג'וניור (באנגלית: Gerard John Schaefer Junior;‏ 26 במרץ 1946 – 3 בדצמבר 1995) היה רוצח אמריקאי, אשר רצח שתי נערות בפורט סנט לוסי, פלורידה, ב-1972. נחשד כי רצח כעשרים ושש נשים נוספות. נודע בכינויים "התליין" ו"השוטר הרוצח", היות שביצע חלק מפשעיו בזמן שעבד כשוטר[1][2].

שייפר נידון לשני מאסרי עולם בבית הסוהר המדיני של פלורידה[3][4] ונרצח בידי אסיר אחר ב-1995[5][6].

ביוגרפיה

ילדות

שייפר נולד בנינה (אנ'), ויסקונסין, ב-26 במרץ 1946, הבכור מבין שלושת ילדיהם של ג'רארד ג'ון ודוריס מארי (רנסי) שייפר. אביו היה איש מכירות נודד ואמו עקרת בית. הוא גדל בנאשוויל, טנסי, ומאוחר יותר באטלנטה, ג'ורג'יה, ועבר עם משפחתו לפורט לודרדייל, פלורידה, ב-1960.

מאוחר יותר בחייו תיאר שייפר את ילדותו כבעייתית, בשל השינויים התכופים במקום המגורים של המשפחה, וכן בגלל האלכוהוליזם שממנו סבל אביו. האב נהג באלימות מילולית כלפי אשתו וילדיו. בינו לבין שייפר התקיימה מערכת יחסים נוקשה[7].

בתור ילד אהב שייפר לבלות בחוץ. תחביביו העיקריים היו איסוף כלי נשק, ציד ודיג[7]. חבריו לכיתה בבית הספר התיכוני סנט תומאס אקווינס (אנ') תיארו אותו כמי שלא השתייך לאף קליקה. הוא נהג לבלות לבדו[8].

נעורים

עד לנעוריו החל שייפר לפתח התנהגות בעייתית[9].

אף על פי שנהג לצאת עם בנות מבית ספרו, זכה שייפר ליחס שלילי מצד חלק מחברותיו לכיתה, ופיתח הרגלים רעים.

שייפר נחשב לתלמיד מבטיח. הוא סיים את חוק לימודיו בבית הספר התיכוני סנט תומאס אקווינס, ועבד למשך תקופה קצרה בתור מדריך דיג באברגליידס (אנ'), בטרם נרשם למכללה הקהילתית של ברוארד (אנ').

לימודים אקדמיים

תחילה נרשם שייפר ללימודי סוציולוגיה, בטרם עבר לענף ההוראה ב-1964[10]. בתום שנתו השנייה בברוארד, הגיש בקשה לקבלת מלגה באוניברסיטת פלורידה אטלנטיק (אנ') בבוקה רטון[11][12].

במהלך אותה תקופה התארס שייפר למרתה "מרתי" לואיז פוג. בדצמבר 1968 התחתנו השניים. זוגיותם התדרדרה במהרה. ב-2 במאי 1970 התגרשו השניים[13].

זמן מה לאחר מכן, פתח שייפר במערכת יחסים קצרה עם אישה בעלת נכות פיזית. הזוגיות לא החזיקה מעמד[14].

קריירה

במרץ 1969 התקבל שייפר לתוכנית התמחות בהוראה בבית הספר התיכוני פלנטיישן (אנ')[15]. הוא החל ללמד גאוגרפיה ב-23 בספטמבר אותה שנה, אולם פוטר ב-7 בנובמבר לאחר שסירב לקבל הדרכה מהממונים עליו[16].

לאחר ניסיונות נוספים בתחום ההוראה שלא צלחו, החליט שייפר לטוס לחופשה באירופה ובצפון אפריקה בטרם שב לפלורידה[15]. ב-1 בספטמבר 1970 הגיש בקשת קבלה למשטרת וילטון מנורס (אנ'), והתקבל למשטרת מחוז ברוארד בספטמבר 1971[17].

מספר חודשים לפני שהתחיל את הקריירה שלו כשוטר, פגש שייפר את תרזה דין בת התשע עשרה. השניים התארסו במהרה ונישאו בפורט לודרדייל ב-11 בספטמבר 1971.

העסקתו של שייפר במשטרת וילטון מנרוס נמשכה רק כשישה חודשים. הוא פוטר לאחר שהממונים הבחינו במנהגו לעצור כלי רכב בהם נהגו נשים וליצור עמן קשר מאוחר יותר[18].

מעט לפני פיטוריו, החל שייפר לחפש עבודה במסגרת רשויות החוק, והתקבל למשטרת השריף במחוז מרטין (אנ'), פלורידה, ב-23 ביוני 1972[1]. בדיקת רקע שנערכה חשפה כי היה נטול עבר פלילי[19][20].

הרציחות

חטיפות

ב-21 ביולי 1972, נתקל שייפר בננסי אלן טרוטר בת השמונה עשרה ופאולה סו ולס בת השבע עשרה בזמן שסייר עם ניידת המשטרה שלו[21]. השתיים חיפשו טרמפים, ושייפר הציע להסיע אותן ליעדן המבוקש בסטיוארט (אנ'). הן הסכימו להיפגש איתו למחרת[22].

למחרת, בא שייפר למקום המיועד. הוא הציג עצמו כשוטר[23]. סטה מהמסלול באמתלה, עצר בסמוך לבקתה נטושה באזור מרוחק ביער, הוציא את שתיהן החוצה, קשר את ידיהן וחסם את פיותיהן[24]. לאחר מכן לקח אותן לעץ ברוש קרוב, וקשר אותן בצורה שנאלצו לעמוד בעזרת קצות אצבעותיהן כדי לא להיחנק[25]. הוא הודיע לשתיהן כי הן בסכנה.

באותו הרגע נשמעה קריאה דחופה ברדיו המשטרתי של שייפר, והוא נאלץ לעזוב את המקום. השתיים הצליחו להימלט[26]. כאשר שב שייפר למקום, נדהם לגלות כי הן נמלטו. הוא חזר לביתו והודיע לממונה עליו, השריף רוברט קראודר, כי עשה טעות[27].

קראודר נסע למקום ואיתר את הנערות[28][29].

מעצר

טרוטר נלקחה לתחנת המשטרה, שם מסרה יחד עם ולס את גרסתה לאירועים[30]. זיהו את שייפר באופן רשמי.

שייפר פוטר ממשרתו והושם במעצר. קראודר הורה להגיש נגדו כתב אישום בגין כליאת שווא ותקיפה בנסיבות מחמירות.

כעבור שבועיים, שוחרר שייפר בערבות ונותר חופשי עד למשפטו[31]. בזמן שהמתין התפרנס מעבודות שונות[32].

רציחות

ב-27 בספטמבר 1972, חטף שייפר את סוזן קרול פלייס בת השבע עשרה ואת ג'ורג'יה מרי ג'סופ בת השש עשרה. השלושה הכירו במרכז לחינוך מבוגרים בפורט לודרדייל[33]. הוא הציג את עצמו בתור ג'רי שפרד[34][35].

בצהרי היום בו נראו לאחרונה, הגיעה אמה של פלייס לביתם, ומצאה את בתה עם ג'סופ ושייפר. הן הציגו אותו והודיעו שהם יוצאים לחוף. שתי הנערות יצאו מהבית יחד עם שייפר בסביבות השעה 08:45 בערב.

כעבור ארבעה ימים, דווחו הנערות כנעדרות. החקירה הראשונית לא הובילה לשייפר[30].

חשדות נוספים

מרי אליס בריסקולינה בת הארבע עשרה ואלזי לינה פרמר בת השלוש עשרה נעלמו ב-26 באוקטובר 1972[36]. בראשית 1973 נמצאו גופותיהן. בריסקולינה הוכתה קשות בראשה. פרמר מתה גם היא כתוצאה מחבטה בראשה[37].

החקירה חשפה כי אדם בשם גרי שפרד היה מוכר לבריסקולינה[38]. שפרד זוהה כשייפר[39].

כעבור שלושה חודשים נעלמו שתי צעירות נוספות. ב-11 בינואר 1973, קולט מרי גודאינף וברברה אן וילקוקס בנות התשע עשרה, נראו לאחרונה בבילוקסי (אנ'), מיסיסיפי[40]. עצמותיהן התגלו בינואר 1977[41][5].

מאסר ראשוני

בדצמבר 1972 נפתח משפטו של שייפר בגין חטיפתן של ולס וטרוטר. הוא הודה באשמה בגין סעיף אחד של תקיפה בנסיבות מחמירות, ונגזרה עליו שנת מאסר אחת[42][43][44]. הוא החל לרצות את עונשו בבית הכלא של מחוז מרטין ב-15 בינואר 1973[45].

חקירה

קצה חוט

במרץ 1973 נתקלה לוסיל פלייס במכתב מאת ג'רי שפרד בחדר השינה של בתה. שם גילתה כי שפרד רשם את דירתו על שמו האמיתי, ג'רארד שייפר, וכי נכלא לאחרונה בגין חטיפה וניסיון לרצח של שתי נערות[46].

לאחר שהודיעה על כך למשטרה, גילו החוקרים כי הרכב השתייך לאדם בשם ג'רארד שייפר[47][48].

כאשר תוחקר, הכחיש שייפר כי פגש אי פעם את פלייס או את הוריה[47].

גופות

כעבור חודש, מצאו אב ובנו שאריות של שתי גופות רקובות באוק המוק פארק, פורט סנט לוסי, פלורידה[49]. הזירה נמצאה במרחק של כעשרה קילומטרים מהמקום בו החזיק שייפר בוולס וטרוטר בקיץ הקודם[50].

על גזע עץ סמוך התגלו סימני שריטה עמוקים. ערמת בגדים נמצאה בתוך סבך צמחייה קרוב[51].

הגופות זוהו כשייכות לפלייס וג'סופ. לאחר מכן השיגו כוחות המשטרה צווי חיפוש עבור ביתו ורכבו של שייפר, וכן לביתה של אמו.

צווי חיפוש

מחוז ברוארד

בחיפוש שנערך בבית אמו של שייפר, נמצאו כשלוש מאות דפים, שבהם כתב שייפר סיפורי זוועה המלווים בציורים[52]. בסיפוריו תיאר שייפר חטיפות והוצאות להורג של נערות ונשים צעירות[53].

כמו כן, נמצאו כלי נשק, סכיני ציד, גלילי חבל, ותמונות[54][25].

בתוך קופסת תמרוקים, מצאו החוקרים תכשיטים, דרכונים ופריטי לבוש השייכים למספר נערות ונשים צעירות. רבים מהם שויכו לנשים צעירות אשר דווחו כנעדרות בשנים קודמות[55].

מחוז מרטין

ב-6 באפריל נערך חיפוש בביתו של שייפר במחוז מרטין. החוקרים נתקלו בשתי שיניים אנושיות, וכן במספר סכינים וכלי נשק. ארנק הזמש של ג'סופ התגלה ברשות אשתו של שייפר, דין[56][57].

משפט

אישומים

עד ל-12 במאי אספו חוקרי התיק ראיות נסיבתיות כדי לקשור את שייפר לתשעה מקרי רצח והיעלמויות לא פתורות שהתרחשו בין השנים 1969–1973[58]. באותו החודש, פרסם עיתון מקומי רשימה של עשרים ושמונה נשים מתות או נעדרות[59]. במסיבת עיתונאים שנערכה ב-14 במאי, אמר החוקר הראשי כי זה התיק הקשה ביותר בו נתקל מעודו[60].

ב-18 במאי הואשם שייפר בשני סעיפי רצח מדרגה ראשונה של פלייס וג'סופ. הוא נעצר עד לתום ההליכים ללא אפשרות לשחרור בערבות[61]. נלקח לבית החולים המדיני של פלורידה (אנ') לעבור הערכה פסיכיאטרית[62].

שייפר טען בתוקף לחפותו[63].

ב-17 בספטמבר 1973 נפתח משפטו של שייפר במחוז סנט לוסי[64].

עדויות

העדים הראשונים אשר עלו להעיד מטעם התביעה היו האב והבן אשר גילו את גופותיהן של פלייס וג'סופ. הוריה של פלייס הגיעו גם הם להעיד, וזיהו את שייפר בתור האדם אשר ראו בחברת בתם לפני היעלמותה[56].

בימים הבאים נמסרו עדויות של מומחים רפואיים ושוטרים[65][66].

אסטרטגיית ההגנה התמקדה במציאת חולשות בדברי העדים וערעור אמינותם[67].

ג'רארד ג'ון שייפר ב-4 באוקטובר 1973, היום בו הורשע ברציחות ונידון למאסר עולם.

לאחר שהעדים האחרונים סיימו לומר את דבריהם, מסרו שני הצדדים את נאומי הסיום שלהם[68][69][70][71].

הרשעה

בתום נאומי הסיום, דן חבר המושבעים בדבר גורלו של שייפר. לאחר יותר מ-5 שעות, שבו המושבעים לבית המשפט עם שני פסקי דין של אשמה ברצח מדרגה הראשונה[72]. עם קבלת פסק הדין טען שייפר שוב לחפותו[73].

ב-3 באוקטובר נפתחו דיונים אחרונים בנוגע לעונשו[74]. למחרת, נידון שייפר לשני מאסרי עולם[73][75]. שייפר ערער על הרשעתו, אך הערעור נדחה ביוני 1974[56][76].

מאסר

בשנים הראשונות למאסרו, המשיך שייפר לטעון לחפותו. את מרבית זמנו העביר בשליחת מכתבים, ובכתיבת סיפורי זוועה[77][78].

ב-1983 הועבר שייפר לבית הסוהר אבון פארק[79], בו סייע לרשויות החוק במקרה של עבריין אחר. שייפר עצמו הוחזר לאותו מוסד כליאה באוגוסט 1985[80].

במשך השנים, הגיש שייפר מספר תביעות משפטיות במהלך מאסרו[81][82].

סיפורת רצח

סונדרה לונדון, בת זוגו של שייפר מתקופת לימודיהם בתיכון, ראיינה אותו מספר פעמים לאחר הרשעתו, ולבסוף פרסמה קובץ סיפורים וציורים ב-1990[83]. המעשיות המתוארות בספרים מאופיינות בתיאורים של אלימות כלפי נשים צעירות.

שייפר התעקש שהסיפורים שכתב היו בדיוניים. רשויות החוק ראו את סיפוריו כתיאורים של פשעיו האמיתיים[84].

שיתוף הפעולה בין לונדון לשייפר תם ב-1991. התביעות שהגיש נגד מחברים שונים נדחו.

מוות

שייפר נדקר למוות על רצפת תאו בידי אסיר אחר ב-3 בדצמבר 1995[85].

הגרסה שנמסרה מטעם בית הסוהר גרסה כי האסיר וינסנט פאוסטינו ריברה בן השלושים ושתיים רצח את שייפר. ב-1999 הורשע ריברה ברצח של שייפר[86]. ריברה מעולם לא הודה ברצח או חשף את מניעיו.

האמונה הרווחת היא ששייפר נרצח מאחר ששימש כמודיע בבית הסוהר[84].

בזמן מותו של שייפר, חוקרים ממחוז ברוארד הכינו נגדו תיק חדש עם אישומי רצח נוספים[81].

שריף רוברט קראודר נזכר במקרה ואמר כי המקרה של שייפר הגביר את מודעותן של רשויות החוק לקיומם של רוצחים סדרתיים[87].

קורבנות אפשריים

לא קיים קונצנזוס בנוגע למספר האמיתי של קורבנותיו. מחבר הפשע האמיתי פטריק קנדריק אמד את מספר קורבנותיו בכאחד עשר, אף על פי שהאמונה הרווחת היא ששייפר רצח לכל היותר עשרים ושמונה נשים[88][89].

1966

  • 2 באוקטובר: ננסי אליין לייכנר[90] בת העשרים ואחת ופמלה אן נאטר[91] בת העשרים, נראו לאחרונה בזמן שטיילו בשמורת אלכסנדר ספרינגס.

1969

  • 8 בספטמבר: לי פרל היינליין בונדיס בת העשרים וארבע. גולגולתה נמצאה באפריל 1978[92].
  • 18 בדצמבר: קרמן מרי הלוק בת העשרים ושתיים. שתיים משיניה נמצאו בביתו של שייפר.
  • 29 בדצמבר: ונדי סטיבנסון בת השמונה ופגי ראן בת התשע[93]. גופותיהן מעולם לא נמצאו.

1970

  • 18 בינואר: מארד אלן מלאריק בת התשע עשרה וקארן לין פרל בת השמונה עשרה. ב-16 באפריל נמצאו גופותיהן. הראיות הקושרות את שייפר לרציחות הן נסיבתיות, והוא נוקה מכל אשמה ב-1982.

1972

  • 4 בינואר: בלינדה האצ'נס בת העשרים ושתיים[94].
  • 29 בפברואר: דבורה סו לואו בת השלוש עשרה[95]. גופתה מעולם לא נמצאה[96].
  • 19 במרץ: בוני ר. טיילור בת העשרים[97].
  • 11 באוגוסט: לאונרד ג'וזף מסאר בן הארבעים ושש. לא נמצאו ראיות ישירות הקושרות את שייפר לרצח[33].
  • 31 באוגוסט (בקירוב): אליזבת רנה וילט בת העשרים ושתיים. גופתה מעולם לא נמצאה[98].
  • 26 באוקטובר: מרי אליס בריסקולינה בת הארבע עשרה ואלסי לינה פרמר בת השלוש עשרה. גופותיהן נמצאו ב-15 וב-17 בפברואר 1973.
  • 23 בדצמבר (בקירוב): סוזן גייל פול בת החמש עשרה. ב-16 ביוני 1974 נמצאו שאריות חלקיות של עצמותיה. עצמותיה זוהו רק במאי 2022[99][100].

1973

  • 11 בינואר: קולט מרי גודאינף וברברה אן וליקוקס בנות התשע עשרה[101]. בינואר 1977 התגלו גופותיהן וזוהו ב-8 בינואר 1978[94].

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'רארד ג'ון שייפר בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 ניוטון, 2006; עמוד 233.
  2. ↑ ניוטון, 2016; עמוד 65.
  3. ↑ "מקרה הרצח של סוזן פול מפלורידה", חדשות פוקס, סטפני פגונס, 6 ביוני 2022; אורכב מהמקור ב-9 ביולי 2022.
  4. ↑ קות'ורן, 1993; עמוד 386.
  5. ^ 5.0 5.1 "הטבח שביצע השוטר לשעבר במחוז מרטין במהלך שנות ה-70", עיתון אוצר החוף, טיילר טרדווי, 28 בנובמבר 2010; אורכב מהמקור ב-9 ביולי 2022.
  6. ↑ ניוטון, 2006; עמוד 399.
  7. ^ 7.0 7.1 קול, 2011; עמוד 50.
  8. ↑ קנדריק, 2020; עמוד 23.
  9. ↑ ניוטון, 2006; עמוד 232.
  10. ↑ קול, 2011; עמודים 50–51.
  11. ↑ קנדריק, 2020; עמוד 27.
  12. ↑ פרקר, 2014; עמוד 137.
  13. ↑ "חשוד", טמפה ביי טיימס, 28 במאי 1973; אורכב מהמקור ב-9 ביולי 2022.
  14. ↑ קול, 2011; עמוד 51.
  15. ^ 15.0 15.1 ליין, 1992; עמוד 162.
  16. ↑ "הוא לבש מדים של שוטר", בלשים בעמוד הראשון, ג'ין קמפבל, 11 ביולי 2021; אורכב מהמקור ב-9 ביולי 2022.
  17. ↑ "סודותיו של מומחה הרצח הסדרתי", הגרדיאן, סקוט סייארה, 9 בנובמבר 2021; אורכב מהמקור ב-9 ביולי 2022.
  18. ↑ קול, 2011; עמוד 50.
  19. ↑ קנדריק, 2020; עמוד 3.
  20. ↑ קנדריק, 2020; עמוד 13.
  21. ↑ "לכידה", פרילאנס סטאר, 13 ביוני 1997; אורכב מהמקור ב-9 ביוני 2022.
  22. ↑ קנדריק, 2020; עמודים 3–4.
  23. ↑ ליין, 1992; עמוד 159.
  24. ↑ "ננסי טרוטר מספרת על מפגשה עם שייפר", פאלם ביץ' פוסט, 14 במאי 1973; אורכב מהמקור ב-9 ביולי 2022.
  25. ^ 25.0 25.1 ליין, 1992; עמוד 160.
  26. ↑ ברקר, 2020; עמוד 83.
  27. ↑ "זיהויה של ג'יין דו מפלורידה", קירו טיוי, קריסטל בונווילאן, 3 ביוני 2022; אורכב מהמקור ב-9 ביולי 2022.
  28. ↑ "בת מזל להימלט", פאלם ביץ' פוסט, 14 במאי 1973; אורכב מהמקור ב-9 ביולי 2022.
  29. ↑ ליין, 1992; עמוד 159.
  30. ^ 30.0 30.1 ליין, 1992; עמוד 160.
  31. ↑ וילסון, 2000; עמוד 552.
  32. ↑ קנדריק, 2020; עמוד 276.
  33. ^ 33.0 33.1 "שוטר לשעבר עתיד לעבור תשאול", פאלם ביץ' פוסט, 6 באפריל 1973; אורכב מהמקור ב-9 ביולי 2022.
  34. ↑ קנדריק, 2020; עמודים 60–61.
  35. ↑ קנדריק, 2020; עמוד 63.
  36. ↑ קנדריק, 2020; עמוד 152.
  37. ↑ קנדריק, 2020; עמודים 230–231.
  38. ↑ "בריסקולינה, פרמר: מותה עצר את חלומותיה", פאלם ביץ' פוסט, 13 במאי 1973; אורכב מהמקור ב-9 ביולי 2022.
  39. ↑ קנדריק, 2020; עמוד 235.
  40. ↑ "גופה מזוהה עשויה לקשור את שייפר", פאלם ביץ' פוסט, 19 בינואר 1977; אורכב מהמקור ב-9 ביולי 2022.
  41. ↑ קנדריק, 2020; עמוד 243.
  42. ↑ קנדריק, 2020; עמוד 21.
  43. ↑ ניוטון, 2000; עמוד 233.
  44. ↑ ברקר, 2020; עמוד 84.
  45. ↑ וילסון, דיימון, 2015; עמוד 233.
  46. ↑ איסט, 2021.
  47. ^ 47.0 47.1 קנדריק, 2020; עמוד 77.
  48. ↑ סיריאקס, 1993; עמוד 358.
  49. ↑ "משפטו של ג'רארד שייפר", פאלם ביץ' פוסט, 16 בספטמבר 1973; אורכב מהמקור ב-9 ביולי 2022.
  50. ↑ ליין, 1992; עמודים 160–161.
  51. ↑ קנדריק, 2020; עמוד 98.
  52. ↑ שגיאת בהערת שוליים: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם :6
  53. ↑ קנדריק, 2020; עמוד 122.
  54. ↑ "חיפושים באתר הקבורה", חדשות פורט לודרדייל, 24 במאי 1973; אורכב מהמקור ב-9 ביולי 2022.
  55. ↑ "גולגולת מזוהה", לייקלאנד לדג'ר, 12 במאי 1978; אורכב מהמקור ב-9 ביולי 2022.
  56. ^ 56.0 56.1 56.2 ברקר, 2020; עמוד 85.
  57. ↑ קנדריק, 2020; עמוד 120.
  58. ↑ "בנו של התובע לשעבר מזהה את אביו", חדשות פלורידה בר, ג'אן פדלואו, 1 ביוני 2009; אורכב מהמקור ב-9 ביולי 2022.
  59. ↑ "תיק מספר 1498DFFL", רשת דו, 1 בינואר 2006; אורכב מהמקור ב-28 ביולי 2012.
  60. ↑ "מארד וקארן", 3 בינואר 2021; אורכב מהמקור ב-9 ביולי 2022.
  61. ↑ ניוטון, 2000; עמוד 234.
  62. ↑ קנדריק, 2020; עמוד 188.
  63. ↑ "המהלך הבא בהגדרתו של חשוד ברצח", פנמה סיטי ניוז הרלד, 13 ביוני 1973; אורכב מהמקור ב-9 ביולי 2022.
  64. ↑ "חשיפה מפיו של מומחה", הניו יורקר, לורן קולינס, 11 באפריל 2022; אורכב מהמקור ב-9 ביולי 2022.
  65. ↑ ברקר, 2020; עמוד 86.
  66. ↑ "בקשתו של הרוצח המורשע למשפט חדש נדחתה", פלורידה היום, 19 ביוני 1974; אורכב מהמקור ב-9 ביולי 2022.
  67. ↑ קנדריק, 2020; עמודים 363–365.
  68. ↑ קנדריק, 2020; עמוד 381.
  69. ↑ קנדריק, 2020; עמוד 383.
  70. ↑ קנדריק, 2020; עמוד 402.
  71. ↑ קנדריק, 2020; עמוד 406.
  72. ↑ רוסמו, 2000; עמוד 115.
  73. ^ 73.0 73.1 "שייפר אשם: מחוץ לרחובות", חדשות פורט לודרדייל, 28 בספטמבר 1973; אורכב מהמקור ב-9 ביולי 2022.
  74. ↑ "שייפר אשם בשני רציחות", חדשות פורט לודרדייל, איווט קרדוזו, 28 בספטמבר 1973; אורכב מהמקור ב-9 ביולי 2022.
  75. ↑ "נידון", חדשות פורט לודרדייל, 5 באוקטובר 1973; אורכב מהמקור ב-9 ביולי 2022.
  76. ↑ "משפטו החדש של הרוצח המורשע נדחה", פלורידה היום, 19 ביוני 1974; אורכב מהמקור ב-9 ביולי 2022.
  77. ↑ ברקר, 2020; עמוד 86.
  78. ↑ קנדריק, 2020; עמוד 426.
  79. ↑ "שייפר מתחנן למסגרת מאחורי סורג ובריח", פאלם ביץ' פוסט, 14 ביולי 1985; אורכב מהמקור ב-9 ביולי 2022.
  80. ↑ "אריק קרוס: פתיין הילדים", אין סטטוס קוו, 1 באוקטובר 2001; אורכב מהמקור ב-9 ביולי 2022.
  81. ^ 81.0 81.1 קנדריק, 2020; עמוד 472.
  82. ↑ "ג'רארד שייפר נגד מייקל ניוטון", 8 ביוני 1995; אורכב מהמקור ב-9 ביולי 2022.
  83. ↑ "השוטר הרוצח", סונדרה לונדון; אורכב מהמקור ב-9 ביולי 2022.
  84. ^ 84.0 84.1 ניוטון, 2006; עמוד 234.
  85. ↑ "רוצח הנשים נרצח בבית הסוהר", טמפה ביי טיימס, 5 בדצמבר 1995; אורכב מהמקור ב-9 ביולי 2022.
  86. ↑ איסט, 2021; עמוד 147.
  87. ↑ "גורם רשמי משחזר את סיפורו של ג'רארד שייפר", חדשות אוצר החוף, ג'ונתן מאטיס, 27 באפריל 2009; אורכב מהמקור ב-9 ביולי 2022.
  88. ↑ קנדריק, 2020; עמוד 469.
  89. ↑ קנדריק, 2020; עמוד 256.
  90. ↑ "פרויקט הצדקה: ננסי אליין לייכנר", פרויקט צ'ארלי, 13 ביוני 2018; אורכב מהמקור ב-9 ביולי 2022.
  91. ↑ "תיק מספר 1497DFFL - פמלה אן נאטר", רשת דו, 1 בינואר 2006; אורכב מהמקור ב-9 ביולי 2022.
  92. ↑ קול, 2011; עמוד 52.
  93. ↑ "פרויקט הצדקה: פגי ס. ראן", פרויקט הצדקה, 13 ביוני 2018; אורכב מהמקור ב-9 ביולי 2022.
  94. ^ 94.0 94.1 "עץ השטן, פורט סנט לוסי", 1 בינואר 2016; אורכב מהמקור ב-9 ביולי 2022.
  95. ↑ "תיק מספר 1673DFFL - דבורה סו לואו", רשת דו, 13 באפריל 2022; אורכב מהמקור ב-9 ביולי 2022.
  96. ↑ "פרויקט הצדקה: דבורה סו לואו", פרויקט הצדקה, 13 ביוני 2018; אורכב מהמקור ב-9 ביולי 2022.
  97. ↑ קנדריק, 2020; עמוד 252.
  98. ↑ קנדריק, 2020; עמוד 249.
  99. ↑ "שאריות שויכו לנערה מברוארד", אן. בי. סי. מיאמי, 2 ביוני 2022; אורכב מהמקור ב-9 ביולי 2022.
  100. ↑ "שוטרים ממחוז פאלם ביץ' מאמינים כי נערה בת חמש עשרה היא אחת הקורבנות", וו. פי. בי. אף, 2 ביוני 2022; אורכב מהמקור ב-9 ביולי 2022.
  101. ↑ קנדריק, 2020; עמוד 244.

ג'רארד ג'ון שייפר41971348Q2698895

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=ג%27רארד_ג%27ון_שייפר&oldid=3526048"