גאי סרצ'לו
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. גאי סרצ'לו או גאי סרסלו (בלועזית: Guy Sircello; (1936 טקומה, וושינגטון - 1992) היה פילוסוף אמריקאי, שנודע בניתוח אנליטי של האסתטיקה.
ביוגרפיה
סרצ'לו נולד בשנת 1936 בטוקומה, במדינת וושינגטון, כבן הבכור מבין שני ילדיהם של פיט ותרזה סרצ'לו. הוא למד בתיכון לינקולן בעירו וכתלמיד מצטיין זכה במלגה שבעזרתה למד 4 שנים במכללת ריד בפורטלנד (אורגון). סיים לימודים אלה בשנת 1958 עם תואר כפול double major בפילוסופיה והיסטוריה. בשנת 1960 הוא התחתן עם שרון צ'ייפין, חברת לימודים שלו במכללה, וכעבור זמן קצר נסע להמבורג עם מלגת פולברייט על מנת להשתלם בתורתו של ארנסט קסירר שהייתה נושא עבודת הדוקטור שלו באוניברסיטת קולומביה.
לבני הזוג היו 8 ילדים: מתוכם 4 מאומצים ( 3 מהם אחים של הבת המאומצת שנלקחו באומנה). בתם הראשונה נולדה עם נכות קשה ונפטרה בילדותה. המשפחה התגוררה בהתחלה בהמבורג, אחר כך בניו יורק, בפורטלנד ולבסוף בארוויין. בני הזוג התגרשו אחרי 15 שנות נישואים. סרצ'לו היה לחבר הסגל של מכללת ריד בפורטלנד. בשנתץ 1965 סיים את הדוקטורט שלו באוניברסיטת קולומביה ואחר כך בשנת 1966 התמנה לפרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת קליפורניה באירוויין. בשנים 1973–1977 היה סגן-דקאן אחראי על לימודים על-תיכוניים באוניברסיטה ובשנים 1988–1989 עמד בראש הוועד למדיניות ההוראה. משנת 1990 ועד מותו בשנת 1992 ניהל את החוג ללימודי תואר בפילוסופיה. סרצ'לו היה פעיל בחברה האמריקאית לאסתטיקה ובשנים 1978–1979 עמד בראש האגף ה"פציפי" שלה. סרצ'לו נודע במיוחד במה שקרא "התורה החדשה של היופי".
חייו הפרטיים
בזמן הפנוי אהב טיולים בהרים ובערים, והתעניין מאוד בבלט, במוזיקה קלאסית ובאמנויות פלסטיות. בעידוד שלו ושל בת זוגו, 3 מילדיהם הפכו לרקדני בלט מקצועיים, שניים לאמנים חזותיים מקצועיים ואחד היה לפסנתרן חובב מוכשר. סרצ'לו נפטר בשנת 1992 בגיל 55 בלבד עקב סיבוכים של מחלת האיידס.
הגותו
בספרו האחרון, Love and Beauty ("אהבה ויופי") (1989) הציג סרצ'לו בתמצות את התאוריה שלו, המקיפה סוגיות כמו התגרות, התפשטות, נשגבות, סיפוק עצמי. הוא מתאר את השלכות התאוריה שלו בתחום האסתטיקה והאטיקה. הוא מפתח תאוריות של ההנאה, האיכות, היופי האהבה.
לפי סרצ'לו נכשלו הפילוסופים לעיתים קרובות בהבנה ובהמשגה הנכונה של חוויות אנושיות יסודיות מסוימות. הוא מנה בין אלה את יחס האדם ליופי ואת החוש ליופי. במיוחד העיק לסרצ'לו שבקרב הפילוסופים ההשקפה העתיקה על אהבת היופי נדחקה על ידי עיסוקים אנושיים אחרים. הוא ביקש למלא את החסר שנוצר על ידי כך.
ההנאה
סרצ'לו הבחין בין התענגות או סיפוק (pleasure) להנאה (enjoyment).הוא השתמש ב מושג propositional pleasure (סיפוק פסוקית) המציין סוג מיוחד של התענגות הנבדל מהנאה. הסיפוק או ההתענגות הפסוקית מתאפיינת בעונג מהתרחשות מסוימת, אירוע, מצב וכו'. התענגות מסוג זה היא הנאה פסיבית יחסית. יכולים להתענג מתוצאה של משחק כדורגל או מרמזור ירוק בדרך לעבודה, אבל ההנאה הנוצרת מסיפוק מסוג זה היא משהו ש"קורה" לסובייקט יותר ממשהו שמופעל עליו. ההנאה נוצרת על ידי התפקיד הפעיל שהסובייקט משחק בו. ההנאה נוצרת מחוויות שאינן כולן מענגות בכל חלקיה ויש בה גם מאמץ וחיפוש בשבילו. למשל, טיפוס מאומץ בהרים יכול להנות על אף החלקים הקשים או מכאיבים שבו. חיפוש הסובייקט לפתרון וכושרו להתגבר על הקשיים עשויים לגרום לטיפוס זה להיו מהנה חרף כל אלה. יש בהנאה יחס מורכב לחשק במובן שהיא נוטה לתדלק תשוקה נוספת להמשכה. סוג זה של הנאה enjoyment עומדת ביסוד תאוריית האהבה של סרצ'לו.
התכונות
במרכז הפילוסופיה של סרצ'לו עומדת תורת התכונות שלו. הוא מגדיר אותן באופן מדויק תוך הסתמכות על המושג PQDs -Properties of Qualitative Difference תכונות ההבדל האיכותי. תכונות אלה שונות מהתכונות הכמותיות. בהתאם לתורתו, במרכז חוויית היופי עומדת תפיסת התכונות. אליבא דסרצ'לו קיימות ארבה סוגים עיקריים של תכונות איכותיות. הם מהווים ארבע דרכים לחוות את עולמנו.
- התכונות המאפיינות את פעולותינו - אותן אנחנו חווים כשתופסים או זוכרים את פעולותינו.
סרצ'לו הדגים זאת בשתי דוגמאות."העדינות שבדיבור שלי" ו"היעילות שבעבודתי". תכונות אלה כוללות את מרבית חווייתנו את עצמנו בחיי היום יום שלנו.
- התכונות המאפיינות מעשי האחרים כפי שאנחנו חווים אותם:
אנחנו יכולים לחוות את החן שבתנועות של האחר או את העקשנות שבגישתם. סרצ'לו כולל בקטגוריה זו גם תכונות בנתפסות בהבעה של האחרים בתמונות, סרטים, ציורים, פסלים, וכו'. כך אנחנו עשויים לתפוס את הרגש העצור או העליצות בצילום או בווידאו כמו במפגשים ממבט ראשון.
- תכונות הנחוות כ"עקבות" של מעשינו או של מעשי אחרים:
סרצ'לו מגדיר "עקבות" כ"אובייקטים" שאנחנו חווים אותם כתוצר של מעשיהם של יצורים תחושתיים, או אנו עצמנו או אחרים. עקבות אינן צריכות להיות ממש תוצאה של מעשים אלא הם אובייקטים הנתפסים ככאלה, כפי שנוף יכול להיתפס כעקבות של ידו של יוצר. בין השאר, ברצ'לו נתן את דוגמת הסימן שהשאיר היד שלנו ששרטט על החול או את שובל האור שהשאיר זיקוק דינור באוויר.
- תכונות הנחוות על ידי מישהו כשייכות לאיזה מעשה, עקבות או ייצוג. נחוות לפעמים לרגע קט כפעולה של האובייקט שבו מתבוננים. דוגמאות:"ים שקט יכול להיתפס כנח בשלווה". "רשרוש עדין של העלים של עץ יכול להיתפס כהנעה עדינה של אבריו".
יופי
השכל הישר אומר שהיופי הוא בעיני המתבונן. הפילוסופיה של סרצ'לו מתנגדת לאמרה זו. הוא טוען שהיופי הוא אובייקטיבי בדרך מאוד ייחודית. נקודת המוצא שלו הוא בהכרה שכששופטים דבר כבעל יופי משהו באותו אובייקט נחשב יפה. למשל שקיעת חמה בהרים נראית יפה, זאת בגלל תכונה של האור הבאה לידי ביוטי בשקיעה, או אולי בגלל העומק העוצמתי של המראה, או בגלל תכונה זו או אחרת של הסצנה שהיוצאת מן הכלל בדרך כלשהי. היופי נמצא עבור סרצ'לו בתכונות השייכות לאובייקטים, לסצנות, לפעולות וכו' במידה גבוהה מאוד. תכונות של חוסר, ליקוי או פגם אינם נכנסות לקטגוריה זו מכיוון שאינן תכונות מהנות.
אהבה
סרצ'לו מתחיל את הטקסט שלו על האהבה כשהוא מעמיד אותה ביחס להנאה. כדי להתרחק מאסוציאציות סטנדרטיות למונח "אהבה" love משתמש סרצ'לו במילה עם אות ראשונה גדולה Love- במובן טכני. מושג יסודי בתאוריה שלו הוא זה של שחזור חוויית התכונה. שחזור על ידי הסובייקט S כולל מה שנתפס כהיזכרויות, חזרות ויצירות מחדש של דימויים, זיכרונות, מחשבות, פעולות, תחושות או מצבים שהם חלק מהחווייה. התאוריה שלו מוצגת בעזרת ארבע נוסחאות עקרוניות.
מבחר ספרים
- Mind & Art: An Essay on the Varieties of Expression. Princeton, NJ: Princeton University Press, 1972. Paperback, 1978.
A New Theory of Beauty. Princeton Essays on the Arts, 1. Princeton, NJ: Princeton University Press, 1975. Love and Beauty. Princeton, NJ: Princeton University Press, 1989.
מבחר מאמרים
- "Beauty and Anti-Beauty in Literature and its Criticism." Midwest Studies In Philosophy, 16: 104–122.
"How Is a Theory of the Sublime Possible?" The Journal of Aesthetics and Art Criticism, Vol. 51, No. 4 (Autumn, 1993), pp. 541–550 References
קישורים חיצוניים
