גבעות וסטפולד

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית הר ריקה. גבעות וסטפולדאנגלית: Vestfold Hills) הן גבעות מעוגלות, וסלעיות, בצידו הצפוני של קרחון סרסדאל, בחוף אינגריד כריסטנסן שבארץ הנסיכה אליזבת שבאנטארקטיקה[1].

גאוגרפיה

שטח אזור הגבעות - 411 קמ"ר[1][2].

אזור הגבעות מחולק לשלושה רכסים, המצויים על שלושה חצאי איים לכיוון מערב, שביניהם מפרידי פיורדים צרים[1]. גובה הגבעות נע בין 30 ל-90 מטרים מעל פני הים[1].

הפסגה הגבוהה ביותר ברכס הגבעות מגיעה לגובה 160 מטרים מעל פני הים[1][2].

הגבעות אינן מכוסות שלג וקרח, ולכן הן נחשבות נווה מדבר אנטארקטי.

אזור האגמים

באזור הגבעות 300 אגמים, והאזור כולל את הריכוז הגבוה בעולם של אגמים משוכבים (Meromictic lakes) - ברכס הגבעות 37 אגמים משוכבים באופן קבוע (כל השנה).

יש שונות גבוהה בין האגמים[3]:

  • המליחות בהם משתנה בין 4 גרם לליטר ל-235 גרם לליטר;
  • הטמפרטורה משתנה בין 14- מעלות צלזיוס לבין 24 מעלות צלזיוס;
  • פני השטח של האגמים נע בין 29 מטרים מעל פני הים ל-30 מטרים מתחת לפני הים;
  • עומק האגמים נע בין 5 ל-110 מטרים;
  • שטח האגמים נע בין 36 דונמים ל-1460 דונמים.

באזור מצויים אגם ברטון ואגם קרוק.

בשל המליחות הגבוהה של האגמים הם אינם קופאים בחורף[2].

היסטוריה

גילוי רכס הגבעות

גבעות וסטפולד התגלו ב-20 בפברואר 1935, עת קבוצת הנחיתה של אניית דיג הלוויתנים הנורווגית ת'ורסהוון (Thorshavn), ירדה לחוף, שבראשם רב החובל קלריוס מיקלסן, ורעייתו (קרולין מיקלסן) וכן שבעה אנשי צוות נוספים[1][4].

בירידה זו אל החוף הייתה קרולין מיקלסן לאישה הראשונה אשר דרכה על אדמת אנטארקטיקה[5].

אזור הגבעות והאיים הסמוכים לו מופו באמצעות תצלומי אוויר שצולמו על ידי משלחת לארס כריסטנסן (19371936). לאחר מכן ביקרו באזור לינקולן אלזוורת', ויוברט וילקינס בשנת 1939[1].

הגבעות צולמו מהאוויר במסגרת מבצע קפיצה לגובה של צי ארצות הברית (בשנים 19471946)[1].

הגבעות מופו על ידי משלחת המחקר הלאומית האוסטרלית לאנטארקטיקה בראשות פיליפ לואו[1].

משלחת החקר הלאומית האוסטרלית הקימה באזור את תחנת דייוויס בינואר 1957[1].

מקור השם

הגבעות נקראות על שם מחוז וסטפולד שבנורווגיה, בו, בעיר סאנדיורד הייתה ממוקמת עיקר תעשיית ציד הלוויתנים של נורווגיה[1].

מבט לעבר הקצה הצפוני של אגם סטינאר

לקריאה נוספת

• Beau Riffenburgh, Encyclopedia of the Antarctic, Volume 1, P 680
• Johanna Laybourn-Parry, Jemma L. Wadham, Antarctic Lakes, PP 92 - 93

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0