גיוון עירוני
גיוון עירוני עוסק במשמעויות המרובות של שילוב והדרה בהקשרים עירוניים המשתנים במהירות ובהשלכותיהן. המונח צמח על רקע גידול באוכלוסיית העולם והגלובליזציה שהביאו לגידול וגיוון באוכלוסיית הערים. אוכלוסייה זו מאופיינת באנשים המובחנים זה מזה בשפה, במוצא האתני, בגזע, במגדר, במעמד האזרחי ובמעמד הסוציו-אקונומי[1].
לגיוון העירוני אין הגדרה אחת מקובלת. חלק מהחוקרים התייחסו למושג כערך בפני עצמו[2] ואחרים ראו במונח כתחום מחקר העוסק בחקר קבוצות שונות במרחב העירוני, לרוב קהילות אתניות. כערך וכתחום מחקר המושג מוצא עצמו בשיח על סגרגציה ומנגד בשיח על רב תרבותיות[3]. המושג השייך לתחומים תכנון ערים ואזורים, סוציולוגיה, אנתרופולוגיה וגאוגרפיה עירונית. במדעי החברה המושג עוסק במגוון עירוני אנושי (אתני, סוציו-אקונומי, גילאי, מיני, דתי ומגדרי). בתכנון ערים וגאוגרפיה עירונית המושג מתייחס גם למגוון עירוני במובן הפיזי (צורות פיזיות של מבנים ועירובי שימושים של ייעודי קרקע)[3][4].
הגדרות
ניתן לראות את הגיוון העירוני כערך יסוד הכולל אוכלוסייה ממנעד אתני, חברתי וכלכלי. לפי ג'יין ג'ייקובס גיוון זה הוא שמאפשר את מילוי צורכי התושבים במרחב העירוני, תוך יצירת חוויה אורבנית בעלת דינמיות מתמדת. ג'ייקובס התנגדה לתכנון אידיאלי שכלל אזור וראתה בעיר אידיאל המשלב אינטראקציה וגירוי רב עם הסביבה. המגוון הוא לא רק ערך בפני עצמו אלא גם מנוע לצמיחה כלכלית[5].
גיוון עירוני מופיע גם בתיאוריות יותר מופשטות. הפילוסופית איריס מריון יונג רואה במגוון כערך בפני עצמו להשגת צדק חברתי כ"אירוע בו העיר חוגגת את פריחתה של השונות". יונג נבדלת מהוגים אחרים בכך שהיא מקבלת את הדומיננטיות של קבוצות מסוימות בשכונות, כל עוד לא מתקיימת שליטה מוחלטת של הקבוצות בקבוצות האחרות[6].
תאורטיקנית התכנון ליאוני סנדרקוק מציעה להסתכל על מגוון עירוני כחלק אינהרנטי בהגדרה של עיר אידיאלית. כמו יונג, ליאוני רואה במגוון עירוני ערך יסוד לעיר צודקת - עיר המאפשרת לאנשים מרקעים ומתרבויות שונים זכויות שוות במרחב העירוני, ובה ניתן "ליהנות מאנונימיות". סנדרקוק טוענת שפונקציונליות העיר מוכרחה ליצור את החוויה העירונית, מעבר למטרה של יעילות וצדק[7].
החוקרת סוזן פיינשטיין (אנ') התמקדה בשאלה אם יש קשר אינהרנטי בין מגוון חברתי למגוון פיזי והאם מגוון חברתי הכרחי לשם עיר צודקת. מגוון הוא משג בעייתי בעל השלכות חיוביות ושליליות כתלות בהקשר. לטענתה, הקשר בין מגוון לשיח הסובב סובלנות אינו ברור. הוא יכול לעורר הבנה, ובהינתן מערכת ערכים שונה הוא יכול ליצור גם עוינות[2].
ההיסטוריה של המושג
במהלך שנות ה-20 ושנות ה-30 של המאה ה-20, המושג גיוון עירוני היה חלק מאסכולת שיקגו. לטענת סטיבן וורטווק (אנ') האסכולה הובילה למחקרים רבים על סגרגציה אתנית במרחב האורבני בעוד ששיח הגיוון העירוני העכשווי ממוקד בקוסמופוליטיות[3].
מסוף שנות ה-50 ועד שנות ה-70 המחקר העוסק בגיוון עירוני התמקד ב'מחקרי קהילה' ו'העיר האתנית' - מחקרים על קבוצות המקיימות חיים תרבותיים ייחודיים. מחקרים אלו הגיעו בעיקר מתחום האנתרופולוגיה ועסקו בהעתקת שיטת המחקר האנתרופולוגית מחקר תרבות של שבטים כפריים לחקר תרבות קהילות במרחב העירוני. המחקרים עסקו בקהילות כגון הקהילה האפרו-אמריקנית בארצות הברית, הגטו האיטלקי, הקהילה האמריקנית-פורטוריקנית והקהילה האמריקנית-הקובנית[3][8][9][10][11][12].
במחצית השנייה של שנות ה-90 חלה תפנית במחקר אודות הגיוון העירוני והחל מעבר ממחקר המתמקד במיקום וחקר תרבויות של קהילות אתניות למחקר העוסק בקיום של הקהילות האתניות זו לצד זו במרחב האורבני והקשרים ביניהן אל מול ייחודיותן. מהראשונים שחקרו את הגיוון העירוני מזווית זו היה גרד באומן[13].
מאז שנות ה-2000 מתפתח במדעי החברה שיח קוסמופוליטי סביב הגיוון העירוני. ערים נתפסות כגורם מחולל של קוסמופוליטיות והמחקר מתמקד בדרכים בהם אנשים מתקשרים זה עם זה בדרכים חדשות, ביצירת רב-תרבותיות חדשה ותרבויות היברידיות. תחת שיח זה ניתן למצוא את הגיוון העירוני במחקרים העוסקים למשל בחילופים תוך-תרבותיים, חיים עם שונות (Living with difference), מרחבים של שונות, גיוון במרחב משותף (Commonplace diversity), רב-תרבותיות, מפגש עם זרות והמפגשים היום-יומיים של אנשים בערים[3][14][15][16][17].
המחקר של התכנון האורבני העכשווי עוסק do במרחב הציבורי ובמרחב האורבני בכלל כמקום המעוצב ליצירת מפגשים; בעירוב הסוציאלי העירוני וההטבות המתקבלות מהחשיפה לגיוון; ובגיוון כגורם המקדם צמיחה כלכלית[3][18][19]
דוגמאות לגיוון עירוני בישראל
מושג הגיוון העירוני בישראל נחקר מהיבטים שונים. בהיבט החברתי המחקר עסק במפגשי יהודים-ערבים במרחבי ירושלים[20] וביחסי הערים ירושלים ותל אביב לקהילות האתניות, הדתיות והמגדריות החיות בהן[21].
בהיבט הפיזי המחקר עסק בדיור בר-השגה כמפתח לשמירת גיוון אוכלוסייה בערים[22] ובגיוון שימושי קרקע כמפתח לשמירה על כלכלה עירונית חזקה ועיר 'תוססת' וכמאפיין של 'ערי עולם'[21].
הערות שוליים
- ^ Kihato, Caroline, ed. Urban diversity: Space, culture, and inclusive pluralism in cities worldwide. Woodrow Wilson Center Press, 2010
- ^ 2.0 2.1 Fainstein, S. S. (2005). Cities and diversity: should we want it? Can we plan for it?. Urban affairs review, 41(1), 3-19.
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 Vertovec, S. (2017). Understanding Urban Diversity. [video] [Accessed 16 Feb. 2020].
- ^ Salama, A. M. (2012). Urban space diversity in Doha. Urban Design, 2012 (124), 17-19.
- ^ ליאור רגב, [גיין-גייקובס/ ג'יין ג'ייקובס], באתר שפת רחוב, 2018-11-18
- ^ Young, I. M. 1990.Justice and the politics of difference. Princeton: Princeton Univ. Press..
- ^ Sandercock,L.1997. Towards Cosmopolis: Planning for multicultural cities. New York: John Wiley.
- ^ Portes, A., & Stepick, A. (1993). City on the edge: The transformation of Miami. Berkeley: University of California Press
- ^ Ulf Hannerz, Soulside: Inquiries into Ghetto Culture and Community, New York: Columbia University Press, 1969
- ^ Gans, H. J. (1982). Urban villagers. New York: Simon and Schuster.
- ^ LaRuffa, A. L., & ANTHONY, L. (1971). San Cipriano; life in a Puerto Rican community (Vol. 1). Taylor & Francis.
- ^ LaRuffa, A. L. (1988). Monte Carmelo: An Italian-American Community in the Bronx (Vol. 9). Routledge
- ^ Baumann, G. (1996). Contesting culture: Discourses of identity in multi-ethnic London (Vol. 100). Cambridge University Press
- ^ Anderson, E. (2011). The cosmopolitan canopy: Race and civility in everyday life. WW Norton & Company.
- ^ Wise, A., & Velayutham, S. (Eds.). (2009). Everyday multiculturalism. Springer.
- ^ Binnie, J., Holloway, J., Millington, S., & Young, C. (2006). Cosmopolitan urbanism (p. 1). London: Routledge.
- ^ Amin, A. (2013). Land of strangers. Identities, 20(1), 1-8
- ^ Burayidi, M. A. (Ed.). (2015). Cities and the politics of difference: Multiculturalism and diversity in urban planning. University of Toronto Press.
- ^ Fincher, R., & Iveson, K. (2008). Planning and diversity in the city: Redistribution, recognition and encounter. Macmillan International Higher Education.
- ^ Romann, M., & Weingrod, A. (2014). Living together separately: Arabs and Jews in contemporary Jerusalem. Princeton University Press.
- ^ 21.0 21.1 אלפסי, נ., & פנסטר, ט. (2005). The National City and the International City: Jerusalem and Tel Aviv/העיר הלאומית והעיר העולמית: ירושלים ותל אביב בעידן של גלובליזציה. סוציולוגיה ישראלית, 265-293.
- ^ פדן, י', התחדשות עירונית – היבטים חברתיים בתכנון, באתר במקום, 2014-12-11
