גילדת הבמאים של אמריקה
 | |
| סמליל הארגון |
גילדת הבמאים של אמריקה (באנגלית: Directors Guild of America, בראשי תיבות DGA) היא גילדה שמייצגת את האינטרסים של במאי קולנוע וטלוויזיה בארצות הברית ומחוצה לה. הקבוצה הוקמה כגילדת במאי הקולנוע בשנת 1936. היא התמזגה עם גילדת במאי הרדיו והטלוויזיה בשנת 1960 והפכה לגילדת הבמאים של אמריקה.[1]
סקירה כללית
כאיגוד למקצוע מסוים, ולא למקצועות רבים באותו ענף, הגילדה היא איגוד על פי מקצוע. היא מייצגת במאים ואת חברי צוות הבימוי באמצעי התקשורת, כגון בקולנוע, בטלוויזיה, בחדשות, בפרסומות ובניו מדיה. לגילדה תוכניות אימונים שונות שבהן מוצבים מועמדים בהפקות שונות, ויכולים לצבור ניסיון בעבודה בתעשיית הקולנוע או הטלוויזיה.
נכון ל-2020, בגילדה מעל 18,000 חברים.[2] משרדיה הראשיים נמצאים בשדרות סאנסט שבהוליווד, ויש לה סניפים בניו יורק ובשיקגו וועדות היגוי בסן פרנסיסקו, בשיקגו ובלונדון. על פי רישומי מחלקת העבודה של ארצות הברית, החברים המדווחים של הגילדה נחלקים ל-1,532 "גמלאים" (כ-10% מכלל החברים), 323 חברים "מושעים" (2%) ו-5 חברים "לכל החיים" (פחות מ-1%). עיקר החברים הם 13,577 חברים "פעילים". חברים "מושעים" משלמים דמי חבר אך אינם זכאים להצביע באיגוד. הגילדה דיווחה גם על כמה אנשים שאינם חברים, המשלמים מס ארגון. הלא-חברים הללו מונים נכון ל-2013 172 איש, או בערך 1% מחברי האיגוד.[3] לא כל הבמאים בהוליווד הם חברי הגילדה. חריגים בולטים הם ג'ורג' לוקאס ורוברט רודריגז. קוונטין טרנטינו ביים שישה סרטים עלילתיים לפני שהפך לחבר ב-DGA בשנת 2012.[4] במאים שאינם חברי הגילדה אינם יכולים לביים עבור אולפני הקולנוע הגדולים, שחתמו על הסכמי הגילדה שלפיהם כל הבמאים חייבים להיות חברי גילדה.[5]
הסכמי עבודה
ההסכמים שנחתמו בין הגילדה לחברות ההפקה קובעים תנאי שכר ועבודה לחברי הגילדה, ומחייבים שכל המועסקים בתחומים הרלוונטיים בסרט שנעשה על ידי החברות החותמות יהיו חברי הגילדה. בדרך כלל נמנעים חברי הגילדה מלעבוד עבור חברות שלא חתמו על הסכם עם גילדת הבמאים. הימנעות זו מובילה לעיתים חברות הפקה שאין להן הסכם עם האיגוד להקים חברות חדשות, שחותמות על הסכם עם הגילדה, אך ורק לצורך יצירתו של סרט מסוים. הגילדה מנהלת אחת לשלוש שנים משא ומתן עם ברית מפיקי הקולנוע והטלוויזיה (אנ'), הארגון המייצג את האולפנים, הרשתות וחברות ההפקה, לצורך עדכון וחידוש ההסכם הבסיסי[6] והסכם הפרילנסרים לטלוויזיה מוקלטת ולטלוויזיה בשידור חי,[7] שני ההסכמים העיקריים שעליהם חתומה הגילדה. מלבד שכר מינימום, הסכמי האיגוד מבטיחים גם תמלוגים עבור שימוש חוזר ביצירות חברי האיגוד בקולנוע, בטלוויזיה ובניו מדיה.
מלבד שכר ותנאי עבודה בסיסיים, לגילדת הבמאים של אמריקה תפקיד מסוים בהגנה על זכויות היצירה של במאי קולנוע וטלוויזיה. בין השאר הגדירה הגילדה מהו תפקיד הבמאי, וקבעה שלכל סרט יהיה במאי יחיד, ושהבמאי זכאי לערוך גרסת במאי מחומר הצילומים.
הכלל שלפיו לסרט יכול להיות רק במאי אחד אומץ על מנת לשמר את ההמשכיות של חזון הבמאי, וכדי להימנע ממפיקים ושחקנים שלוחצים לקבל קרדיט כ"במאים", ומאולפנים ששוכרים מספר במאים לסרט או לפרק טלוויזיה בודד.
רק במקרים של צוותי בימוי המוכרים על ידי התאגדות הבמאים, ולהם היסטוריה של עבודה משותפת וחזון משותף, חורגת ההתאגדות מהכלל הזה. דוגמאות לכך הן האחיות וצ'אוסקי, האחים פארלי והאחים כהן. על "עיר החטאים" עבדו רוברט רודריגז ופרנק מילר ביחד, אך מכיוון שמעולם לא עבדו יחד לפני כן סירבה הגילדה לאפשר להם לקבל קרדיט משותף על העבודה; רודריגז התפטר מהגילדה כדי שמילר יוכל לחלוק איתו את הקרדיט על הבימוי.[5]
בעבר, עסקה גילדת הבמאים של אמריקה גם בפתרון מחלוקות עם גילדת התסריטאים של אמריקה (WGA) על קרדיט קנייני (אנ'), ששימש לראשונה בסרט "הולדתה של אומה" מ-1915; אלו קרדיטים ליוצר הראשי של סרט, והם מופיעים על המסך בסגנון "סרטו של אלפרד היצ'קוק" או "סטיבן ספילברג מציג". ה-WGA ניסה להגביל את הקרדיטים הקנייניים לתסריטאים בלבד, אך מאז ומתמיד התנגדה לכך ה-DGA, גילדת הבמאים, ובכך איפשרה לבמאים לנהל משא ומתן על קבלת קרדיט מסוג זה.[8]
פרסי גילדת הבמאים של אמריקה
גילדת הבמאים של אמריקה מעניקה מדי שנה כמה פרסים, שהם מחשובי הפרסים שניתנים לפני פרסי האוסקר, ומשמשים לקביעת סיכויהם של סרטים ואנשי מקצוע לזכות בפרס.[9] פרס גילדת הבמאים לבימוי זיהה באופן כמעט מושלם את העתידים לזכות בפרסי האוסקר לבמאי הטוב ביותר, ובמקרים מסוימים, גם בפרס האוסקר לסרט הטוב ביותר. רק שמונה פעמים זוכה פרס הגילדה לא זכה בפרס האוסקר לבמאי הבמאי הטוב ביותר, נכון ל-2019.
הנהגה
תומאס שלאמי (אנ') משמש כנשיא ה-DGA מאז 2017.[10] נשיאיה בעבר הם:
- 1936–1938 קינג וידור (אנ')
- 1938–1941 פרנק קפרה
- 1941–1943 ג'ורג' סטיבנס
- 1943–1944 מארק סנדריץ' (אנ')
- 1944–1946 ג'ון קרומוול (אנ')
- 1946–1948 ג'ורג' סטיבנס
- 1948–1950 ג'ורג' מרשל (אנ')
- 1950–1951 ג'וזף ל. מנקייביץ'
- 1951–1959 ג'ורג' סידני (אנ')
- 1959–1961 פרנק קפרה
- 1961–1967 ג'ורג' סידני (אנ')
- 1967–1971 דלברט מאן
- 1971–1975 רוברט וייז
- 1975–1979 רוברט אולדריץ' (אנ')
- 1979–1981 ג'ורג' שייפר (אנ')
- 1981–1983 ג'אד טיילור (אנ')
- 1983–1987 גילברט קייטס (אנ')
- 1987–1989 פרנקלין שפנר
- 1989–1993 ארתור הילר (אנ')
- 1993–1997 ג'ין ריינולדס (אנ')
- 1997–2002 ג'ק שיאה (אנ')
- 2002–2003 מרתה קולידג' (אנ') – הנשיאה הראשונה של הגילדה
- 2003–2009 מייקל אפטד (אנ')
- 2009–2013 טיילור הקפורד (אנ')
- 2017–הווה תומאס שלאמי (אנ')[11]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Dawes, Amy (2011). "A More Perfect Union". DGA Quarterly.
- ^ "Directors Guild of America". About.
- ^ דו"ח 000-018 שהוגש למשרד תקני הנהלת עבודה (OLMS) של מחלקת העבודה של ארצות הברית ב-27 במרץ 2014.
- ^ Writers Guild Ballot Reveals Ineligible Oscar Contenders That Won’t Get WGA Boost; ‘Les Miserables’ Key Omission IndieWire, December 17, 2012
- ^ 5.0 5.1 "Why Not Quit the Directors Guild? What Robert Rodriguez can and can't do". Slate. 8 באפריל 2005.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "DGA Basic Agreement". DGA Website.
- ^ "DGA Freelance Live and Tape Television Agreement". DGA Website. נבדק ב-2017-03-10.
- ^ Possessory Credit Timeline באתר גילדת הבמאים של אמריקה, פברואר 2004
- ^ Susan King, "Woody Allen, Martin Scorsese receive nominations for DGA Award", Los Angeles Times, January 9, 2012
- ^ "Thomas Schlamme Elected DGA President: National Board and Officers Chosen". Directors Guild of America.
- ^ "Thomas Schlamme Elected Directors Guild President – Complete Election Results". Deadline. 2017-06-24. נבדק ב-5 ביולי 2017.
{{cite news}}: (עזרה)
